בירוודקר נ' מ.י. המחלקה לחקירות שוטרים

פסק דין

השופט י' צלקובניק:

ביום 11.6.2007, בשעה 21:00 לערך, בחצר בית הספר 'בית אריאל', נעצר ש.ה (קטין, יליד 16.6.1991; להלן: המתלונן), על ידי המערער, שוטר סיור בתחנת באר שבע, שהיה מלווה בשוטר מתנדב, חיים גזבר (להלן: גזבר), בגין חשד למעורבות בפריצה לבית הספר וגניבת רכוש. המערער מסר כי עם הגיעם לחצר בית הספר, הבחינו במתלונן ובאדם נוסף, היורדים מגג בית הספר, והם הזדהו בפניהם כשוטרים ודרשו מהם לעצור; המעורב האחר זרק עליו כונן מחשב שנלקח בפריצה, ונמלט מהמקום, בעוד גזבר דולק בעקבותיו. המערער תפס את המתלונן ועצרו. המעורב האחר לא נעצר.

נגד המערער ושוטר נוסף, משה בוחניק, שהגיע למקום בעת מעצרו של המתלונן, הוגש כתב אישום, שבו יוחסו למערער שני פרטי אישום שעניינם נקיטת אלימות נגד המתלונן במהלך מעצרו ולאחריו; לבוחניק יוחס פרט אישום אחד, המשותף לו ולמערער (פרט אישום שני).

על פי פרט האישום הראשון, במהלך המעצר, המערער חנק את המתלונן, שניסה להתחמק מאחיזתו, עיקם את ידו, השכיבו על הרצפה, כבל אותו ובעט בגבו ובצלעותיו, ואף ניסה לבעוט בראשו. עקב אלימות זו נגרמו למתלונן סימני חבלה מפוזרים בגופו, המטומה בצוואר שפשוף בגב ושריטות בבטן.

על פי פרט האישום השני, הגיע השוטר בוחניק למקום בעת שהמערער כבל את המתלונן. נטען, כי בשלב זה, הרימו המערער ובוחניק את המתלונן והושיבו אותו על ספסל בטון, ולאחר שהמתלונן חזר וטען בפני בוחניק כי אינו מכיר את המעורב השני בפריצה, היכה אותו בוחניק בראשו ובאזנו השמאלית באמצעות אגרופיו, כאשר המערער נוכח במקום ומחזק ידיו של בוחניק. עקב המכות נגרמו למתלונן אודם באוזן ימין, ונקב בתופית אוזן שמאל.

בתום שמיעת הוכחות, נקבע על ידי בית המשפט (כב' השופט א' אדם) כי המערער בעט במתלונן בעת שזה שכב על הקרקע, ולפיכך הורשע המערער בעבירה שיוחסה לו בפרט האישום הראשון, שעניינה, תקיפת קטין וגרימת חבלה של ממש, לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977; המערער ובוחניק זוכו מהעבירה שבפרט האישום השני - תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 380 ו- 382 (א) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977, לאחר שנקבע כי אין להסתמך על עדות המתלונן, הנוגעת לפרט אישום זה.

המערער נדון בעקבות הרשעתו לעונש של חודש מאסר, שריצויו בדרך של עבודות שירות; 4 חדשי מאסר מותנים למשך שנתיים; קנס בסך של 2500 ₪ או 21 ימי מאסר תמורתו.

המערער מערער על הרשעתו. לטענת ב"כ המערער לא ניתן לקבוע כי המערער נקט בכוח מופרז כנגד המתלונן על יסוד הראיות שעמדו בפני בית משפט קמא.

לחלופין נטען, כי אם ייקבע כי המערער ביצע את העבירה, הרי שיש מקום להימנע מהרשעתו, ואם ההרשעה תיוותר על כנה, אזי עותר המערער, לבטל את עונש המאסר שהוטל עליו.

עדויות המעורבים באירוע

המתלונן טען בעדותו כי ניסה להשתחרר מאחיזתו של המערער שלפת גרונו וחנקו; לאחר שגזבר חבר למערער, המערער עיקם ידו, הצמידו לקרקע, וכבל אותו באזיקים. בהמשך ציין בחקירתו כי אינו בטוח אם היה זה המערער או גזבר שהצמידוהו לקרקע. לדבריו, הושכב על בטנו, כששתי ידיו כבולות לאחור, ופניו מופנות לעבר הרצפה. המערער שעמד מימינו, ככל הזכור לו, בעט בגבו, וניסה גם לבעוט בפניו; לדבריו, הבחין לפרקים במערער: "את החלק שכמעט בא(ה) לי לפנים, את הנעל...הוא עמד...היו קטעים שראיתי ואני זוכר. לא שראיתי איך הוא ממש בועט בי" (ע' 10 לפר'). ובהמשך, ביחס לשאלה כיצד הצליח להבחין אם היה זה המערער שבעט בו מאחור, בגבו, השיב: "יש חלקים שאני רואה אותו, אתה רואה בן אדם שבע מטר גובה, אתה רואה שהוא עומד והוא במרחק שרק עם בעיטה הוא יכול היה להגיע לגוף שלי ששכבתי על הרצפה..."; "אם אתה נמצא שם והבן אדם עומד מצד ימין שלך ואתה מקבל רצף של מכות. זה לא שהוא התחלף עם עוד מישהו...".לדבריו, אינו זוכר את דרך תנועתו של המערער מסביבו - "זה היה מעורפל" (ע' 11-10 לפר').

