ביינה נ' משרד הפנים

פסק דין

עתירה כנגד החלטת ועדת ההשגה לזרים (להלן: "הוועדה") מיום 12.08.13, שדחתה את השגת העותרת, ובקשה להורות למשיב לאפשר לבעלה של העותרת, מר אבבה טגנייה, אזרח אתיופיה (להלן: "אבבה"), להיכנס לישראל ולשהות בה לפי נוהל "איחוד משפחות" ולהתחיל בהליך ההתאזרחות המדורג לפי סעיף 7 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952 (להלן: "חוק האזרחות").

הרקע לעתירה וטענות הצדדים

העותרת, ילידת 1982, נולדה באתיופיה. לדבריה, ביום 23.10.00, בהיותה בת 18 התחתנה עם אבבה בנישואים אזרחיים, וחודש לאחר מכן עלתה לישראל בלעדיו. היא הצטרפה למשפחתה שעלתה לישראל מוקדם יותר והיא הסתירה מהם את דבר נישואיה. זאת, בשל התנגדות משפחתה לנישואיה בגיל צעיר בכלל, ואי חיבתם לאבבה בפרט. מחמת חשש זה, היא גם לא נרשמה כנשואה עם כניסתה לישראל. לעומת זאת, חלק מחברותיה, ביניהן דודתה, הגב' שני שבלה וולטו, ידעו על דבר הנישואין ושמרוהו בסוד מבני המשפחה.

עוד לדבריה, במשך השנים ועד היום היא נמצאת בקשר רציף עם אבבה באמצעות הטלפון ובמכתבים. בשנת 2002 היא ביקרה אותו באתיופיה. לאחר שובה לישראל, בשנת 2003, היא חשה ברע ובחלוף כארבע שנים, אובחנה כחולה באפיזודה דיכאונית חמורה עם סימפטומים פיסכוטיים. היא אושפזה מספר פעמים לתקופות שונות בהוסטל "בית אחווה", ובשנת 2009, עת השתפר מצבה, היא נסעה פעם נוספת לאתיופיה לבקר את אבבה, כשהיא מודיעה לבני משפחתה, הפעם, כי מטרת נסיעתה היא להתחתן עם אבבה. עם שובה התדרדר מצבה והיא אושפזה פעם נוספת. בסוף חודש ינואר 2012 היא שוחררה סופית מהאשפוז בהוסטל.

ביום 14.11.11 הגישה העותרת בקשה למשיב להכרה בנישואיה ולמתן מעמד לאבבה. בתחילת שנת 2012 נערך לה שימוע אצל המשיב, ובמקביל נערך שימוע לאבבה בשגרירות ישראל באתיופיה. ביום 4.04.12 הודיע המשיב לעותרת כי לא שוכנע מכנות הקשר ודחה את בקשתה. העותרת ערערה על ההחלטה, תוך שהיא מציינת את מצבה הנפשי הקשה ואת הסיבה לאי הזמנתו של אבבה קודם לכן. ביום 6.08.12 נדחה הערר. גם ההשגה שהגישה העותרת לוועדה נדחתה ביום 12.08.13. הוועדה ציינה בהחלטתה כי נישואיה של העותרת לאבבה פיקטיביים והראייה לכך היא, הסתרתם במשך 11 שנים.

לטענת העותרת, מסקנת הוועדה אינה נכונה והיא הלינה על כך שהוועדה התייחסה אליה כמקרה רגיל לפי מבחני סבירות של אדם רגיל, תוך שהיא מתעלמת מנסיבותיה הספציפיות – היותה חולה במחלת נפש. לוּ הייתה הוועדה נותנת לבה לנסיבות אלו, לא הייתה תמהה על המהלכים שנקטה ושלא נקטה במשך השנים. גם התמיהה של הוועדה על כך שהיא לא ידעה לתת תשובה לשאלה בדבר מקום מגוריו של אבבה, אינה במקומה, שכן אבבה חי בשכירות באדיס אבבה בדירות שונות, והיא לא עקבה אחר מקום מגוריו בכל זמן נתון. את מכתביה שלחה לתיבת דואר של חברה משותפת.

לטענת העותרת, התנהלות המשיב מנוגדת לזכויות יסוד ולנורמות המשפטיות החלות עליו. בכלל זה, נטען כי סירוב המשיב להתיר לאבבה להיכנס לישראל כדי להתאחד עם העותרת ולהוכיח כי נישואיהם כנים, מנוגדת לדין. גם לא היה מקום להתעלמות המשיב מביקוריה את אבבה באתיופיה במשך השנים, ובעיקר לא היה מקום להתעלמותו ממחלת הנפש ממנה סבלה ושמנעה ממנה לחיות עם בעלה כמו גם לבשר לבני משפחתה על נישואיה. המשיב לא בדק לעומק את מצבה הנפשי של העותרת, והיה ראוי שהוא ימנה רופא מטעמו לבחינת מצבה הנפשי בטרם ייתן את החלטתו. העותרת הוסיפה כי החלטת המשיב אינה מידתית, שכן הוא יכול היה לנקוט באמצעים פוגעניים פחות, כמו למשל, להתנות את כניסתו של אבבה בהפקדת ערבות כספית ולבחון את הקשר הזוגי ביניהם במהלך שהותו של אבבה בישראל.

6. מנגד טען המשיב כי יש לדחות את העתירה, הן בשל חוסר ניקיון כפיה של העותרת והן לגופה. המשיב ציין כי אבבה לא צורף כעותר וכפועל יוצא מכך גם לא צורף תצהיר מטעמו ודי בכך כדי לדחות את העתירה. כמו כן, העותרת הצהירה על נישואיה לראשונה בפני המשיב רק ביום 14.11.11, בחלוף 11 שנים מיום נישואיה הנטען. עד אז, במהלך השנים היא הצהירה שוב ושוב בפני המשיב כי היא רווקה. העותרת מסרה לפי גרסתה מידע כוזב במשך השנים וגם בכך יש די כדי לדחות את העתירה בשל חוסר ניקיון כפיים.

7.לגופו של עניין ציין המשיב כי בהתאם לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל") מי שאינו אזרח ישראלי, אינו בעל זכות קנויה לשבת בישראל וישיבתו בה מותנית ברישיון ישיבה. הסמכות למתן רישיונות נתונה לשר הפנים וסמכות רחבה היא. מדיניות משרד הפנים בעניין זה מוכוונת על ידי קריטריונים מחמירים שבבסיסם עומדים שיקולים הומניטאריים כבדי משקל אשר רק מי שעמד בהם נשקלת בקשתו למתן אשרה או רישיון ישיבה בישראל. בהתאם לסעיף 7 לחוק האזרחות, לשר הפנים שיקול דעת אם להעניק אזרחות ישראלית לבן-זוג זר של אזרח ישראלי, ואין בנישואין כשלעצמם כדי להעניק אזרחות ישראלית לבן הזוג הזר. בבסיס החלטתו של שר הפנים, מצויה בחינת קיומו של קשר נישואין כן ואמיתי בין בני הזוג. על המבקש להתאזרח מכוח נישואין להניח תשתית ראייתית לקיומו של קשר נישואין תקף וכן. במסגרת שיקול דעתו, גם קבע המשיב את נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי (נוהל מס' 5.2.2008; להלן: "הנוהל"). לפי הנוהל, נבחנים כנות הקשר בין בני הזוג, קיומם של חיים משותפים ותנאים נוספים. בכפוף לעמידה בתנאים הקבועים בנוהל, יחל "הליך מדורג", במהלכו ניתן לבן הזוג הזר רישיון שהייה וישיבה בישראל לתקופות שונות ונערכות בדיקות תקופתיות לטיב הקשר. חוקיות נוהל זה אושרה על ידי בית המשפט לא פעם בעבר.

8.במקרה זה, מדובר בבני זוג שלפי הטענה, במשך 11 שנים, חיו בנפרד במדינות שונות, למעט פעמיים בלבד בהן ביקרה העותרת את אבבה לתקופות קצרות מאוד. הביקור האחרון, היה כאמור, בשנת 2009. בנסיבות אלו נטען לא ניתן לראות קשר כן ואמיתי בין בני זוג. העותרת גם לא הציגה את המכתבים הרבים שקיבלה מאבבה במשך השנים וכרטיסי החיוג הרבים בהם השתמשה לדבריה במשך השנים ושיש בהם להוכיח את טענותיה בדבר הקשר. הסתירות המהותיות שנתגלו בראיונות שנערכו לעותרת ולאבבה מוכיחים גם הם כי אין מדובר בקשר כן ואמיתי.

דיון והכרעה

דין העתירה להידחות.

9.נקודת המוצא היא שאין לאבבה כל זכות קנויה לכניסה לישראל ולשהייה בה. מתחם שיקול הדעת הניתן לשר הפנים, לו הסמכויות להקנות אשרות כניסה לישראל לפי חוק הכניסה לישראל, הינו רחב (ראו לדוגמא עת"מ (מחוזי-י-ם) 5920-02-13 פלוני נ' משרד הפנים (פורסם בנבו, 27.6.13)). גם זכותה של העותרת, כזכותו של כל אזרח ישראלי לחיי משפחה בתוך גבולות ישראל אינה זכות מוחלטת, כי אם זכות יחסית. לפיכך, בן הזוג הזר אינו זכאי אוטומטית לאזרחות ישראל מכוח קשר זוגי לאזרח ישראלי (בג"צ 2208/02 סלאמה נ' שר הפנים, פ"ד נו(5) 950 (2002)). החלטה לגבי התאזרחותו של בן הזוג הזר מסורה לשיקול דעתו של שר הפנים, המתחשב בין היתר בעצם קיומו של הקשר בין בני זוג. גם כאשר מדובר בבני זוג שנישאו זה לזה, רשאי המשיב לבחון את טיב הנישואין, ורשאי הוא לשלול מבן הזוג הזר להיכנס לישראל, אם הוא מתרשם כי קשר הנישואין אינו קשר כן, אלא קשר פיקטיבי, שנועד רק כדי לאפשר לבן הזוג הזר להיכנס ארצה. במסגרת זו יש למנוע השתקעות שוהים בלתי חוקיים בישראל.

10.במקרה זה, די נהיר כי הקשר בין העותרת לבין אבבה אינו קשר נישואין כן וכי החלטת המשיב שלא להיעתר לבקשת העותרים סבירה ואינה מצדיקה את התערבות בית המשפט בה. החלטת המשיב בבקשת העותרת לאיחוד משפחות עבור אבבה הינה החלטה מינהלית. ככזו, עליה להתקבל תוך הפעלת שיקול הדעת באורח סביר ובהתבסס על ראיות מינהליות שרשות סבירה תראה בהן ראיות בנות משקל, ותוך שהיא מייחסת לראיות המונחות לפניה את המשקל הראוי להן (בג"צ 4370/01 לפקה נ' משרד הפנים, פ"ד נז(4) 920 (2003)), וכך נעשה במקרה זה. הנה כי כן, במשך שנים ארוכות העותרת חיה בנפרד מאבבה במדינות נפרדות ומבלי שהוכח קיומו של קשר משמעותי ביניהם. הנטל להוכיח כי הקשר הוא קשר כן, מוטל על בני הזוג הטוענים זאת, והעותרת לא עמדה בו ולא הוכיחה את טענותיה ולוּ באמצעות ראשית ראייה בדבר חליפת מכתבים ושיחות טלפון תכופים, כמתבקש מקשר בין בני זוג. זאת, כאשר מלכתחילה קיים חשד משמעותי בדבר פיקטיביות הנישואין בשל הצהרותיה של העותרת במשך השנים בדבר היותה רווקה. טענת העותרת, בדבר מסירת המידע הכוזב נבחנה אף היא על ידי הוועדה והיא מצאה אותה, בצדק, כחסרת בסיס, תוך שהיא מצביעה על סתירות גם בעניין זה. כך, בניגוד לטענתה כיום כי היא הסתירה את נישואיה בשל חששה מבני משפחתה, הרי שבמכתב שהגישה העותרת לועדה נכתב במפורש להיפך, שבני הזוג הודיעו למשפחותיהם על רצונם להינשא זה לזו וקיבלו את הסכמתם. כל זאת, עוד עובר לעליית העותרת לישראל. גם את הסבריה בדבר דחיית הגשת הבקשה בשל מחלת הנפש ממנה סבלה, מצאה הוועדה כאינה תואמת את העובדות, שכן בשובה לישראל בשנת 2009 היא לא הגישה את הבקשה על אף שההתדרדרות במצבה הנפשי הייתה רק בשנת 2010, ודווקא בשנת 2011 לאחר החמרת מצבה היא החליטה לפנות בבקשה לאיחוד משפחות. מכאן שגם אין מקום לטענת העותרת, כי הוועדה לא נתנה דעתה למצבה הנפשי, שכן כאמור, העניין אוזכר במפורש בהחלטתה.

11.גם הבדלי הגרסאות בין העותרת ואבבה לא נעלמו מעיני הוועדה והיא ראתה בהם, בצדק, נימוק לדחיית הבקשה בשל חוסר כנות בקשר. כך, במסגרת הראיון שנערך לעותרת ולאבבה בנפרד, הם מסרו מידע סותר בנוגע לטקס החתונה. העותרת ציינה כי החתונה הייתה בגונדר בשנת 2000 בנוכחות ארבעה עדים בלבד, ואילו אבבה טען כי החתונה נערכה באדיס אבבה בשנת 2001 בנוכחות 100 מוזמנים. גם לפי הסבר העותרת שאבבה התייחס בדבריו לטקס הנישואין השני שנערך בשנת 2009, עדיין אין הסבר להתעלמותו של אבבה מטקס הנישואין הראשון שהתקיים לטענת העותרת בשנת 2000. גם הגרסאות באשר למועדי הביקורים של העותרת באתיופיה לא היו תואמים. בנסיבות אלו, יש גם צדק בטענה כי אי הגשת תצהיר מטעם אבבה, יש בה כדי לחזק את המסקנה כי גרסתו, לוּ הייתה מוגשת, הייתה עומדת בסתירה לטענות העותרת. פשיטא גם כי לא ניתן לקבל את הטענה כי אם היה מדובר בנישואין פיקטיביים אבבה היה עולה לישראל מלכתחילה בשנת 2000 וזוכה למעמד בישראל. אדרבה, העדר כל סיבה לאי הצטרפותו של אבבה אל העותרת בשנת 2000, כפי שהתרשמה הוועדה, מוכיח כמאה עדים את חוסר כנות הקשר, ולא להיפך. בנסיבות אלו, גם אין משמעות לטענות בדבר חובתו של המשיב למנות פסיכיאטר לעותרת. לא זו בלבד שכל הטענה בנוגע למחלת הנפש עלתה לראשונה על ידי העותרת רק בשלבים מאוחרים של הדיון בבקשה, ולא זו בלבד שהיא לא הצביעה על בסיס כלשהו לטענתה זו - שעה שכאמור, הדין הוא שנטל הראיה מוטל על שכמה - אלא שגם לשיטת העותרת במועד עלייתה לישראל היא לא הייתה חולה במחלת נפש כלשהי, ולא היה בפיה כל הסבר שהתקבל על דעת המשיב לאי הצטרפותו של אבבה לעותרת, שלדבריה נישא לה, במשך שנים. גם לא היה כל הסבר לאי הגשת הבקשה שנים לאחר הנישואין הנטענים, עובר לפריצת המחלה של העותרת. בשולי העניין יצוין, כי בניגוד לגישתו של ב"כ העותרת בדיון, לא חלה על המשיב חובה להתייחס ולמנות כרוכל את כל אחת ואחת מהראיות שהונחו בפניו, מקום בו הוא מצא די בלא מעט מהראיות שהוצגו לפניו כדי להטיל ספק משמעותי בכנות הקשר שיש בהן די כדי לדחות את הבקשה כבר בשלב הראשוני ולא לאפשר את כניסת אבבה לישראל.

12.אכן, ככלל, כפי שנקבע בנוהל, מקום בו מתעורר חשד בדבר כנות הקשר בין בני זוג, ניתן לדרוש ערבות בנקאית על סך 15,000 ₪ כתנאי לאישור הכניסה לישראל לצורך כניסה ל"הליך המדורג". ואולם, במקרים בהם בקשה מעוררת כבר בבירור הראשוני שלה חשד לפיקטיביות הקשר על פניה, רשאי המשיב לסרב כליל לכניסת בן הזוג הזר לישראל (ראו עת"מ (מחוזי-י-ם) 2037-07-12, קליאצקין נ' משרד הפנים (פורסם בנבו, 9.09.12); עע"ם 4614/05‏ מדינת ישראל נ' אורן, פ''ד סא(1) 211 (2006)). מסקנת המשיב, כי מקרה זה נמנה בין מקרים אלו, היא סבירה בהתחשב במכלול הנסיבות האמורות.

13.סופו של יום אפוא, אני מוצא כי החלטת המשיב נתקבלה לאחר שנשקלו מכלול הנסיבות והעובדות שהובאו בפניו ומסקנתו לאור הראיות המנהליות שעמדו בפניו סבירה ואינה מצדיקה את התערבותו של בית המשפט בהחלטה.

העתירה נדחית, אפוא, והעותרת תשא בהוצאות המשיב בסך של 5,000 ₪.

ניתן היום, י"ב אדר תשע"ד, 12 פברואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: