בירון נ' חקון ואח'

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה.

המשיבה 1 (להלן: "התובעת") הגישה כנגד המבקש והמשיבים 2 ו-3 (להלן : "השוכרים") תביעה לפינוי מושכר ולתשלום דמי שכירות. על-פי הנטען בכתב התביעה, השכירה התובעת לשוכרים את הדירה ברח' יחזקאל 42/6 בירושלים. הצדדים התקשרו בהסכם שכירות לתקופה שמיום 1.6.05 ועד ליום 31.5.06 והסכמים אלה הוארכו בתום תקופת השכירות כל פעם לשנה נוספת. המבקש ערב לחובות השוכרים על-פי הסכמי השכירות. השוכרים לא שילמו את דמי השכירות במועדם ואף הפרו את ההסכם לפריסת החוב שנחתם עמם, ומכאן התביעה.

ביום 16.12.12 ניתן כנגד המבקש פסק דין בהעדר הגנה על ידי כב' הרשם הבכיר ב' שלו, וזאת לאחר שהמבקש לא הגיש בקשת רשות להתגונן. פסק הדין ניתן על יסוד אישור מסירה ותצהיר המוסר לפיו כתב התביעה הודבק במענו הרשום של המבקש במשרד הפנים ברח' נחל חולית 12, מצפה רימון.

ביום 21.4.13 הגיש המבקש בקשה לביטולו של פסק הדין. בתצהירו התומך בבקשה טוען המבקש, כי לא בוצעה המצאה כדין של כתב התביעה וכי ביום 31.10.12 נודע לו לראשונה כי מתקיימים הליכים על ידי התובע בתיק הוצאה לפועל בו הוגש לביצוע שטר חוב עליו הוא חתום כערב. עם קבלת ההודעה, פנה המבקש לב"כ התובעת על מנת לברר את מהות ההליך. בשיחה זו נאמר לו כי ב"כ התובעת מנהל מו"מ עם השוכרים וכי קיים סיכוי גדול כי הצדדים יגיעו להסדר פריסת חוב ועל כן הציע לו להמתין מספר ימים. המבקש לא הבין כי הוגש נגדו כתב תביעה בבית המשפט והמסמכים שהומצאו לו היו קשורים להליך המתנהל בלשכת ההוצאה לפועל. המבקש אף הגיש בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות בתיק ההוצאה לפועל, ואולם, לא ידע כי הוגשה לבית המשפט תביעה בסדר דין מקוצר. רק במהלך הדיון שנערך בהתנגדות ביום 5.3.13 הבין המבקש כי הוגשה נגדו תביעה בסדר דין מקוצר, בה ניתן פסק דין בהעדר הגנה.

לגופה של התביעה, טוען המבקש, כי חתם על כתב ערבות לתקופה שבין השנים 2005 – 2007 בלבד, וכי סירב לחתום על כתב ערבות נסוף בגין השנים הבאות, וזאת חרף פניית השוכרים אליו. עוד טוען המבקש, כי במהלך השנים, לא קיבל מהתובע פנייה או הודעה כי השוכרים אינם משלמים את דמי השכירות. המבקש טוען כי העלה טענות אלה במסגרת ההתנגדות שהגיש לביצוע שטר וכי ההתנגדות התקבלה.

התובעת מתנגדת לבקשה. ראשית, טוענת התובעת כי הבקשה הוגשה באיחור שכן פסק הדין הומצא למבקש עוד ביום 21.1.13 וגם אם נקבל את טענת המבקש כי פסק הדין לא הומצא לידיו, הרי שהמבקש מודה כי ביום 5.3.13 היה ידוע לו על פסק הדין, ומכאן שאיחר בהגשת הבקשה. עוד טוענת התובעת, כי כתב התביעה הומצא למבקש כדין באמצעות הדבקבה על דלת דירתו ומכל מקום המבקש מאשר כי ביום 1.11.12 קיבל לידיו העתק מכתב התביעה. התובעת מוסיפה וטוענת כי סיכויי הגנתו של המבקש בפני התביעה קלושים, שכן בהתאם לנוסח הערבות עליה חתום המבש הערבות תעמוד בתוקף כל עוד ימשיכו להתקיים יחסי השכירות בין הצדדים. המבקש ידע כי השוכרים האריכו את תקופת השכירות, ולא טרל ליידע את המשכירה כי הוא משוחרר מערבותו.

לצורך ההכרעה בבקשה לביטול פסק דין יש להפעיל בחינה דו שלבית: תחילה, יש לבחון האם נפל פגם בהמצאת כתב התביעה וההזמנה לדין. אם התשובה על כך היא חיובית, התוצאה האוטומאטית תהא בטלותו של פסק הדין. משמעות הדבר היא, כי כאשר נפל פגם בהליך ההמצאה, אין לבית המשפט שיקול דעת ועליו לבטל את פסק הדין "מחובת הצדק", וזאת ללא קשר לסיכויי ההגנה של הנתבע לגופו של עניין. ואולם, יש להדגיש, כי על המבקש את ביטול פסק הדין להוכיח תחילה כי אכן נפל פגם בהליך ההמצאה, ורק אם השתכנע בית המשפט כי כך הם פני הדברים, כי אז יורה על ביטול פסק הדין מחובת הצדק. ואולם, אם המסקנה היא כי ההמצאה נעשתה כדין, כי אז יש להוסיף ולבחון אם בכל זאת יש מקום לבטל את פסק הדין משיקולי בית המשפט. במקרה זה נהוג להפעיל מבחן כפול, שעניינו בחינת הסיבה לאי הגשת כתב ההגנה, מחד גיסא, וסיכויי ההליך אם יבוטל פסק הדין, מאידך גיסא (רע"א 23542-10-10 מקדאדי נ' עירית ירושלים (פורסם בנבו); רע"א 7034/00 צדקה נ' וייל, [פורסם בנבו] מיום 19.11.2001).

מכאן, שיש לבחון תחילה האם נפל פגם בהמצאת כתב התביעה וההזמנה לדין לידי המבקש. הכלל הוא כי פסק דין, שניתן בהעדר הגנה, יוצר חזקה כי הנתבע הוזמן כדין ובית המשפט בדק את מסמכי המסירה והשתכנע כי אכן המסירה בוצעה כדין. במצב דברים זה, מוטל הנטל על הנתבע לשכנע בדבר אמיתות טענתו כי לא הוזמן כדין, ולא ידע על דבר ההליכים כנגדו (ד. בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שמינית, עמ' 36; ורע"א 1645/03 יפעת עמידן (שנייצר) נגד בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם בנבו)).

בענייננו, כתב התביעה הודבק על דלת ביתו של המבקש בכתובתו הרשומה במשרד הפנים. המבקש לא פירט והבהיר מדוע המצאה זו אינה מהווה המצאה כדין ולפיכך לא עמד בנטל לסתירת החזקה בדבר תקינותו של הליך ההמצאה. על כן, אין מקום לביטול פסק הדין מחמת הצדק. יתר על כן, מנספחי תגובת התובעת עולה כי ביום 1.11.12 נשלח למבקש כתב התביעה בדוא"ל, ומכאן שהמבקש היה אמור לדעת על הגשת התביעה נגדו.

ואולם אין במסקנה זו כדי לסתום את הגולל על הבקשה, שכן כאמור יש לבחון האם יש מקום לביטול פסק הדין משיקולי בית המשפט. בעניין זה על בית-המשפט ליתן דעתו לשני שיקולים: הראשון - מה היתה הסיבה לאי ההתייצבות לדיון (או לאי הגשת כתב ההגנה) והאם היה הדבר נעוץ בזלזול בבית המשפט; "צירוף נסיבות אומלל"; אי הבנה; הסח הדעת או רשלנות (ראו ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ, פיסקה 15 לפסק דינו של השופט דנציגר ([פורסם בנבו], 2.2.2009)).  השני – ולו נודעת חשיבות רבה יותר – מהם סיכויי ההגנה (או התביעה – לפי המקרה) של מבקש הביטול (ראו ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז (3) 431, 438 (1983) (להלן: עניין אפל)) שכן אם לא תצמח למבקש תועלת מן הביטול אין כל טעם להורות כן רק על מנת שלאחר קיום הדיון בתיק במעמד הצדדים ושמיעת המבקש יצא תחת ידו של בית המשפט אותו פסק-הדין עצמו (ראו י' זוסמן סדר הדין האזרחי 738 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995). ואולם מבקש הביטול אינו נדרש להוכיח באותו שלב כי עומדת לו הגנה איתנה ודי בכך שיוכיח קיומה של הגנה לכאורית (ראו: עניין אפל, שם; אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 373 (מהדורה עשירית, תשס"ט)).

המבקש טוען כאמור כי כאשר נודע לו פתיחת הליכי ההצאה לפועל נגדו בעקבות שטר החוב שהוגש לביצוע פנה לב"כ התובע על מנת לבל את מסמכי התביעה, וכי לא הבין כי למעשה הוגשה תביעה בנוסף לתיק ההוצאה לפועל שניתן נגדו. לדבריו, נודע לו על הגשת התביעה ומתן פסק הדין נגדו רק ביום 5.3.13 במסגרת הדיון בהתנגדות לביצוע השטר. בנסיבות אלה, טעותו של המבקש יכולה להצדיק את ביטול פסק הדין משיקולי בית המשפט, תוך חיוב המבקש בהוצאות בגין מחדלו בי הגשת כתב הגנה במועד. שנית, וזו הנקודה המרכזית, הרי שאין לומר שסיכויי הגנתו של המבקש בפני התביעה קלושים באופן המצדיק את דחיית הבקשה. אמנם, טענתו של המבקש אינה עולה בקנה אחד עם האמור בכתב הערבות עליו הוא חתום, אך כידוע כידוע, מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראו: ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 524; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהד' שביעית, 1995), בעמ' 675. לפיכך נפסק כי גם מי שההגנה שבפיו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה נגדו קטנים, יקבל מתן רשות להתגונן. במסגרת הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אין בית המשפט רשאי לקבוע עובדות או לקבוע מהימנות עדויות ואף טענה שהעלה הנתבע בעל-פה כנגד מסמך בכתב יכולה לבסס הגנה לכאורה (זוסמן, בעמ' 675-676, 678). ככל שהנתבע הציג הגנה לכאורה יש ליתן לו רשות להתגונן ואין לבדוק כיצד יצליח להוכיח את הגנתו או מהו טיב ראיותיו (ראו: ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לשיראל בע"מ (פורס בנבו)). יחד עם זאת, לנוכח העובדה שסיכויי הבקשה אינם גבוהים, יש להתנות את קבלת בקשת הרשות להתגונן בתנאים.

בנסיבות אלה, אני סבורה כי יש מקום להורות על ביטול פסק הדין שניתן נגד המבקש וכן ליתן למבקש רשות להתגונן, בהתאם להוראת תקנה 214 לתקנות סדר הדין האזרחי, תוך חיוב המבקש בהוצאות, בשל האיחור בהגשת הבקשה ובשל מחדלו באי הגשת בקשת רשות להתגונן במועד, בסכום של 2,500 ₪, וזאת ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי.

המבקש יפקיד את הסכום הנ"ל בקופת בית המשפט בתוך 30 יום. עם הפקדת סכום ההוצאות יבוטל פסק הדין ותינתן למבקש רשות להתגונן בפני התביעה.

לנוכח סכום התביעה היא תידון בסדר דין מהיר, ועל הצדדים לנהוג בהתאם להוראת תקנה 214ב' 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). התובעת תמציא לבית המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לכתב התביעה לפי תקנות 214ג ו-214ח לתקנות, בתוך 30 יום, וכן תפרע את הפרשי האגרה אותם עליה לפרוע על-פי דין. הנתבע ימציא לבית המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לכתב ההגנה בהתאם לתקנות 214ג ו-214ח לתקנות, בתוך 30 יום מיום קבלת מסמכי התובעת כאמור. היה והתובעת לא תגיש את המסמכים ולא תפרע את הפרשי האגרה בחלוף פרק הזמן שנקצב כאמור תמחק תביעתה.

לא יופקד סכום ההוצאות, כאמור לעיל, תידחה הבקשה לביטול פסק דין.

ניתנה היום, י' סיון תשע"ג, 1919 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: