ביצור בינוי פיתוח ועבודות עפר בע"מ נ' טרידיטיויזן בי.אס.די בע"מ ואח'

החלטה

לפניי בקשה לתיקון כתב תביעה.

1.התובעת הגישה ביום 12.1.14 תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבעים, בסכום של 44,570 ₪. הרקע לתביעה: התובעת והנתבעת 1 ("הנתבעת") התקשרו בהסכם להשכרת נכס מסחרי של התובעת בהרצליה לנתבעת מיום 20.5.12 ועד 19.5.14 ("ההסכם"). הנתבעים 3-2, בעלי מניותיה של הנתבעת, ערבו לקיום התחייבויותיה בהתאם להסכם. הנתבעת מסרה לתובעת 12 שיקים מעותדים לתשלום דמי השכירות בשנה הראשונה, שזמן פרעונם ב-20 לכל חודש, וסכום כל אחד מהם 20,680 ₪, כך שזמן פרעונו של השיק האחרון: יום 20.4.13. לטענת התובעת בכתב התביעה המקורי, הנתבעת נטשה את המושכר במועד שלא צוין, והוא כנראה קודם ליום 20.3.13, ואף ביטלה את שני השיקים האחרונים (שזמן פרעונם 20.3.13 ו-20.4.13. יצוין כי מועד העזיבה – שהתובעת לא טרחה לציין בתביעתה, מוסק מכך שהשיק של יום 20.3.13 לא כובד מטעמי ביטול, כבר יממה לאחר זמן פרעונו (נספח ה'), ואין טענה שהנתבעת המשיכה לשבת בנכס גם לאחר חילול השיק). על כן נטען כי חבה הנתבעת, ובהתאם הנתבעים, בתשלום סכום שני השיקים שבוטלו, בתוספת עמלות, הצמדה וריבית כדין.

2.הנתבעים עתרו ביום 10.2.13 לרשות להתגונן. טענתם: הצדדים הסכימו כי הנתבעת תהיה רשאית לתת התראה של 30 יום טרם עזיבת הנכס, ואז לעוזבו ללא עיצומים. נוכח האמון שבין הצדדים לא הועלתה ההסכמה על הכתב. היא מסרה הודעה למעלה מחודש קודם ליום העזיבה, 20.3.13. בהתאם ביטלה את השיקים. אולם התובעת הפתיעה ועמדה על תשלומם. הנתבעים החליטו לשלם את סכום השיקים. בשיחה שבין התובעת והנתבע 3, שהוקלטה ותומללה, הוסכם שהנתבעת תשלם סך של 41,360 ₪, שאז יוחזרו השיקים. הסכום שולם, כנלמד מאישור על ביצוע "העברת זה"ב" (קרי במערכת בנקאית לזיהוי והעברות בזמן אמת), ולמרות זאת השיקים לא הוחזרו. התובעת מנועה אפוא מלעתור לתשלום סכום השיקים, שנפרעו.

3.התובעת הגישה ביום 12.3.13 בקשה לתיקון כתב התביעה, היא הנתונה להכרעתי. כיוון שהנתבעים טוענים כי אינם חייבים לפרוע את השיקים, כך התובעת, הרי שהיא מבקשת להוסיף עילה מכוח עסקת היסוד על העילה השטרית. לטענתה עתה, הנתבעת הפרה את ההסכם הפרה יסודית בכך שעזבה את הנכס קודם למועד סיום השכירות (מאי 2014), ובנוסף הותירה את הנכס במצב מטונף ומוזנח. התובעת פעלה להקטנת נזקיה, לדבריה, מסרה את הנכס לאחר ביום 1.6.13 ללא עלות, ורק מיום 1.7.13 גובה ממנו דמי שכירות. הנתבעים חייבים אפוא לתובעת דמי שכירות בסך 41,360 ₪ בגין החודשים מאי ויוני 2013, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין – כך שסכום התביעה נותר 44,360 ₪.

4.הנתבעים טוענים בתגובה לבקשה לתיקון כתב התביעה כי מדובר בשינוי של עילת התביעה, וכי הראיות להוכחת התביעה שונות אף הן. הם תמהים על התיישבות הטענות של התובעת עם הגרסה בכתב התביעה המקורי. הם טוענים עוד כי מששילמו את השכירות עד יום 20.5.13, והנכס הושכר מיום 1.6.13, ממילא לא ניתן היה לדרוש מהם סך העולה על עשרה ימי שכירות, שאותו היו אפילו מוכנים לשלם אם בכך היה לסיים את המחלוקת. לגוף הדברים הם חולקים בתוקף על כי הותירו את הנכס מוזנח וטוענים שההיפך הוא הנכון, כי השביחו עד מאד את המושכר, שהיה דמוי מחסן, והפכוהו למשרד נאה, על חשבונם.

5.התובעת, בתשובתה מיום 31.3.14 לתגובה, גורסת כי יש לפרש את "עילת התביעה" באופן רחב, שיאפשר את התיקון המבוקש, שאין בו לשיטתה משום שינוי עילה.

6.לאחר שבחנתי את הבקשה, התגובה, והתשובה, את כתב התביעה ובקשת הרשות להתגונן, ואת טיוטת כתב התביעה המתוקן, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל, בדוחק, אולם בנתון לתשלום הוצאות משמעותיות. אבהיר.

7.הכלל לעניין תיקון כתבי טענות הוא שבית המשפט ינקוט גישה ליברלית ויאפשר את התיקון, למעט במקרים חריגים (ראו: רע"א 2345/98 דנגור נ' ליבנה, פ"ד נב(3) 427; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 349 (מהדורה 11, 2013); להלן: גורן). מקרה חריג שכזה הוא תיקון שיש בו הוספת עילה חדשה, או החלפת העילה הקיימת באחרת, שאז נטייתו של בית המשפט תהא להמנע מתיקון כאמור (ראו: גורן 352). ממקרא בקשת התיקון עצמה, עולה כי התובעת תיארה את התיקון ככזה הכרוך בהוספת עילה, כזו הנסמכת על עסקת היסוד, מעבר לעילה השטרית (סעיף 2 לבקשה). עם זאת, ובדוחק, אין להלקות את התובעת על תיאור זה. "עילת התביעה", בהקשר לתיקון כתב תביעה והבחינה האם יש בבקשת התובע משום החלפה או הוספת עילה, זוכה לפרשנות מרחיבה, הכוללת את העסקה או המעשה המובא לדיון (ראו: ע"א 203/63 בורנשטיין נ' עורות בית חרושת לעורות בע"מ, פ"ד יח(1) 306, 311; גורן 352)). תביעתה המקורית של התובעת, שאפילו לא החלה כבקשה לביצוע שטר אלא כתובענה אזרחית בסדר דין מקוצר, נסבה על הסכם השכירות עם הנתבעת. אמנם ההפרה הנטענת בכתב התביעה המקורי אינה זו שנסמכת עליה התובעת עתה, אולם עסקת היסוד (שעליה נסמכים אף השיקים) היא אחת, ודומה כי ניתן אפוא לומר כי חרף סברת התובעת עצמה בבקשה לתיקון כתב תביעה, הרי שיש לראות בעילה כאחת, ולכן יש לאפשר את התיקון.

8.סוגיה אחרת היא ההוצאות שבהן יש לכרוך את התיקון. התובעת ערכה כתב תביעה מסוים, וטענה שהנתבעת ועמה הנתבעים הנוספים חבים לה סכום של 41,360 ₪, סכום השיקים של מרץ ואפריל 2013 שלא שולם לאחר עזיבת הנכס. קרי: החוב על פני הדברים הוא של אי תשלום דמי שכירות בגין התקופה שמיום 20.3.13 עד 19.5.13 (וראו הערתי בסעיף 1 לעיל לעניין מועד עזיבת הנכס. אני ער לטענה שעלתה במכתבו של ב"כ התובעת (נספח ב' לבקשת התיקון) כי העזיבה היתה בתחילת מאי דווקא). בקשת הרשות להתגונן הכילה תשובה הנחזית ניצחת לתביעה: השיקים נפרעו, בתיאום מלא עם התובעת, ותוך התחייבות שלה להחזיר את השיקים לאחר התשלום, דבר שלא עשתה. לכאורה, ומבלי לטעת מסמרות, בתגובה זו היה כדי לקעקע את התביעה. לא חלף זמן קצר והנה התובעת מנסה להציל את תביעתה, וזאת בדרך של שינוי גישה: הפעם אין טענה, ודאי לא מפורשת, שהשיקים לא נפרעו. עתה הטענה היא שלא רק שהנתבעת עזבה את הנכס טרם סיום, אלא שהותירה אותו מוזנח, התובעת ניסתה להקטין את נזקיה, השכירה את הנכס לפלוני ביום 1.6.13, והצליחה להתחיל ולגבות ממנו כספים החל מיום 1.7.13. המדובר בטענות עובדתיות שלא זכו עד הנה לעיגון ולו מינימלי. אין גם כל הסבר מדוע נפקד מקומן של טענות אלה מכתב התביעה שהוגש לפני כחודשיים, ואשר התיימר הרי למצות את טענות התובעת נגד הנתבעים (ואפילו לא הוגש כאמור כבקשה לביצוע שטר, שתדיר אינה ממצה את העילה החוזית). יתרה מכך, סכום התביעה נותר באורח תמוה ללא שינוי: אם התובעת עותרת לחיוב בגין שני החודשים שאת דמי השכירות בגינם נועדו לכסות השיקים (קרי 20.3.13 עד 19.5.13) ובנוסף התקופה שבה ספגה התובעת הפסדים עד להשכרת הנכס בשכר לאחר (קרי 20.5.13 עד 30.6.13), סכום התביעה אמור היה להיות גבוה כמובן משני חודשי שכירות. ואם התובעת, כפי שנראה כי היא עושה, מכירה בכך שדמי השכירות עד יום 19.5.13 שולמו, הרי שלכאורה אמורה היא לתבוע דמי שכירות של חודש ושליש. כיצד אירע שסכום התביעה נותר בדייקנות על שני חודשי שכירות – לא נדע, לעת הזו, שכן הדברים לא פורטו בתביעה או בתצהיר התומך. ודוק: תמיהות אלה אינן מונעות את אפשרות התיקון. בשלב הנוכחי הרי בית המשפט אינו אמור כלל ועיקר להכריע בצדקת גרסתו של מי מן הצדדים. על כן התיקון יבוצע, ואין לראות בהערותיי כלל ועיקר משום גיבוש עמדה באשר לגורלו של התיק, שטרם החל להתברר ולא הוצגו בו ראיות כמעט. אולם בסוגית ההוצאות אין להתעלם משני אלה: ראשית, כי התיקון נחזה, והדברים נאמרים לכאורה בלבד, כניסיון להציל את התביעה לאחר שנתקלה במהמורה משמעותית. שנית, כי התיקון, המתמקד עתה בסיפור חדש לחלוטין (גם אם לא עילה חדשה) על אודות נכס שנעזב במצב גרוע והתובעת הקטינה נזקיה, מוביל לכך שזמן קצר ביותר לאחר שהנתבעים נדרשו להגיש בקשת רשות להתגונן, נדרשים הם עתה להגיש בקשת רשות להתגונן חדשה בתכלית, תוך השקעת זמן וממון ניכרים.

9.נוכח כל האמור, הרי שהבקשה לתיקון כתב התביעה מתקבלת. עם זאת, התובעת תשא בשכר טרחת עורכי דינם של הנתבעים בקשר עם התיקון האמור, מן הטעמים שפורטו בהחלטתי, בסכום של 5,000 ₪. התובעת תגיש את כתב התביעה המתוקן (שטיוטה הימנו צורפה לבקשה) עד יום 8.4.14, ותודיע עד אותו מועד אם עמדה בתשלום האמור לנתבעים.

10.בשולי הדברים אוסיף: הנתבעים הביעו נכונות (להבדיל מהודאה בחבות כלשהי) להביא לסיום ההליך בתשלום מסוים, של אותם עשרה ימי שכירות בגין סוף חודש מאי 2013. איני מחווה דעה כלל ועיקר באשר לאותה הצעה ולהתאמתה לנסיבות המקרה, והיא עניין לצדדים לענות בו. עם זאת דומה שנכון יעשו הצדדים אם יבחנו את האפשרות להביא את הסכסוך שביניהם לכלל סיום, בין אם במתווה שהציעו הנתבעים ובין אם בכל מתווה אחר שיהיה מקובל על הצדדים, חלף השחתת זמן וכסף נוספים על מיצוי המחלוקת, הנסבה על סכומים שאינם גבוהים. יודיעו הצדדים עד יום 8.4.14 האם עלה הדבר בידם.

תז"פ ליום 9.4.14.

ניתנה היום, א' ניסן תשע"ד, 01 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: