בימ"ש מחוזי נצרת, סג"נ ד"ר אברהם אברהם: החלטה לעצור עד תום ההליכים את הנאשם בסחיטה באיומים של מנהלי סניף שופרסל בטבריה

המשיב עומד לדין בגין מסכת של מעשי איום וסחיטה באיומים. המבקשת עותרת למעצרו עד תום הליכים. הסניגור אישר, בתחילתו של ההליך, את דבר קיומה של תשתית ראיה לכאורה, כמו גם עילה להמשך המעצר, אך ביקש כי שירות המבחן יתן את דעתו לשחרורו בתנאי ערובה, הכוללים תחילתה של גמילה באישפוזית. ותסקיר זה אמנם הוכן והונח על שולחני, ובערבו של יום אין הוא ממליץ לשחרר את המשיב לאישפוזית. הסניגור מבקש לתקוף את התסקיר, שלטעמו לא נתן דעתו לשלל שיקולים הפועלים לטובת שחרורו של המשיב, הכל כמפורט מעלה בדברי הסניגור הנכבד. הוא מבקש, על כן, לשוב ולפנות לשירות המבחן כי יתן תסקיר מעצר משלים, ובו יתייחס השירות לשיקולים השונים שפרש הסניגור בדבריו מעלה.

לאחר עיון בתסקיר המעצר ושקילת טענות הצדדים לא ראיתי ממש בטענת הסניגור המלומד. אלה טעמיי:

כאמור, הסניגור אישר את קיומה של תשתית ראיה לכאורה להוכחת האישום, כפי שאישר את קיומה של עילה למעצר, משמע מסוכנותו של המשיב. כפי שמציינת קצינת המבחן, "קיים סיכון גבוה מצידו לפריצת גבולות ולהישנות התנהגות דומה כלפי אחרים". עילה זו מצדיקה את מעצרו של המשיב עד תום הליכים, אלא אם תימצא חלופה הולמת, העשויה להשיג את תכלית המעצר, משמע איון מסוכנותו של המשיב, תוך פגיעה פחותה בחירותו. הסניגור מבקש לשחרר את המשיב למסגרת טיפולית לשם גמילה מסמים, ובכגון זה קבע בית המשפט העליון (בש"פ 3141/13 סויסה נ' מדינת ישראל (6.5.2013)):

"ככלל, העיתוי לשקילת הליכי טיפול וגמילה הוא בשלב גזר הדין ולא בשלב המעצר. בית המשפט יורה על שחרור נאשם לחלופת מעצר במרכז גמילה אך במקרים חריגים... אחד מהתנאים לקיומו של החריג הוא כי הנאשם החל בהליך הגמילה עובר למועד המעצר... במצב דברים זה יש לבחון אם מתקיימים שני התנאים הנותרים שהותוו בפסיקה: התנאי הראשון הוא קיומם של סיכויי הצלחה גבוהים להליך הגמילה, הקשורים לרוב קשר הדוק לקיומו של רצון כן להיגמל; התנאי השני הוא שיש בחלופת המעצר המוצעת כדי לאיין את מסוכנות העצור..."

שלושה תנאים אלה שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון הינם מצטברים, ולכן די בכך שאחד מהם לא יתקיים, על מנת שהנאשם לא יופנה להליך של גמילה כבר בעת הזו. לטעמי שלי, כל אחד משלושת התנאים איננו מתקיים, כפי שלמדנו מתסקיר המעצר.

ראשית, עובר למעצרו לא נעשה מצדו של המשיב כל ניסיון לגמילה (משמע סמוך לפני מעצרו, להבדיל מגמילתו לפני שנים רבות, אלא שמאז הוא שב לעולם הסמים). שנית, כפי שמציינת קצינת המבחן, המשיב לא גילה מוטיבציה לגמילה, משמע אין ביטוי כלשהו לרצונו הכן להיגמל מסמים. והתנאי השלישי, משמע איון מסוכנותו של המשיב, אף הוא לא מתקיים בענייננו, כך למדנו מן התסקיר, כיוון שהאישפוזית המדוברת אינה נעולה, ואינה מספקת ליווי ופיקוח הדוקים.

סיכומם של דברים, המשיב מהווה סכנה לסביבתו, וקיים סיכון בדרגה גבוהה כי ישוב על מעשיו. נסיבותיו השונות של העניין, שעליהן נתן שירות המבחן את דעתו, אינן מביאות את המקרה שלפנינו לגדרם של המקרים החריגים, המצדיקים תחילתו של תהליך טיפולי של גמילה בטרם גזירת הדין.

בשולי הדברים אציין, כי לא השתכנעתי מטענת הסניגור, כאילו שירות המבחן לא נתן את דעתו לכלל השיקולים הצריכים לעניין ולכן עולה הצורך בתסקיר משלים. להבנתי, שירות המבחן עשה מלאכה נאמנה, ושטח את השיקולים הצריכים לעניין, ובא למסקנה אליה בא. אינני סבור, כי מתקיימת הצדקה להשבת העניין לבחינה שניה של שירות המבחן.

מכלל הטעמים הללו הנני מורה על מעצרו המשיב עד תום משפטו.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ה' שבט תשע"ה, 25/01/2015 במעמד הנוכחים.