ביליג נ' מחאגנה ואח'

פסק דין

בפני תביעה כספית שעניינה תאונת דרכים בה נגרמו נזקי רכוש לרכבו של התובע.

אין חולק כי רכב בבעלות הנתבעת 3, שהינה חברת השכרה (להלן: הרכב הפוגע), פגע מאחור ברכב התובע בעת שהלה האט בכניסה לצומת עקב רמזור צהוב מהבהב.

לאחר שמיעת עדות התובע, לא חלקו הנתבעים על החבות לתאונה, המוטלת על הנתבע 1 שהיה הנהג ברכב הפוגע, אלא רק על חבותם של הנתבעים 2 ו-3, כאשר כל צד הטיל האחריות על משנהו.

הנתבע 2 הינו בעל המוסך שבו עבד הנתבע 1, ואילו הנתבעת 3 הינה הבעלים של הרכב הפוגע, ומסרה אותו לתיקון במוסך הנתבע 2 בידיעה כי עובד הנתבע 2 מסיע את הרכב למוסך ומחזירו לאחר התיקון לנתבעת 3, כחלק מהשירות הניתן ללקוח.

הנתבע 2 טען כי כבעל מוסך הוא ערך ביטוח לרכבים הנמצאים במוסך לצורך תיקון, אך לא לגבי נסיעת הרכבים המוסעים ע"י עובדי המוסך מהמגרש הנתבעת 3 וחזרה. הנתבע 2 לא טען כי הסתמך על כך שהנתבעת 3 עורכת ביטוח מקיף/צד ג' לרכביה, ויש להניח כי ידע מנסיונו בעבודה מול הנתבעת 3, שכחברות רבות בעלות ציי רכב גדולים, הנתבעת 3 אינה עורכת ביטוח מקיף או צד ג' לרכביה אלא ביטוח חובה בלבד.

איש מהעדים, הנתבע 2 ומנהל מגרש הרכבים שהנתבעת 3, לא טען כי היתה הסכמה כלשהי בין הצדדים לגבי ביטוח הרכבים בדרך הלוך ושוב ממגרש הנתבעת 3 למוסך. הנתבע 2 טען כי במקרה קודם של תאונה לאחד מרכבי הנתבעת 3 בעת שהרכב היה נהוג ע"י עובד שלו, הנתבעת 3 נשאה בנזק והוא שילם השתתפות עצמית, ואולם ראיות לכך לא הובאו ולא ניתן ללמוד מאמירה סתמית זו על הסכמה כללית בין הצדדים בעניין זה.

משלא הוכחה כל הסכמה קונקרטית, יחולו דיני הנזיקין הכלליים, ולפיהם אחראי הנתבע 2 באחריות מעביד לעוולה שביצע עובדו במהלך ביצוע עבודתו, בהתאם לסעיף 13 לפקודת הנזיקין.

לעומת זאת, הנתבעת 3 אינה אחראית להתרשלות הנתבע 1, שהינו עובד של קבלן עצמאי עימו התקשרה, וזאת על פי סעיף 15 לפקודת הנזיקין, הקובע כי "לענין פקודה זו, העושה חוזה עם אדם אחר, שאיננו עובדו או שלוחו, על מנת שיעשה למענו מעשה פלוני, לא יהא חב על עוולה שתצמח תוך כדי עשיית אותו מעשה".

איני רואה מקום לראות בנתבע 1 "שלוח" של הנתבעת 3 לפי סעיף 14 של פקודת הנזיקין, שכן הנתבע 1 היה עובדו של הנתבע 2 וביצע את ההסעה כחלק מהשירות שנתן הנתבע 2 לנתבעת 3 על פי חוזה הקבלנות בינו לנתבעת 3, ועל כן לא מתקיימת בו ההגדרה של "שלוח" לפי סעיף 14, שחלק ממנה הוא כי השלוח "הועסק" ע"י הנתבעת 3. תיאור כזה הינו, בנסיבות שהוכחו, מלאכותי ומנוגד למערכת היחסים החוזית בין הצדדים.

הנתבעת 3 אינה חייבת בנזיקין מעצם היותה הבעלים של הרכב, שכן עובדה זו שכשלעצמה אינה יוצרת חבות בנזיקין, כל עוד לא הוכח כי עצם מסירת הרכב לנהיגתו של הנתבע 1, עובדו של הנתבע 2, היתה מעשה רשלנות – וכזאת לא נטען ולא הוכח.

לפיכך התביעה מתקבלת כנגד נתבעים 1 ו-2 ונדחית כנגד הנתבעת 3.

הנתבעים 1-2 ישלמו לתובע את סכום התביעה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, וכן הוצאות המשפט בהתאם לתעריף המינימלי הקבוע בכללי לשכת עוה"ד ואגרה.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות כלפי הנתבעת 3.

ניתן היום, כ"א טבת תשע"ב, 16 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: