בימ"ש מחוזי ב"ש העדיף את חקר האמת על פני פרוצדורה ודיני ראיות בתיק רצח

השופט נתן זלוצ'ובר:

1.       כתב האישום בתיק זה מייחס לשלושת הנאשמים עבירות של רצח בכוונה תחילה, חטיפה לשם רצח והשמדת ראיה, עבירות לפי סעיפים 300(א)(2), 372 ו-242 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ובנוסף נאשם 1 מואשם גם בעבירה של איומים – עבירה לפי סעיף 192 לחוק הנ"ל.

בתמצית ייאמר, כי על פי כתב האישום הנאשמים 1 ו-2 הם אחים ונאשם 3 הוא בנו של נאשם 1. המנוחה היא בתו של אחיהם ז"ל של נאשמים 1 ו-2.

עובר ליום 3.5.17 הנאשמים חשדו שהמנוחה מקיימת קשר עם גברים. על כן הם התכנסו בבית הנאשם 1 והחליטו לחטוף אותה על מנת להמיתה. באותו יום סמוך לשעה 23:07 המנוחה צעדה בלקייה בשביל המוביל לביתה, כמפורט בכתב האישום, הנאשמים 1 ו-2 הכניסו את המנוחה בניגוד לרצונה לרכב בו נהג נאשם 3 ונסעו מהמקום לאזור ביתו של נאשם 1 שנמצא בפזורה לא רחוק מצומת גורל. על פי כתב האישום, הנאשמים 1 ו-2 בנוכחות נאשם 3, הובילו אותה בסמוך לבית כדי לרצוח אותה, הנאשם 2 אחז במנוחה ונאשם 1 שעמד מאחוריה סובב את ראשה בתנועה חדה על מנת לגרום למותה. המנוחה נפלה והנאשמים סברו שהיא מתה. הנאשמים הרימו את המנוחה, שמו אותה בתוך חבית פח יחד עם חפציה. הנאשמים 2 ו-3 שאבו בנזין מרכב. הנאשמים שפכו את הבנזין אל תוך החבית על גופה וחפציה של המנוחה ושרפו אותה במשך כשעתיים וזאת על מנת למנוע אפשרות של זיהוי המנוחה ואיתורה.

כעבור כשעתיים, הנאשמים לקחו את שרידי הגופה, הכניסו אותם לשק וקברו אותה בבור עמוק מחוץ לביתו של נאשם 1 בסמוך לבית.

2.       בתיק זה התביעה הביאה את ראיותיה ואף הכריזה: "אלו עדיי". ביום 25.12.19, העיד עד הגנה 1 (שוטר) וכן נאשם 1, לאחר שבחר להעיד, כמעט סיים את חקירתו הראשית. 

בשלב זה, הודיע ב"כ נאשם 3 שנאשם 3 לא יעיד להגנתו, ובא כוח נאשם 2 אמר שהוא טרם החליט אם נאשם 2 יעיד.

לאור האמור, הגישה התביעה בקשה להפרדת משפטיהם של הנאשמים זה מזה. שמענו את טענות באי כוח הצדדים בהרחבה בשאלות ובסוגיות הנוגעות לבקשה מורכבת זו.

הסנגורים מתנגדים לבקשה.

3.       השאלה הראשונה שעלינו לדון בה היא האם יש להיעתר לבקשת התביעה ולהפריד את משפטם של הנאשמים. שאלה זו הופכת למורכבת במיוחד לאור השלב בו נמצא המשפט עתה, דהיינו כאשר התחלנו בשמיעת ראיות ההגנה ונאשם 1 למעשה כמעט סיים את חקירתו הראשית. 

סעיף 88 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 קובע: "בית המשפט רשאי בכל שלב לפני הכרעת הדין, לצוות על הפרדת המשפט באישום פלוני שנכלל בכתב האישום, או על הפרדת משפטו של נאשם פלוני שהואשם עם אחרים".

בבג"צ 398/83 הרצל אביטן נ' ד"ר וינוגרד ואח', פ"ד לז(3) 467, נקבע:

"עריכתו של כתב האישום, תוך צירוף אישומים או נאשמים, אינה בגדר תוצאה בלתי משתנה או בלתי הדירה שהיא מעין סוף פסוק: סעיף 88 לחוק הנ"ל קובע, כי בית המשפט רשאי בכל שלב שלפני הכרעת הדין לצוות על הפרדת המשפט באישום פלוני, שנכלל בכתב האישום, או על הפרדת משפטו של נאשם פלוני בכתב האישום יחד עם אחרים... לצורך העניין שלפנינו די אם נזכיר, כי הפרדה אפשרית לא רק בעת תחילתו של המשפט אלא בכל שלב שבו, ואף היא איננה בגדר סוף פסוק שאין אחריו ולא כלום וראה סעיף 90 לחוק הנ"ל, והכל, כמובן, אם קיימים הטעמים לכך, כפי שהובהרו בפסיקתנו".