ביניש נ' ל.מ רויאלטי בע"מ

1. מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (ע"א 5228-02-17; כבוד הנשיא ד"ר א' אברהם, כבוד השופטת ע' הוד, כבוד השופט ע' טאהא), בגדרו התקבל ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (ת"א 26494-09-11; כבוד השופט ש' סרחאן).

2. עובדות המקרה תוארו בפירוט בפסקי הדין של הערכאות הקודמות, ועל כן נביא רק את עיקרי הדברים הנחוצים לצורך הכרעה בבקשה זו. הפרשה עניינה בעסקת מקרקעין שלא צלחה, בה ביקשו המשיבים 3-1 (להלן: הרוכשים), לרכוש חלקת מקרקעין הנמצאת באזור ירושלים. אדם שנטען כבעלים החוקיים של הקרקע, ואינו רלוונטי לעניינו, העניק ייפוי כוח בלתי חוזר למשיב 7 (להלן: עו"ד טנוס) למכור למשיב 6 (להלן: המוכר) את זכויותיו בקרקע.

           את הרוכשים ייצג בעסקה משיב 4 (להלן: עו"ד מקובסקי), כאשר המגעים בין הרוכשים למוכר נערכו בשיתוף עם משיב 5 (להלן: המתווך) כמתווך בעסקה, אותו ייצג המבקש. בשלב מסוים הפקידו הרוכשים סכום כסף בנאמנות אצל המבקש ועו"ד נוסף, אשר אינו רלוונטי לענייננו, לפי הסכם הנאמנות שנחתם. בהמשך, הודיעו הרוכשים למבקש כי הם מסכימים להעברת סכום מהנאמנות לעו"ד טנוס. הוסכם כי העברת הסכום תעשה רק כנגד קבלת כתב נאמנות מידיו של עו"ד טנוס, אשר לפיו יעביר האחרון את הסכום לידי המוכר והמתווך רק לאחר רישום הערת אזהרה לטובת הרוכשים.

           בתאריך 30.9.2009 נערכה פגישה במשרדו של המבקש (להלן: יום הפגישה) במסגרתה חתם עו"ד טנוס על הסכם נאמנות בהתאם לאמור לעיל, והמבקש העביר לו סכום של 200,000 ש"ח. עובדה בעלת חשיבות רבה לענייננו היא כי באותו יום, אישר המבקש את חתימת המתווך על "כתב אישור התחייבות" לפיו אישר המתווך קבלת הלוואה מעו"ד טנוס בסך 100,000 ש"ח, כאשר נקבע בכתב ההתחייבות בין היתר כי רישום הערת אזהרה לטובת הרוכשים יהווה סילוק מלא של ההלוואה (להלן: הסכם ההלוואה). המבקש אישר גם את חתימת המוכר על מסמך לפיו הוא מאשר קבלת הלוואת סכום של 50,000 דולר מהמתווך.

           קיצו של הסיפור הוא בכישלונה של העסקה. לאחר ביטול העסקה פנה המבקש לעו"ד טנוס בדרישה להשבת הסכום של 200,000 ש"ח, אולם התברר שעו"ד טנוס העביר 100,000 ש"ח למתווך, ו-100,000 ש"ח נוספים למוכר, מתוך מכספי הנאמנות. לטענת עו"ד טנוס המבקש ידע ואישר את העברת הסכומים, וכראייה לכך הפנה עו"ד טנוס להסכמי ההלוואה. הרוכשים הגישו תביעות כספיות נגד המעורבים בפרשה, ובפרט נגד המבקש בטענה שהתרשל בטיפול בעניינם.

3. בית משפט השלום דחה את התביעה נגד המבקש, וקבע כי לא הוכח שכספי הנאמנות שוחררו על ידי עו"ד טנוס למתווך ולמוכר בידיעת המבקש ובאישורו, וכי עדותו של המבקש בעניין זה סבירה ומקובלת עליו. כמו כן ייחסה הערכאה הדיונית אשם תורם לרוכשים בגובה של 15%, אשר יקוזזו מגובה הפיצוי שנפסק לטובתם, בגין התרשלותם העצמית, בכך שסירבו לקבל מעו"ד טנוס שני שיקים דחויים בסך 100,000 ש"ח כל אחד.

           בית המשפט המחוזי קבע כי בנוגע לפעולות שבוצעו על ידי המבקש ביום הפגישה, ובכללן הסכמי ההלוואה – יש להטיל על המבקש אחריות כלפי הרוכשים בגין הפרה של חובת נאמנות וחובת זהירות כלפיהם. בית המשפט המחוזי אף ביטל את קביעת הערכאה הדיונית אשר ייחסה לרוכשים אשם תורם בשיעור של 15% בגין אי הסכמתם לקבל את השיקים הדחויים.

4. מצויים אנו במסגרת של בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי. מתן רשות ערעור בשלב זה ייעשה בצמצום, במקרים בהם מתגלה שאלה משפטית משמעותית החורגת מגדר עניינם של הצדדים, או במקרה של עיוות דין ברור וחמור. לגישת המבקש תנאים אלו מתקיימים בעניינו בנוגע לשלוש סוגיות מרכזיות בפסק דינה של ערכאת הערעור: התרשלות המבקש; חובת המבקש כלפי הרוכשים; ניתוק הקשר הסיבתי. נבחן סוגיות אלו כסדרן.

5. האם התרשל המבקש ביחס לרוכשים? נטען כי קביעתו של בית המשפט המחוזי ביחס לאירועי יום הפגישה, המבססים את התרשלותו של המבקש, מהווה התערבות חריגה ובוטה בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית. כך נטען כי לא הוכח שהסכם ההלוואה היה קשור לסכום שהעביר המבקש לעו"ד טנוס במסגרת הסכם הנאמנות, ולפיכך לא היו צריכים להתעורר חשדות בנושא אצל המבקש.