בילבינדר נ' ישראכרט בעמ

פסק דין

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל, הגב' מיכל לוי-ברלינר, מיום 10.2.14 בתיק הוצל"פ 02-35083-13-5. בקשת רשות הערעור הוגשה ביום 24.3.14 ועימה בקשה להארכת מועד להגשתה נוכח היות המבקשת מיוצגת ע"י הלשכה לסיוע משפטי, והזמן הכרוך בקבלת אישור לייצוג כאמור.

1. כבר בפתח הדברים יאמר, כי למעשה זוהי בקשת רשות ערעור על החלטה קודמת שניתנה בתיק ההוצל"פ, החלטה מיום 5.1.14, אשר במסגרתה ניתן צו החיוב בתשלומים בתיק. ההחלטה מיום 10.2.14 איננה אלא החלטה ב'הודעת הבהרה' שהגישה המבקשת ביחס להחלטה מיום 5.1.14, כאשר לא היה בבקשה נוספת זו כל חידוש על המפורט בבקשה נשוא ההחלטה מיום 5.1.14, וזאת כעולה מההחלטה מיום 10.2.14 עצמה.

נוכח המועדים שנקבעו בתק' 119(ה) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979, די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה, שהוגשה באיחור רב, אף בשים לב לנושא הייצוג.

יחד עם זאת, אני סבורה כי דין הבקשה דחייה אף לגופה, ואבהיר טעמיי.

עוד קודם לכן אציין, כי ההחלטה מיום 5.1.14 לא צורפה במלואה לבקשת רשות הערעור, ולבקשתי היא הוגשה לתיק ביום 30.3.14. מטעם זה ניתנת ההחלטה רק כעת.

2.המבקשת שהינה החייבת בתיק ההוצל"פ, הגישה בקשה לצו חיוב בתשלומים בסך של 150 ש"ח.

3.בהחלטה נשוא הבקשה שלפניי ניתן למבקשת צו חיוב בתשלומים בסך של 500 ש"ח. המבקשת מלינה כנגד סכום זה בטענה כי מצבה הכלכלי קשה ביותר, והיא לא יכולה לעמוד בתשלום שנקבע.

4.המבקשת מתקיימת מקצבת נכות בסכום חודשי של 3,482 ש"ח, כאשר לחשבון הבנק שלה מופקדת גם קצבת הזקנה של אמה בסכום חודשי של 2,732 ש"ח. המבקשת לא הסבירה מדוע מופקדת קצבת אמה לחשבונה, האם אמה מתגוררת עימה והאם היא משתתפת בהוצאותיה של המבקשת.

5.בין הוצאותיה החודשיות המוצהרות, בסכום כולל של 8,187 ש"ח, יותר מפי שניים מהכנסותיה החודשיות כאמור, נמצאו הוצאות חריגות ביותר בנסיבות בסך של 482 ש"ח בגין טלפון, ו-4,000 ש"ח בגין כלכלה, עבור המבקשת ועבור בנה, וזאת אף בשים לב לטענת המבקשת בדבר המזון המיוחד שדרוש לבנה הנכה.

המבקשת מצהירה כי היא משלמת החזרי הלוואה בסכום חודשי של 1,221 ש"ח, כאשר לא ברור מדוע סבורה המבקשת כי נושה אחד שלה זכאי לקבל החזר חודשי העולה כדי פי שמונה מההחזר החודשי המוצע למשיבה (הזוכה) בתיק ההוצל"פ.

עוד אין כל הסבר לאופן כיסוי הפער המשמעותי בין הכנסותיה של המבקשת להוצאותיה.

6.בהחלטה נקבע, כי על המבקשת לצמצם הוצאותיה; דומני, כי הכוונה, בין היתר להוצאה עבור טלפון, אשר חסכונה יכול להביא את המבקשת ל"יכולת" לשלם את צו החיוב בתשלומים שנקבע בתיק. אף הפחתת הסכום החודשי של החזר ההלוואה יכולה לסייע וכך גם לגבי הוצאות הכלכלה החודשיות הגבוהות.

7.מכל הטעמים הללו, לא מצאתי כי נפל פגם הדורש התערבות בהחלטת כב' הרשמת.

למעלה על הדרוש, אתייחס לטענת המבקשת, כי צו החיוב בתשלומים שניתן בהחלטה מיום 5.1.14, אינו עולה כדי 15% מהכנסתה, כאשר להבנתי המבקשת מתייחסת לאמור בפסק הדין שניתן על ידי ביום 16.2.14 בתיק רע"צ 27680-02-14.

תואיל המבקשת ותעיין עיין היטב בסע' 6 לפסק הדין בתיק האמור, ותיווכח לדעת, כי מותב זה סבור שאדם אשר לו חובות והתחייבויות צריך לייחד בין 10% ל-15% מתוך הכנסותיו להחזר כלל חובותיו;

מובן כי שיעורים אלה הינם לכל הפחות, כאשר במידה וישנה יכולת (קרי: הפער בין ההכנסות להוצאות מביא לסכום שהינו יותר מ-15% מההכנסות) או נכונות (למשל: בפועל כבר משולם שיעור גבוה יותר להחזר חובות) להחזיר את החובות בתשלומים גבוהים יותר ובזמן קצר יותר, יש רק לברך על כך.

המבקשת כאן משלמת 1,221 ש"ח עבור החזר הלוואה, ומכאן שהמבקשת מבינה כי עליה לכלול את החזר חובותיה בין הוצאותיה השוטפות, אף שיעור ההחזר גבוה מ-15% מהכנסותיה, וכאמור – זו התנהלות ראויה ביותר. כעת, כל שעל המבקשת לעשות הוא לשקלל אף את ההוצאה נשוא תיק ההוצל"פ בין תשלומים אלה ונוכח יכולותיה, להפחית מהוצאותיה כמובא לעיל ואולי גם מהתשלום אותו היא משלמת לנושה אחר תוך הגדלת התשלום אותו היא נדרשת לשלם למשיבה.

8.התוצאה היא כי הבקשה נדחית. הואיל ולא התבקשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, א' ניסן תשע"ד, 01 אפריל 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: