בימ"ש מחוזי חיפה, ש' סארי ג'יוסי: בר"ע על דחיית בקשה למזונות זמניים ועל חיוב בהוצאות לטובת אוצר המדינה

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת ה' גורביץ שינפלד), האחת מיום 19/11/14 והשנייה מיום 30/11/14, בתמ"ש 3349-09-14 (תביעת מזונות).

במסגרת החלטה מיום 5/1/15 דחיתי את בקשת רשות הערעור ככל שהיא מועלית כנגד אותה החלטה מיום 30/11/14, וזאת בהתאם לסמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. יחד עם זאת, באשר להחלטה מיום 19/11/14, סברתי כי היא מצריכה תשובת המשיב וזו אכן הוגשה לקראת הדיון של היום.

במהלך הדיון של היום השלימו הצדדים את טענותיהם.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה, ושקלתי את טענות הצדדים, הנני מחליט לדון בבקשת רשות הערעור על ההחלטה מיום 19/11/14 כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, זאת לאחר שאפשרתי לשני הצדדים לטעון בעניין זה.

בהחלטה מיום 19/11/14 דחה בית משפט קמא את בקשת המבקשת לפסוק מזונות זמניים לרבות מדור עבור הקטינים, ילדיהם המשותפים של הצדדים. בנמקו את דחייתו כותב בית משפט קמא כדלקמן:

"נוכח הגשת בקשות חוזרות חרף ההחלטות שניתנו – אני מחייבת המבקשת בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 500 ₪".

החלטה זו באה אל העולם לאחר שביום 15/10/14, מועד בו הגישה המבקשת את בקשתה למזונות זמניים, ונדחתה הבקשה במסגרת החלטה מיום 19/10/14 מחמת אי צירוף תצהיר התומך בעובדות הנטענות שם. מפאת קוצר ההחלטה, שניתנה בפתקית, אביאה בשלמותה:

"הבקשה אינה נתמכת בתצהיר ולפיכך, בשלב זה, נדחית.

המזכירות תמציא לצדדים".

 משנתקבלה החלטה זו הגישה המבקשת ביום 18/11/14 בקשה נוספת למתן החלטה בעניין מזונות ומדור הקטינים, אליה צירפה הפעם תצהיר התומך בעובדות הנטענות בה, אלא שכאמור, גם הפעם, כפי שפירטתי לעיל, בית משפט קמא דחה את הבקשה במסגרת החלטתו מיום 19/11/14.

במסגרת תשובתו לפני טען המשיב כי בדין דחה בית משפט קמא את הבקשה החוזרת למזונות זמניים, הואיל ולפניו לא הונחה כל בקשה מתאימה, ומשום שהתצהיר שצורף תומך בבקשה למתן החלטה ולא בבקשה המקורית לפסיקת מזונות זמניים.