בילקוביץ נ' חולואני

פסק דין

1.התביעה שבנידון הינה תביעה כספית נזיקית בגין הפסד כספי, אשר לטענת התובע גרם לו הנתבע עת גנב סחורה ממשאיתו. לטענת התובע, במסגרת עבודתו כמפיץ גלידות של שטראוס באזור הצפון, פגש את הנתבע אשר עבד באותה תקופה, בקו חלוקה דומה של חברה ריאו.

התובע טען, כי לאחר שרכש משאית חדשה עם ארגז קירור נעול, הבחין כי המפתח הרזרבי של ארגז הקירור נעלם, אך לא ייחס לכך חשיבות. לטענת התובע לאחר שבשנת 2008 הבחין בהפרשים מהותיים בין היקף הקניות להיקף המכירות וירידה משמעותית ברווחים, עלה אצלו חשד כי סחורה נגניבה ממשאיתו. התובע טען כי לקוח סיפר לו כי ראה שהנתבע מוציא סחורה ממשאיתו ולפיכך שכר שירותי חוקר פרטי. התובע טען כי מחקירת החוקר עלה, כי בעת שהתובע פרק סחורה אצל לקוחות, היה הנתבע מחנה את משאיתו בצמוד למשאית התובע ומעביר סחורה ממשאית התובע למשאיתו.

2.בכתב הגנתו טען הנתבע, כי הוא והתובע נהגו להחליף סחורות וכי בפעמים בהם הוציא סחורה ממשאית התובע היה זה בידיעת ובאישור התובע, במסגרת החלפת סחורות.

3.מטעם התובע העיד – החוקר הפרטי (להלן: "החוקר") אשר הדיסק שצילם (בו נראה הנתבע מעביר למשאיתו קרטונים ממשאית התובע), הוצג והוגש כראיה. כן העיד מר משה סויסה (להלן: "סויסה") אשר העיד, כי ראה וצילם את הנתבע מבצע גניבת סחורה ממשאית התובע. בנוסף העיד רואה החשבון של התובע אשר ערך דו"ח הפרשים בין קניה ומכירת סחורה ע"י התובע בשנת 2007 עד 5/5/08.

כמו כן העיד התובע ואף הוגשה הכרעת הדין, במסגרתה הודה הנתבע בגניבת 2 קרטונים של גלידה ממשאית התובע ביום 1.5.08.

מטעם הנתבע – העיד הנתבע בלבד.

דיון:

4.כבר בראשית הדברים אציין, כי הוכח שהנתבע גנב סחורה מהתובע בהיקף העולה על שני הקרטונים נשוא כתב האישום בו הודה הנתבע. יחד עם זאת, לא הוכח כי המדובר בגניבות שהתפרסו על תקופה כה ארוכה הכוללת גם את כל שנת 2007.

5.בהתאם להכרעת הדין בת"פ 23434-09-03 הורשע הנתבע, בהתאם להודעתו בגניבה שביצע ממשאית התובע ביום 1.5.08 במסגרתה גנב שני קרטונים של גלידות מהתובע.

לאור סעיף 42 א' לפקודת הראיות, מהווים הממצאים והמסקנות של פס"ד פלילי חלוט ומרשיע, אף אם ניתן עפ"י הודאה, כראיה לכאורה בהליך אזרחי.

במסגרת חקירתו טען הנתבע, כי הודה בעובדות כתב האישום על מנת לסיים את ההליך הפלילי במהירות. טענה זו, כמו כל עדותו של הנתבע, לא נמצאה מהימנה בעיני. פסק הדין המרשיע ניתן ביום 18.10.10. מאז ועד היום לא הגיש הנתבע בקשה להבאת ראיות לסתור.

בנוסף, טענת הנתבע נסתרת מהדיסק - ת/1 – אשר הוגש ע"י החוקר ובו ניתן לראות באופן ברור את ביצוע הגניבה. בעניין זה אפנה לדבריו של כב' השופט עמית, פסקה 42 לפס"ד בת"א (ח') 1019/00 חיים רוור נ' לניר:

"מעשה שבשגרה הוא, שנאשמים שהורשעו על פי הודאתם בדין פלילי, טוענים לאחר מכן בתיק האזרחי, כי הודו במסגרת הסדר טיעון משיקולים שונים של רווח והפסד. אם נקבל טענה זו, נמצאנו מרוקנים מתוכן את הוראת סעיף 42א'(א) לפקודת הראיות. בנוסף, יש בטענה כדי להביא לזילות ההליך הפלילי ולאבדן אמון הציבור".

6.אין ביכולתי לדעת מה היו הסיבות שהביאו להגשת כתב האישום המתוקן במסגרתו נאשם הנתבע בגניבת שני קרטונים בלבד. יחד עם זאת, התביעה דנן הינה בהליך אזרחי, בו רמת ההוכחה הנדרשת מהתובע נמוכה יותר מזו הנדרשת בהליך פלילי. מצפיה בדיסק שוכנעתי כי אין המדובר בגניבת שני קרטונים בלבד, אלא במספר רב יותר של קרטונים, אם כי לאחר שנוכח הנתבע כי נצפה ע"י שמעון עמר בגניבה, נראה הנתבע מחזיר חלק מהסחורה.

7.התובע טען לפעמיים נוספות בהן נראה התובע גונב ממשאיתו: לגבי מועד הגניבה הנטען ביום 28.4.08 טען התובע (ראה עמ' 13 לפרוטוקול) כי אחד בשם שלום שלי סיפר לו כי ראה את התובע גונב (המדובר בתאריך זה, שכן מעדות התובע בתיק הפלילי עולה, כי יום לאחר מכן התקשר לחוקר הפרטי אשר צילם לאחר יומיים, ביום 1.5.08).

אותו מר שלום שלי לא הובא להעיד ואין בעדות שמועה זו די כדי לקבוע שהנתבע ביצע גניבה נוספת ביום זה.

8.יחד עם זאת שוכנעתי, כי מלבד הגניבה ביום 1.5.08 ביצע הנתבע גניבה נוספת ביום 5.5.08 וכן גניבות נוספות במהלכן נטל סחורה ממשאית התובע.

לגבי הגניבה הנטענת מיום 5.5.08, העיד סויסה מפורשות כי, לבקשת התובע, צילם את הנתבע בעת שפתח את תא המטען של משאית התובע, לקח קרטונים והעבירם למשאית שלו (ראה עמ' 8 לפרוטוקול). עדותו של סויסה תאמה גם את הודאתו במשטרה - ת/2, במסגרתה העיד, כי ראה וצילם את הנתבע מעביר 5/6 קרטונים ממשאית התובע למשאית שלו, תוך שהנתבע מסתכל לכל עבר לבדוק שלא רואים אותו. העדות בביהמ"ש וההודאה במשטרה תואמות, הן לגבי נסיבות הצילום, הן לגבי מה שראה העד בשעת הצילום, לרבות פתיחת המשאית על ידי הנתבע באמצעות מפתח, והן לגבי העובדה שתוך כדי צילום התקשר סויסה לתובע והודיע לו על הגניבה.

סויסה העיד, כי זיהה את הנתבע במסגרת מסדר הזיהוי ואולם סירב לחתום על הזיהוי, שכן לא רצה להכניס עצמו לעניין ואשתו נלחצה. מנ/2 עולה, כי אכן העד סירב לחתום על מסדר הזיהוי וטען כי אינו בטוח במאה אחוז ולא רוצה לדבריו: "להכניס את הראש שלי לסתם". עיון בשאלות החוקר מעלה, כי אכן קודם לכן הצביע סויסה על הנתבע כחשוד ואולם עת נתבקש לחתום, "שכח" ולא זכר: