בימ"ש מחוזי חיפה המיר עונשי עבודות שירות למאסר בפועל בגין תקיפת שוטרים בעת ביצוע צו חיפוש

לפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בעכו (כב' השופט וויליאם חאמד) מיום 22/10/15 (נימוקי גזר הדין ניתנו בהחלטה מיום 25/6/15) בתיק פלילי 43254-06-14 לפיו הורשעו המשיבים 1-4 על פי הודאתם בכתב אישום מתוקן בעבירה של תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 274(1) + 274(3) + 29 לחוק העונשין תשל"ז -1977 (להלן: "חוק העונשין").

המשיב 3 הורשע בעבירה נוספת של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

על פי האמור בכתב האישום המתוקן בתאריך 11/6/14 בסמוך לשעה 9:00 לערך הגיעו ארבעה שוטרים לערוך חיפוש בביתו וברכבו של המשיב 3 לפי צו בית משפט. במהלך החיפוש איים המשיב 3 על השוטרים בכך שאמר להם "אני אפרק אתכם ואשבור לכם את הצלעות" וזאת עשה בזמן שהוא מחזיק בידו קרש עץ עם מסמרים.

ארבעת המשיבים תקפו את השוטרים במהלך החיפוש ועל מנת למנוע אותו, באופן שהמשיבים 1, 2 ו- 4 תקפו את אחד השוטרים (ולנטין פוגץ') באגרופים ובעיטות בכל חלקי גופו וגרמו לו לדימום באוזן ימין, חבלה בשפה העליונה, רגישות בבית החזה שמאל וחבלה בצוואר מלפנים.

כמו כן, תקפו המשיבים 1, 2 ו- 4 שוטר אחר (שבל סגיע) באגרופים, וגרמו לו לחבלות בחזה ובכתף שמאל.

המשיבים 3 ו- 4 תקפו שוטר נוסף (עמאר חמדאן) באגרופים, סטירות ובעיטות בכל חלקי גופו וגרמו לו לכאבים במפרק הלסת השמאלי, חתך שטחי ברירית לביאלית תחתונה משמאל, נפיחות קלה בברך צד חיצוני, רגישות על פני שרירים וכאבים בגב.

המשיב 4 תקף שוטר נוסף (סאלח שאדי) במכת אגרוף ולאחר האירועים הנ"ל המשיבים 3 ו-4 ברחו מהמקום.

לאחר המתואר לעיל, שוחח המשיב 3 עם שוטר אחר בטלפון ואיים עליו באומרו לו כי הוא יודע איפה הוא גר ויגיע עד אליו לביתו בישוב ראמה.

בטרם החלה פרשת התביעה, הודו המשיבים במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב האישום המתוקן, כמפורט לעיל, ונשמעו טיעוני ב"כ הצדדים לעונש.

עמדת ב"כ המאשימה היתה כי לאור חומרת העבירה בה הורשעו המשיבים, החבלות הקשות שנגרמו לשוטרים וכן העובדה כי העבירות בוצעו ע"י מספר שותפים לעבירה, אזי מתחם העונש ההולם הינו מאסר בפועל לתקופה של 12 עד 30 חודשים. וכי, בתוך מתחם הענישה האמור יש לאבחן בין המשיבים, באופן שעל המשיבים 1 ו- 3 שהינם בעלי עבר פלילי יוטל עונש ברף הגבוה יותר של המתחם.

מנגד, ביקש הסניגור להתחשב בנסיבותיהם האישיות של המשיבים, העדר עבר פלילי של המשיבים 2 ו-4, העובדה כי היו נתונים במעצר ובהמשך שוחררו בתנאים מגבילים כמו גם הודייתם בשלב מוקדם של ההליך, ומשכך ביקש להסתפק בענישה צופה פני עתיד וענישה "כלכלית", כהגדרתו.

בית המשפט קמא קבע כי מתחם הענישה ההולם במקרה דנן הוא מאסר בפועל לתקופה של 6 עד 12 חודשים, מאסר על תנאי ופיצוי לשוטרים. לאחר בחינת מכלול הפרמטרים הרלוונטיים הדרושים לעניין, ציין בית המשפט קמא כי "מתחם ענישה שאינו כולל מאסר בפועל אינו מקיים אחר האינטרס ההרתעתי, ואינו מהווה ביטוי לסלידתו  של בית המשפט ממעשי בריונות כאמור, ואת הוקעתו אותם. אך בהטלת עונש של מאסר בפועל ניתן לקיים אחר תכלית ההרתעה והגמול" (נימוקי גזר הדין, עמ' 17 לפרו' ההחלטה מיום 25/6/15).

לאחר קביעת מתחם הענישה כאמור, גזר בית המשפט קמא על המשיבים את העונשים הבאים:

6 חודשי מאסר בפועל שירוצו במסגרת עבודות שירות (בניכוי ימי מעצרם); וכן עונש מאסר מותנה לבל יעברו עבירה של תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות ויורשעו בה, וכן פיצוי בסך 500 ₪ לכל אחד מהשוטרים.