בימ"ש הרשיע את הנאשם בעבירת רצח וניסיון רצח בפיגוע דריסה בשדרות בר לב בירושלים

האישום

1. הנאשם הואשם בעבירת רצח – לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין או החוק), ובעבירת ניסיון לרצח – לפי סעיף 305(1) לחוק. בכתב-האישום מייחסת המדינה לנאשם את העבירות האמורות, בגין פיגוע דריסה רצחני, שבוצע על-רקע לאומני ביום 15.4.2015, ערב יום השואה והגבורה. בפיגוע נפגעו שני עוברי אורח – המנוח שלום יוחאי שרקי ז"ל (להלן – המנוח) אשר מחמת הפגיעה האנושה נפטר זמן קצר לאחר מכן; ושירה קליין (להלן גם – הנפגעת), שנגרמו לה חבלות קשות וחמורות, אשר חייבו אשפוז בבית-חולים ושיקום פיזי ממושך.

2. העובדות המיוחסות לנאשם בכתב-האישום נסמכות, רובן ככולן, הן על ממצאים מהזירה, לרבות תיעוד הדריסה בסרט ממצלמות שהותקנו באזור (ת/3); והן, ובעיקר, על אמרותיו של הנאשם בחקירת שירות הביטחון הכללי (להלן – השב"כ) ובחקירת המשטרה. אקדים ואציין, כי באמרותיו בחקירה הודה הנאשם שהתכוון לבצע פיגוע דריסה כלפי יהודים שנקרו בדרכו, ואף הוציא לפועל את החלטתו בדריסתם של הנפגעים; כי בעדותו בבית-המשפט טען הנאשם, שהוא אמנם זוכר את האירועים אשר קדמו לדריסה וכן את אלו שהתרחשו לאחריה, אך הדריסה ונסיבותיה נמחקו כליל מזיכרונו; וכי בסיכומי ההגנה נטען, שאף אם מדובר בדריסה מכוונת, הרי שלא נתגבשה אצל הנאשם כוונה לקטול חיים, אלא אך כוונה לפצוע את הולכי הרגל.

3. להלן העובדות המיוחסות לנאשם על-ידי המאשימה בכתב-האישום.

הנאשם, תושב שכונת שייח ג'ראח בירושלים, העתיק בתקופה הרלבנטית לאישום את מקום מגוריו לכפר ענאתא, בעקבות נישואיו בחודש נובמבר 2014 לאישה שאינה תושבת ישראל. ביום 15.4.2015 בשעות הערב, התארחו הוריו ואחיו של הנאשם בביתו של הנאשם בענאתא. בסמוך לשעה 21:20 יצא הנאשם מביתו במכוניתו, יחד עם הוריו ואחיו, כדי להסיעם לביתם בירושלים. בדרכם לירושלים התעכבו הנאשם ובני משפחתו במחסום ענאתא, והגיעו לבית ההורים בשכונת שייח ג'ראח בסמוך לשעה 23:00. לאחר שהוריו יצאו מהרכב והלכו לביתם, החל הנאשם לחשוב ולהרהר על ביצוע "פיגוע נקם רצחני" (כלשון כתב-האישום) נגד יהודים; ובהמשך – לאחר שהתרחק בנסיעה מבית הוריו, עצר את רכבו בצד הדרך, והתלבט האם לבצע את הפיגוע. על-פי הנטען בכתב-האישום, התלבטותו של הנאשם נבעה מההבנה, כי אם יבצע פיגוע – הדבר "יהרוס את חייו". כעבור מספר דקות גמלה בלִבו של הנאשם ההחלטה לדרוס יהודים למוות באמצעות רכבו.

            הנאשם החל בנסיעה בשדרות בר-לב בירושלים מכיוון דרום לצפון, כאשר הוא מנסה לאתר הולכי רגל יהודים. בהתקרבו לצומת הרחובות שדרות בר-לב ושדרות אשכול, הבחין הנאשם במנוח ובנפגעת, כשהם צועדים על המדרכה הימנית מכיוון דרום לצפון ומתקרבים לתחנת האוטובוס שבמקום. בעת שעצר הנאשם את רכבו ברמזור שבצומת בשל אור אדום, והבחין בשניים שנראו לו יהודים, גמר אומר לבצע פיגוע דריסה ולקטול את חייהם. כאשר התחלף האור ברמזור לירוק, האיץ הנאשם את רכבו, אשר היה בנתיב השני מימין; צפר צפירה ארוכה, כדי להזהיר את הנהגים האחרים בכביש ולהימנע מתאונה שתסכל את מטרתו; ובשלב זה, בעת שהמשיך להאיץ את רכבו, הסיט את ההגה באופן חד ימינה, ודרס בעוצמה רבה את המנוח ואת הנפגעת, אשר כתוצאה מעוצמת הפגיעה בהם – הועפו באוויר.

            כתוצאה ממעשיו האמורים של הנאשם, נפגע המנוח באורח אנוש, וכשש שעות לאחר מכן נפטר מפצעיו בבית-החולים. הנפגעת, שירה, איבדה את ההכרה ואושפזה במצב קשה במחלקה לטיפול נמרץ, כשהיא מורדמת ומונשמת, וכן נגרמו לה שברים מרובים בגופה.

מבט-על אודות ההליכים, עיקר המחלוקת והראיות

4. גרסאותיו של הנאשם אודות האירוע, אשר תפורטנה בהרחבה בהמשך, היו שונות, סותרות ומגוונות. אקדים ואציין, כי בעת תִחקורו בבית-החולים ביום 16.4.2015 בסמוך לשעה 00:30 על-ידי חוקר שב"כ (ת/2א), טען הנאשם, בין-השאר, כי באותו יום "לקח תרופות וניסה למות"; וכי מדובר בתאונת דרכים, עת פגע בהולכי-רגל שהמתינו בתחנת אוטובוס, כתוצאה מכך שאוטובוס "חתך" את מסלול נסיעתו ואילץ אותו להסיט את רכבו לצד ימין. בחקירותיו מיום 19.4.2015, הן על-ידי חוקר השב"כ (ת/2) והן על-ידי חוקר המשטרה (ת/1 ו-ת/1ב), ציין הנאשם כי בכוונתו לומר את האמת, לפיה ביצע את התאונה באופן מכוון, למרות שעורך-דינו ייעץ לו למסור בחקירה שמדובר בתאונת-דרכים. הוא מסר בגדרן של חקירות אלו, גרסה מפורטת אודות פיגוע הדריסה המתוכנן ועל פגיעתו המכוונת בהולכי הרגל שהמתינו בתחנת האוטובוס; זאת, לטענתו, מתוך רצון לפגוע ביהודים, כנקמה.

5. בתשובה לאישום, שנמסרה ביום 15.11.2015, טען הסניגור, עו"ד פרהוד, כי הנאשם אינו כשיר לעמוד לדין ולא היה אחראי למעשים שיוחסו לו בכתב-האישום, זאת על-רקע מצבו הנפשי. בכל הנוגע לעובדות כתב-האישום, אישר הסנגור, כי הרכב פגע בהולכי-הרגל שניצבו בסמוך לתחנת האוטובוס, וכי כתוצאה מכך נגרמו התוצאה הקטלנית ופציעתה הקשה של שירה. בצד זאת טען הסנגור, בשם הנאשם, כי מדובר בתאונת-דרכים, שנגרמה כתוצאה מתקלה טכנית ברכב, אשר גרמה לסטייתו לעבר השניים; וכי לא מדובר במעשה מתוכנן או מכוון. הנאשם אישר באותו דיון את הגרסה שהציג בא-כוחו, והוסיף: "אני לא יודע מה קרה איתי ואני לא תכננתי את זה".