בימ"ש השלום בצפת הטיל עונש מאסר בפועל על עודד המאירי, ראש העיר צפת לשעבר, בהמשך להרשעתו בהסדר טיעון

הנאשמים (להלן: "הנאשמים"), הנאשם 1, עודד המאירי (להלן: "הנאשם מס' 1") והנאשם 2, מאיר ביטון (להלן: "הנאשם מס' 2"), הורשעו על פי הודאתם, במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן המייחס לנאשם מס'  1 ביצוע עבירות של מרמה והפרת אמונים, עבירה לפי סעיף 284 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"); קבלת דבר במרמה, עבירה לפי סעיף 415 רישא לחוק העונשין וזיקה פרטית, עבירה לפי סעיף 278 לחוק העונשין, ולנאשם מס'  2, ביצוע עבירות של קבלת דבר במרמה, עבירה לפי סעיף 415 רישא לחוק העונשין וניסיון לקבל דבר במרמה, עבירה לפי סעיף 415 רישא לחוק העונשין יחד עם סעיף 25 לחוק העונשין. 

על פי עובדות הרקע לכתב האישום,  היה הנאשם מס'  1 עד לאפריל  1999 ובמשך שנים רבות,  בעליה של חברת "שקד בתי עץ בע"מ", (להלן: "חברת שקד בתי עץ"), אשר עסקה בבניית מבנים מעץ ואף שימש כמנהלה. במקביל לכך, כך נטען  היה הנאשם מס' 1 גם פעיל במפלגת הליכוד בצפת. כן עולה כי במהלך אותה תקופה היה הנאשם מס' 2  מנהלה ובעליה של חברת "סביוני כנען" (להלן: "סביוני כנען") אשר עסקה ביזמות ובניין, והנאשם מס' 2 העסיק בחברתו זו את ציון סבן (להלן: "ציון סבן") כעוזרו וכשלוחו במגעים מול הסוכנות היהודית לארץ ישראל (להלן: "הסוכנות").

מעובדות כתב האישום, עולה עוד כי בין הנאשמים היתה קיימת חברות אישית רבת שנים ובמהלך השנים עסקו גם במיזמים משותפים בהם נטלו חלק כקבלנים ויזמים. במהלך המחצית השניה של שנות ה-90, החלה נרקמת בין הנאשמים יוזמה להקמת פרויקט בניה גדול בשטח אדמה אשר נרכש על ידי נאשם מס' 2 בסמוך לעיר צפת (להלן: "השטח" או "הר כנען"), ובמסגרת יוזמה זו, הוחלט כי מלאכת הקמת המבנים בשטח תבוצע על ידי חברתו של הנאשם מס' 1 ובמרוצת השנים, הגיש הנאשם מס' 2 הצעות שונות למשרדי ממשלה להקים בשטח מוסדות שונים, אך נדחה.  

כפי העולה מעובדות האישום הראשון, עובר לחודש  9/98 ומתוך מגמה לקדם את נאשם מס' 1 לעמדת השפעה בעיר צפת שיהיה בה כדי להיטיב עם נאשם מס' 2, סייע נאשם מס' 2 לנאשם מס ' 1 בקידום ענייניו הפוליטיים. בין היתר, כך עולה, דאג הנאשם מס' 2 למפגש עם בנימין נתניהו, אותו הכיר ואשר כיהן אז כראש ממשלה, כדי להביא לבחירתו של נאשם מס' 1 למשרה ציבורית בעיר, ובין הנאשמים סוכם כי שאיפתם תהיה להצבתו של נאשם מס 1 בתפקיד בעיריה המשפיע ומחליט בענייני תכנון ובניה בצפת.

עוד עולה, כי בסיועו של הנאשם מס ' 2, בחודש אפריל 1999, במסגרת הסכם בינו לבין נציג אחר מרשימת "הליכוד" מונה  הנאשם מס' 1 בחודש 9/98  לתפקיד סגן ראש עיריית צפת וממלא מקומו – עובד ציבור כהגדרתו – כאשר בסמכותו תחומי התשתיות והתיירות. כן סוכם כי כעבור שנה ימונה הנאשם מס' 1 לראש העיר.

כפי העולה עוד מהעובדות, עם היבחרו של הנאשם מס' 1 לתפקיד סגן ראש העיר ועל מנת להציג מצג שווא  לפיו חדל מלעסוק בעסקי בניה, הוקמה חברה חדשה תחת  חברת שקד בתי עץ הקרויה "בנייה מתקדמת – ש.ק.ד. מילניום בע"מ" (להלן: "חברת שקד") והועבר הניהול בה, באופן פורמאלי, לידי אחיו של הנאשם מס ' 1, שלומי המאירי, וזאת למראית עין בלבד, כשבפועל  המשיך הנאשם מס' 1  בניהול חברת שקד  גם בעת שכיהן  כסגן ראש עיריית צפת ושלט בנעשה בחברה ממשרדו בעירייה והיה בעליה של החברה, למעשה.

נאשם מס'  1, כפי העולה עוד מהעובדות, המשיך בקידום ענייניהם המשותפים שלו ושל הנאשם מס' 2 גם בתפקידו כסגן ראש העיר, בתוך כך, שלח הנאשם מס' 1 לבקשת הנאשם מס' 2 מכתבים לגורמי ממשל בהם הוא ממליץ על הקמת מבנים שונים על השטח ומצביע על התאמתו של השטח לאותה מטרה, זאת מבלי לחשוף את עניינו האישי בזה.

עוד עולה מהעובדות כי בשנת 2000, בתקופה בה הגיעו ארצה עולים רבים מאתיופיה, פנה הנאשם מס' 2 לסוכנות היהודית והציע לאכלס את העולים במבנים קיימים בשטח ולהוסיף עליהם כמאה יחידות נוספות (להלן: "הפרוייקט"). כן עולה כי בתקופה זו נקלעה חברת שקד לקשיים כלכליים וסבלה מחוסר עבודה.

כפי העולה עוד מעובדות האישום, בחודש מרץ 2001 מונה הנאשם מס' 1 לראש עיריית צפת - עובד ציבור כהגדרתו בחוק-  ובמסגרת תפקידו זה כיהן כיו"ר הוועדה לתכנון ולבנייה של עיריית צפת(להלן: "הועדה"). כן עולה כי  גם בתפקידו כראש עיר, נתן הנאשם מס' 1  תמיכתו המלאה לפרויקט וזאת מבלי לחשוף את עניינו האישי בקבלתו ואת הרווח העצום שיצמח לו מכך, ובמהלך תקופה זו, הפעיל לחץ על גורמי הממשל והסוכנות הרלוונטיים לאשר את הקמת הפרוייקט והוא אף  הגיע לשטח הנזכר, עת נערכו בו סיורים של בעלי תפקידים בסוכנות ובמשרד הקליטה וניצל את מעמדו  כראש עיר לקידום הפרויקט.