גזר דינו של מורשע בנהיגה בשכרות מכוח החלופה הרביעית להגדרת 'שיכור', על בסיס בדיקת המאפיינים

הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירה של נהיגה בשכרות מכח סעיף 62(3) ביחד עם סעיף 64ב(א)(4) לפקודת התעבורה, דהיינו נהיגה בשכרות תחת השפעת משקה משכר.

הנאשם זוכה, זאת מחמת הספק, מעבירה של שכרות מכח סירוב, לאחר שקבעתי במסגרת הכרעת הדין, כי התביעה לא הצליחה להוכיח, מעבר לכל ספק סביר, את תקינותו של מכשיר הינשוף, באשר לחומר התע"צ, חרף כפירת ההגנה בתקינותו של זה.

נסיבות ביצוע העבירה מפורטות דיין בהכרעת הדין ולא אחזור עליהן.

בקצירת האומר אציין כי הנאשם נהג רכבו ביום 6.6.14, בשעה 06:05 בבוקר ברחוב הירקון בתל-אביב בהיותו שיכור.

הנאשם יליד 1989, מחזיק ברשיון נהיגה משנת 2007 (לרכב) ולחובתו 5 הרשעות קודמות, רובן בברירות משפט, ללא עבירה דומה בעברו.

לנאשם הרשעה בפלילים בגין עבירות אלימות, של חבלה חמורה וחבלה בצוותא, בגינה נידון הנאשם, בין היתר, ל-10 חודשי מאסר בפועל בשנת 2012 בבית המשפט המחוזי מרכז.

התובעת המלומדת עתרה להשתת פסילה בפועל שלא תפחת מפסילת המינימום, לצד מאסר מותנה, פסילה על תנאי וקנס.

הסנגור המלומד, שעשה ככל שניתן לטובת מרשו, ותמים דעים אני עמו, כי היה מקום לנהל תיק זה באשר לסוגיית תקינות הינשוף, עתר לפסילה הפחותה מפסילת המינימום, לאור העובדה כי הנאשם היה פסול בהסכמתו עד תום ההליכים בתיק זה, ולמעשה מיום האירוע, בו נלקח רשיונו, והשיקום שעבר הנאשם לאחר שחרורו מהמאסר הפלילי והשתלבותו במעגל העבודה.

הסנגור הפנה לפסיקה שונה וביקש בתוך כך להפחית מפסילת המינימום.

עבירות של נהיגה בשכרות או תחת השפעת משקה משכר, הינן עבירות חמורות, שעלולות לגרום לנוהג הרכב לאבד שליטה על רכבו או על מערכותיו, ובתוך כך לגרום לתאונת דרכים ולפגיעה בנפש.

מדינה מתוקנת, החפצה חיים, אינה יכולה להשלים עם התופעה של שתיית אלכוהול או נטילת סמים ונהיגה ברכב, עסקינן בשילוב קטלני המסכן את הציבור ומשתמשי הדרך.