בימ"ש מחוזי חיפה, סג"נ רון שפירא: שאלת סיווג פינת עבודה של עורך דין בתוך דירת מגורים כיחידה עסקית לצרכי ארנונה

הרקע לערעור

בפני ערעור מנהל הארנונה בעירית חיפה המופנה כנגד החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית חיפה בערר מס' 189/14, מיום 27.11.14, לפיה יש לסווג חדר בדירת מגוריו של המשיב המשמש כמשרד עו"ד של אשת המשיב בפריט סיווג "מגורים" וכי אין מקום לפצל בין סיווג אותו חדר (או חלק מחדר) לבין סיווג שאר דירת המגורים, באופן בו יסווג אותו חדר או חלק מדירה כשטח המיועד ל"עסקים".

כפי שיובהר, החלטתי לדחות את הערר.

רקע עובדתי ודיוני:

ביום 23.4.14 בוצע פיקוח יזום על ידי המערער לבחינת סיווג הנכס נשוא הערר ונמצא כי בחלקו של בית המגורים משתמשים לצרכי עבודתה של אשת המשיב כעורכת דין. בעקבות זאת החליט המערער לפצל שטחו של הנכס באופן בו החדר המשמש למשרד עו"ד, ששטחו כ- 9 מ"ר, יחויב בפריט "עסקים" וכל יתר חלקי הנכס יחויבו בפריט "מגורים". הפיצול בוצע ביום 30.4.14 בתחולה מיום 1.1.14 ועל כך נשלח מכתב עדכון למשיב.

המערער מציין כי עוד בשנת 2010 בוצע פיקוח בנכס לצורך בחינת סיווגו ובמסגרת ממצאי הפיקוח ציינה המפקחת כי חלק מהסלון, אשר הופרד בעזרת ארונות ספרים, הינו מקום עבודה של אשת המשיב, ולטענתה זה חדר עבודה שלה בבית ויש לה משרד נוסף ברמת גן. לאחר ממצאי הפיקוח משנת 2010 הוחלט כי אין שינוי בחיוב הנכס, בהתבסס על טענת אשת המשיב כי המשרד שלה נמצא ברמת גן וחלק מהסלון משמש כחדר עבודה שלה בבית. יצוין לעניין זה כי כיום אשת המשיב אינה מחזיקה עוד במשרד ברמת גן. כן יצוין כי גם כיום מדובר באותו חלק מהסלון, אשר הופרד בעזרת ארונות ספרים, כפי שצולם על ידי המפקחת שביקרה בנכס בשנת 2010.

נוכח השינוי בסיווג חלקו של הנכס הגיש המשיב ביום 2.7.14 השגה. ביום 28.8.14 דחה מנהל הארנונה את השגת המשיב. על החלטת מנהל הארנונה בהשגה הגיש המשיב את הערר הנ"ל והלין על הפיצול שבוצע בדירתו, שכן לשיטתו אין מדובר במשרד או בחדר עבודה, אם כי בשטח עבודה, המהווה חלק מהסלון, הממוקם בתוך דירת המגורים המשמשת למגורים ומהווה "יחידת שומה". ביום 27.11.14 ניתנה החלטת ועדת הערר לפיה התקבל עררו של המשיב ונקבע כי לא הוכח כי מבוצעת במקום עשייה עסקית וכי השימוש העיקרי בנכס הינו למגורים, לעומת הטפל, שהינו עבודה של המתגוררת בנכס. נגד החלטה זו הוגש הערעור.

טענות המערער

לטענת המערער, בהתאם לסעיף 8 לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג – 1992 (להלן: "חוק הסדרים במשק המדינה"), ובהתאם לפסיקה, הארנונה תחושב לפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו. המבחן המרכזי לקביעת סיווג הנכס הוא מבחן השימוש, המתייחס לשימוש בפועל שנעשה בנכס, ומקום בו מדובר בנכס רב תכליתי בעל מגוון שימושים שניתן להפריד ביניהם, יש לסווג כל חלק בנפרד בהתאם לשימוש בו ולתכליתו.

נטען כי אין כל רלוונטיות לשאלה האם העבודה המתבצעת בדירת המגורים הינה טפלה או עיקרית לעשייה העיקרית של הדירה שהינה מגורים. נטען כי ההלכה קובעת כי כל עוד קיימת פעילות עסקית בדירת מגורים, עליה להיות ממוסית ככזאת. כלומר, אותו חלק בו מבוצעת הפעילות העסקית צריך להיות מסווג בהתאם לשימוש הנעשה בו.

עוד נטען כי טעתה ועדת הערר שעה שקבעה כי לא ברור כי יש לקוחות לעסק הנ"ל, זאת שעה שאשת המשיב הודתה בפני ועדת הערר כי היא מקבלת לקוחות בביתה. נטען כי שגתה ועדת הערר עת קבעה כי לא הוכח כי מבוצעת בנכס עשייה עסקית שעה שעו"ד בן דור הודתה כי היא עובדת בביתה וכן הודתה כי אין לה כל משרד עורכי דין ברמת גן. נטען כי ההחלטה בשנת 2010 שלא לחייב חלק מנכסו של המשיב בפריט עסקי נובעת, בין היתר, מהעובדה שצוין בממצאי הפיקוח משנת 2010 כי לעו"ד בן דור משרד נוסף ברמת גן. נטען כי מאחר שבשנת 2014, המועד בו בוצע הפיצול בנכס והשינוי בסיווג חלק מן הנכס, עו"ד בן דור מודה כי אין לה בשלב זה כל משרד ברמת גן, המסקנה היא כי המערער פעל כדין עת פיצל וסיווג חלק מדירת מגורי המשיב בסיווג "עסקים". נטען כי ועדת הערר שגתה שעה שלא זקפה לחובת המשיב את העובדה כי לעו"ד בן דור אין כל משרד נוסף והכתובת היחידה המשמשת למשרד עורכי הדין שברשותה הינה כתובת הנכס נשוא הערעור.