ביינגלס ואח' נ' עירית קרית אתא

פסק דין

1.         עתירה לקבוע כי לעותרים אין חוב דמי ארנונה או כל חוב אחר כלפי המשיבה (להלן – "העירייה") בגין נכס המצוי ברח' צבי הרר 52 קרית אתא (חלקה 68 גוש 12420) (להלן – "הנכס").

2.         העותרים היו בעלי הזכויות בנכס עד יום 11.11.10. במועד זה מכרו את זכויותיהם לצד ג', כעולה מהסכם המכר שצורף לעתירה וסומן באות ג'.

3.         בשנת 2004 נחתם הסכם שכירות בין העותרים לבין אדם בשם יהודה איטח (להלן – "איטח"). בהתאם להוראת סעיף 326 לפקודת העיריות, דווח לעירייה על קיומו של חוזה השכירות. בהתאם, הסבה העירייה את רישום דמי הארנונה בגין הנכס בפנקסי העירייה על שמו של איטח כמחזיק של הנכס החל מיום 15.8.04. ראייה לכך ניתן לראות לדוגמא בקבלה שהנפיקה העירייה לאיטח בגין תשלום ארנונה מיום 30.8.10 בהתייחס לנכס הנדון (נספח ח' לעתירה).

4.         ביום 1.3.11 הטילה העירייה עיקול, במסגרת הליכי גביה מנהליים, על חשבון הבנק של העותרים על סכום של 49,638 ₪ בגין חוב דמי ארנונה.

מבירור שנערך על ידי ב"כ העותרים לאחר הטלת העיקול, התברר כי העירייה חייבה את העותרים בתשלומי ארנונה בגין הנכס באופן רטרואקטיבי לגבי התקופה בה איטח החזיק בנכס, כפי שנרשם בספרי העירייה.

5.         העותרים פנו באמצעות בא-כוחם לעירייה בדרישה לבטל את דרישת החוב ואת העיקול על מנת למנוע פניה מיותרת לערכאות. בתגובה השיבה העירייה כי על פי החומר המצוי ברשותה, החל מתאריך 15.8.06 שבה החזקה בנכס לבעלים, היינו לעותרים. עם זאת, העירייה הסכימה לבטל את העיקול וכן ביקשה אסמכתא המעידה כי איטח הוא המחזיק בנכס.

בתשובה למכתב זה שלח ב"כ העותרים לעירייה מכתב נוסף בצירוף העתק חוזה השכירות האחרון עם איטח לתקופה המסתיימת ביום 28.7.10. במכתב צויין כי איטח המשיך להתגורר בנכס אף לאחר מועד זה בהסכמת העותרים. על מכתב זה לא נתקבלה כל תשובת העירייה, ובסופו של דבר, על אף שהוכח ללא ספק כי איטח החזיק בנכס עד לעת האחרונה, לא ביטלה העירייה את העיקול ואת דרישת החוב.

לפיכך, נאלצו העותרים להגיש את העתירה דנן ובקשה למתן צו ביניים לעכב את הליכי הגביה המנהליים בהם נקטה העירייה.

6.         בדיון שהתקיים בבבקשה לצו הביניים, הודיע ב"כ העירייה כי חוב דמי הארנונה שולם במלואו וכי לעירייה אין ולא תהיה כל טענה כלפי העותרים לגבי חוב הארנונה.

לגוף העתירה, טען ב"כ העירייה כי הסכם השכירות עם איטח בוטל עוד בשנת 2006 ולפיכך חוב דמי הארנונה הוטל בצדק על העותרים (עמ' 1 שו' 28 לפרו' מיום 9.6.11). נוכח עמדה זו, נקבע דיון בעתירה לגופה, תוך שהעירייה חויבה להגיש תגובה לעתירה. בסופו של דבר העירייה לא הגישה את תגובתה .

7.         במהלך הדיון בעתירה ביקשה העירייה לדחות את העתירה וטענה כי העותרים לא הוכיחו שהנכס הושכר לאיטח לאחר חודש מאי 2005. עוד טענה העירייה כי לא היה מקום למצות את ההליכים במסגרת עתירה מנהלית, ובמיוחד בשים לב לכך שבסופו של דבר שולם החוב. לשאלת בית המשפט מי שילם את החוב, השיב ב"כ בעירייה כי הוא אינו יודע.

8.         כאמור, העירייה לא הגישה כל תגובה לעתירה וממילא לא עלה בידה לסתור את טענות העותרים ודי בכך כדי לקבל את העתירה.

מעבר לנדרש אוסיף כי מחומר הראיות שצורף לעתירה עולה בבירור כי העירייה קיבלה הודעה לפיה מר איטח יהודה הוא המחזיק בנכס החל מיום 15.8.04, וממועד זה רשמה את מר איטח כמחזיק בנכס ואף חייבה וגבתה ממנו בפועל דמי ארנונה, וזאת לפחות לתקופה שעד חודש אוגוסט 2010 (ראו בין היתר נספחים ח' ו-יב' לעתירה).

אוסיף עוד כי נוכח תגובת העירייה באמצעות בא כוחה כי היא אינה יודעת מי בסופו של דבר נשא בחוב הארנונה, אין לי אלא להניח את המובן מאליו כי החוב שולם על ידי איטח, מה שכמובן תומך בטענת העותרים כי איטח רשום בספרי העירייה כמחזיק בנכס.

9.         בשים לב לכל האמור, דין העתירה להתקבל.

מוצהר בזאת כי לעותרים אין חוב דמי ארנונה או כל חוב אחר, כלפי המשיבה, ביחס לנכס המצוי ברח' צבי הרר 52 בקרית אתא והידוע כחלק מחלקה 68 בגוש 12420.

במידה והעיקול שהוטל על ידי העירייה טרם בוטל, אני מורה על ביטולו לאלתר.

העירייה תישא בהוצאות העותרים בסכום של 8,000 ₪ + מע"מ. לעניין זה אציין כי לעירייה ניתנה ההזדמנות לבטל את העיקול ואת דרישת החוב טרם הגשת העתירה ואולם היא לא ניצלה הזדמנות זו ועל כן הוגשה העתירה.