באשר לאירוע השני, ממנו זוכה המערער כאמור, טען המתלונן, כי בוחניק (המכונה על ידו "צ'יקו"), הושיבו על הספסל וניסה לחלץ ממנו מי היה המעורב הנוסף, וכשאמר לו שאינו מכירו, נתן לו מכות ("כאפות") על הפנים, כשהמערער נמצא לידו.

המתלונן טען בנוסף, כי בעת שהועבר לתחנת המשטרה לאחר מעצרו, הוכה בבטנו על ידי שוטר נוסף שישב ברכב המשטרתי; המתלונן טען כי אינו מכיר את השוטר; יצויין כבר עתה, כי טענה זו שלא מצאה ביטויה בכתב האישום, לא זכתה לאמונו של בית משפט קמא.

מנגד, העידו המערער, גזבר, בוחניק, והשוטר שמעון אוחנה, שנכח אף הוא במקום בעת מעצרו של המתלונן - ועל פי קביעת בית המשפט נטל חלק בכבילתו של המתלונן - כי לא היו עדים לביצוע מעשי אלימות כלשהם נגד המתלונן.

המערער וגזבר אישרו כי ננקט כוח נגד המתלונן כדי להתגבר על התנגדותו למעצר; המערער טען כי המתלונן בעט בו והכה אותו במכות אגרוף, כדי להשתחרר מאחיזתו ולמנוע מעצרו; המערער השכיבו על הרצפה, לאחר מספר ניסיונות, תוך שימוש בכוח, כשהוא חובקו מאחור; לאחר מכן נכבל המתלונן והועבר למעצר.

גזבר העיד כי במהלך ניסיונו לתפוס את המעורב הנוסף, התרחק למרחק של מטרים ספורים- ולמשך 15-10 שניות- ממקום עמידתם של המערער והמתלונן. כאשר חזר, הבחין כי המערער "נאבק" עם המתלונן: "חיבק אותו מאחורה, וניסה להוריד אותו לאדמה...".

גזבר מסר כי נחלץ לעזרתו של המערער, וביחד הורידו את המתלונן לקרקע, כשהוא עצמו שכב על המתלונן (יצוין כי המתלונן לא ייחס לגזבר ביצוע פעולות אלה). לדברי גזבר "היה מאבק לא קל..."– המתלונן "התפרע כזה" - בו נטל חלק יחד עם המערער ועם בלש "שחום וגבוה" שהצטרף אליהם (הוא העד שמעון אוחנה); הוא לא ראה כלל כי המתלונן הוכה על ידי השוטרים בבעיטות ובאגרופים, ואף לא ראה כי המתלונן בעט במערער במהלך ההשתלטות עליו, בניגוד לדברי המערער.

עוד מסר גזבר, כי השוטר אוחנה תפס את ידו של המתלונן "וסובב אותה", לצורך כבילתו, וכי הוא סייע לו בפעולת האיזוק (יצוין כי אוחנה העיד, כי מסר את האזיקים, אולם לא נטל חלק בכבילתו של המתלונן); גזבר מציין כי המערער לא היה "פעיל" כלל בכבילת המתלונן, שכן בשלב זה, עזב את המקום לפרק זמן של עד "שתי דקות", לצורך משימה כלשהי (יצוין, כי המערער מסר בעדותו כי אוחנה מסר את האזיקים, המתנדב תפס את המתלונן, והוא אחז את ידו של המתלונן, כדי שלא ישתולל; המערער ציין אף הוא כי עזב את המקום "לשתיים שלוש" דקות, כדי להעביר דיווח בקשר לעניין כיוון בריחתו של המעורב הנוסף). גזבר העיד בנוסף, כי לאחר חזרתו של המערער, עזב את המקום למשך 3-2 דקות, כדי להביא את הרכב המשטרתי; בעת הליכתו היו כבר "הרבה שוטרים" במקום.

ממצאי הכרעת הדין