בית אבות יפצה מטפלת שהועסקה על ידו ונפגעה בעת טיפול באחת השוהות בו

בפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף בעקבות תאונת עבודה.

כללי -

1.        התובעת, הגב' הלנה גולדברג (להלן - "התובעת") עבדה בכל המועדים הרלבנטיים כמטפלת בקשישים בבית האבות "סוכת שלום" בצפת, הנתבעת (להלן - "בית האבות").

2.        ביום 16/1/03, כטענת התובעת, היא התבקשה לרחוץ את אחת השוהות בבית האבות, המנוחה מילסון סוניה ז"ל (להלן - "המנוחה"). לאחר סיום הרחצה ביקשה התובעת להלביש טיטול למנוחה ולשם כך נעמדה המנוחה מול הכיור, אחזה בשתי ידיה בכיור והתובעת עמדה מאחוריה והחלה בהלבשת הטיטול. במהלך ההחתלה, מסיבה לא ברורה, איבדה המנוחה את שיווי משקלה, נפלה לאחור והפילה את התובעת (להלן - "התאונה").

3.        לטענת התובעת, עקב התאונה נותרה לה נכות צמיתה ולכן על הנתבעת, כמעבידתה, לפצות אותה בגין הנזקים שנגרמו לה עקב הנפילה.

4.        הנתבעת מכחישה את נסיבות האירוע, ולחילופין - טוענת כי לא קמה מצדה אחריות לגביו.

5.        עקב התאונה הגישה התובעת תביעה למל"ל אשר הכיר בתאונה כתאונת עבודה ובהתאם נקבעה לתובעת דרגת נכות צמיתה בשיעור של 20% בהתאם לתקנה 35(1)(ג) לתקנות ולאחר הפעלת תקנה 15 נקבעה הנכות הסופית בשיעור של 30%. חוות דעת של מומחה מטעם התובעת (ד"ר מלמד, להלן - "מומחה התובעת") קבעה כי לתובעת נותרה נכות צמיתה משוכללת בשיעור של 45% ואילו בחוות דעתו של מומחה מטעם הנתבעת (ד"ר אגינסקי, להלן - "מומחה הנתבעת") נקבע כי לתובעת נותרה נכות בשיעור של 10% בלבד.

6.        התובעת העריכה את נזקיה בסך של 619,000 ש"ח לאחר ניכוי המל"ל ואילו לשיטת הנתבעת, נזקיה האפשריים של התובעת עקב התאונה אינם גבוהים מאשר תקבולי המל"ל אותם היא קיבלה (בסך של כ-152,000 ש"ח).

מסכת הראיות -

7.        בפניי נשמעה עדותם של העדים הבאים מטעם התובעת: הגב' גולן הדס (לגבי מסמך שערכה בכל הנוגע לעלויות מטפלת של חב' מטב - ת/1), הגב' דבי בייקר  (אחות מוסמכת, לגבי חוות דעתה בנוגע לנוהלי הטיפול הראויים בשוהים בבתי אבות - ת/2),  הגב' כהן רבקה (אחותה של התובעת, לגבי תצהירה - ת/3), הגב' ענת פנחס (בתה של התובעת, לגבי תצהירה - ת/4), מר ליאור גולדנברג (בנה של התובעת, לגבי תצהירו - ת/5) הגב' פרץ אסתר (אחייניתה של התובעת, לגבי תצהירה - ת/6), הגב' כהן פנינה (עובדת נוספת בבית האבות, לגבי תצהירה - ת/7) והתובעת (לגבי תצהיריה - ת/8 ו- ת/9).

8.        מטעם הנתבעת העיד מר אנאם ג'השאן (מנהל מח' תשושים ועצמאיים בבית האבות, להלן - "מנהל המחלקה", לגבי תצהירו - נ/8).

9.        כמו כן הוגשו לעיוני תצהיר התשובות לשאלון עליו ענתה התובעת - נ/1, תיעוד רפואי - נ/2, נ/5 ו- נ/6, תיעוד מהמל"ל - נ/3, ותמונה של חדר הרחצה בבית האבות - נ/4.

דיון -

10.    לאחר בחינת מכלול הראיות ושקילת טיעוני הצדדים בסיכומיהם בכתב, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל, והכל מהנימוקים שיפורטו להלן.

נסיבות התאונה -

11.    אזכיר בקצרה, כי עמדתה העקרונית של הנתבעת היא שנסיבות הנפילה לא הוכחו כדבעי.

12.    בנקודה זו אני מוצאת לקבל את גירסתה של התובעת באשר לכך שהיא נפלה עקב כך שהמנוחה איבדה את שיווי משקלה ונפלה עליה. נכון הוא שבסיכום האישפוז מיום 4/2/03 צויין, כי לדברי התובעת היא נפלה " בזמן העבודה " ואין במסמך זה אזכור לנפילתה של המנוחה. עם זאת, קיימים מסמכים נוספים, אשר נערכו בסמוך לזמן האירוע ואשר בהם מתואר האירוע כפי שגורסת התובעת ואפנה לטופס בל/250 מיום 29/1/03, שם מצוין כי התאונה ארעה בחדר האמבטיה שעה ש- " הקשישה פנתה לאחור והמטפלת נפלה על הרגל" וכן להודעה על פגיעה בעבודה שם צויין כי "באמצע טיפול בקשישה בבית אבות, במקלחת, הקשישה נפלה עליי, נפלתי כתוצאה מנפילה, שברתי את הרגל שלושה שברים" .

13.    כיון שמהמנוחה לא נגבתה כל גירסה באשר לאירועים טרם פטירתה, אין בפנינו כל תיעוד לגבי התיאור שלה את מהלך העניינים, ורק שתיים אלו - התובעת והמנוחה - היו בחדר האמבטיה בעת האירוע. יש לציין בהקשר זה כי למרבית הצער המנוחה נפטרה באוגוסט 2003 (על פי דברי מנהל המחלקה בעמ' 28 שורה 18) אך התאונה ארעה בינואר 2003, והיה לבית האבות זמן רב על מנת לנסות ולברר עמה את נסיבות האירוע, לו היה אכן מקום לתהות אחת גירסתה של התובעת בהקשר זה (ויודגש כי האירוע דווח למעביד בסמוך לאחר שקרה ועל כך ניתן ללמוד מטופס בל/250 מיום 29/1/2003, לכן ברי שנציגי בית האבות ידעו על האירוע והיו יכולים לברר מה אירע עם המנוחה) .

14.    לכן, מצאתי שיש לקבל את גירסתה של התובעת באשר לנסיבות האירוע ואני מאמצת את התיאור של התאונה כפי שמופיע בסעיף 8 לתצהירה (ת/8), לאמור: