ביידר ואח' נ' משטרת ישראל- משטרת אשדוד ואח'

החלטה

1.המבקשים הגישו תביעה נזיקית, המשלבת נזקי גוף ונזקים כספיים אחרים כנגד המשיבים. המבקשים שילמו את האגרה הנדרשת בגין חלקה של התביעה העוסק בנזקי גוף ומבקשים לפוטרם מלשלם את האגרה הנדרשת בגין הרכיב הכספי האחר של התביעה. מתוך הבקשה ניתן להבין כי הרכיבים הכספיים הנטענים בתביעה עניינם בפיצויים עונשיים (8 מליון ₪) וכן פיצויים בגין לשון הרע (400,000 ₪) ובגין עיכוב בתחנת המשטרה ומעצר בית וקיומו של הליך פלילי (480,000 ₪).

ענינה של התביעה באלימות אשר לטענת המבקשים הופעלה כנגדם ע"י המשטרה ללא כל סיבה.

2.המבקשים טוענים כי ראוי לפוטרם מתשלום האגרה בגין רכיביה הכספיים של התביעה, אשר אינם בשל נזקי גוף, נוכח חוסר יכולתם הכלכלית לשאת באגרה הנדרשת בגין סכום התביעה. לטענתם התביעה עוסקת בעניין הראוי לבירור מעמיק ואין למנוע כניסתם בשערי בית המשפט אך ורק בשל חסרון כיסם.

בתמיכה לטענתם הנזכרת צירפו המבקשים תצהירים קצרים בלבד, אשר היו חסרים פרטים רבים, ולא נתמכו בכל תיעוד או אסמכתה. יחד עם זאת, לפנים משורת הדין, איפשרתי למבקשים ליתן תשובה לתגובת המשיבים, ואכן בתשובתם הרחיבו המבקשים את תצהיריהם וצרפו תיעוד שלא הוגש בבקשתם המקורית, לצורך אישוש טענותיהם.

3.המבקש 1 טוען כי הוא נשוי ואב לילד, השתכרותו החודשית מגיעה לסך של 10,000 ₪ לחודש ואשתו משתכרת כ- 3000 ₪ לחודש בממוצע. לטענתו, יש לו הוצאות רבות ומאידך אין לו רכוש משמעותי דוגמת דירה או רכב. המבקש 1 מתגורר בדירה שכורה עם הוריו בעלות חודשית של 3100 ₪ ואולם גם הוריו עובדים ומשתכרים (אביו כ – 7000 ₪ ואימו כ – 3500 ₪). ראוי לציין כי על חוזה השכירות שצורף ע"י המבקש חתום אביו כצד להסכם ולא המבקש עצמו.

המבקש 2 טוען כי הוא נשוי, השתכרותו החודשית מגעת לסך של 7500 ₪ לערך ואשתו משתכרת כ – 5000 ₪ לחודש, לטענתו הוא שוכר דירה בשכ"ד חודשי בשיעור של 2600 ₪. בבעלותו רכב מיצובישי שנת 98.

המבקש 3 טוען כי הוא נשוי ואב לילדה שכרו עומד על כ – 10,000 ש"ח נטו לחודש, הוא מתגורר בדירה שכורה בשכ"ד של 3200 ₪, יש ברשותו רכב פורד ש.י 2008 שנרכש לאחרונה והוא נטל הלוואה לצורך רכישתו, אשתו משתכרת כ – 4000 ₪ לחודש, ואף לו יש הוצאות רבות, הן לשכר לימוד לגן של בתו והן לצרכי מחיה אחרים.

המבקש 4 טוען כי הוא נשוי ואב לשניים וכן יש לו ילד מנישואיו הקודמים בגינו הוא נושא בתשלום מזונות בשיעור של 2000 ₪ לחודש, לטענתו הוא עצמאי העוסק בתיווך והשתכרותו החודשית עומדת על כ – 7000 ₪ לחודש. לדברו הוא שוכר דירה בעלות של 4200 ₪. ויש לו רכב מזדה ש.י 2005.

4.ב"כ היועהמ"ש התנגד לבקשה הן בשל העדר תיעוד וצרופות כנדרש להוכחת מצבם הכלכלי של המבקשים והן בשל סכומה המופרז אשר לטענתו מחוסר כל בסיס.

כאמור, אחר קבלת תגובת היועהמ"ש הוסיפו המבקשים וצרפו תיעוד נוסף ואסמכתאות להוכחת מצבם הכלכלי.

תשלום האגרה – קיצורה של הלכה

5.סע' 2 לתקנות בתי המשפט (אגרות) התשס"ז- 2007 (להלן –התקנות) קובע את חובת תשלום האגרה לזה המבקש לבוא בשערי בית המשפט, ובלשונו :

"... המביא הליך לבית משפט ישלם עם הבאתו לראשונה, את האגרה הקבועה בתוספת, והוא כשאין הוראה אחרת בכל דין "

בבסיס החובה לשלם אגרת משפט עומדות מספר תכליות חשובות: האגרה נועדה להבטיח השתתפות חלקית של הפרט בעלותם של ההליכים המשפטיים כנגד השירות המתקבל ממערכת המשפט; תשלומה מאפשר ניהול יעיל של הליכים משפטיים והקצאת זמן שיפוטי גם עבור מתדיינים אחרים; והיא מהווה מסננת מפני הגשת הליכי סרק. מנגד ניצבת זכותו של הפרט לגישה לערכאות השיפוט, שהיא זכות יסוד חוקתית ראשונה במעלה (ראו, למשל, בר"מ 1512/14 - פלוני נ' שר הפנים . תק-על 2014(1), 16883; בג"ץ 9198/02 ‏ההסתדרות הרפואית בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד סג(1) 352, 404-401 (2008); רע"א 9567/08כרמל אולפינים בע"מ נ' תעשיות אלקטרוכימיות 1952 בע"מ (בפירוק), פסקה 19 (5.1.2011); אהרן ברק "זכות הגישה למערכת השיפוטית" ספר שלמה לוין 31, 41-38 (אשר גרוניס, אליעזר ריבלין ומיכאיל קרייני עורכים, 2013)).

6.החובה לשלם את אגרת המשפט מגבילה, מעצם טיבה, את זכות הגישה לערכאות ועלולה להוביל לשלילת יומו בבית המשפט של מי שידו אינה משגת לעמוד בה (ראו, למשל, רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עיזבון איברהים, פ"ד נח(5) 865, 868 (2004); רע"א 4014/10 מונדז נ' בירן, פסקה 9 (21.9.2010); בשג"ץ3320/11 מעוז נ' הנהלת בתי המשפט (11.5.2011); שלמה לוין פרוצדורה אזרחית - סדרי דין מיוחדים בבתי המשפט 5-3 (2003)). כדי לאזן כראוי בין האינטרס הציבורי הטמון בתשלום אגרה לבין זכות הגישה לערכאות, נקבעו בתקנות האגרות שני מנגנונים עיקריים: האחד, התקנות מעניקות פטור גורף מתשלום אגרה לבעלי דין מסוימים (תקנה 19 לתקנות האגרות) וכן ביחס לסוגי הליכים הנוגעים לעניינים מסוימים (תקנה 20 לתקנות האגרות); השני, התקנות מקנות לבית המשפט שיקול דעת לפטור בעל דין המחויב באגרה מחובת התשלום בהתקיים שני תנאים המנויים בתקנה 14 לתקנות האגרות, כפי שנפרט להלן.

7.סע' 14 (ג) לתקנות עוסק בפטור מתשלום האגרה, ובלשונו -

" (ג) הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה; בית המשפט יתחשב ביכולתו האישית של המבקש בלבד, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו, אם הוא סמוך על שולחנם בלבד."

אנו נדרשים, איפוא, לבדוק קיומם של שני תנאים מצטברים: האחד - חוסר יכולת לשאת בתשלום האגרה; והשני - קיומה של עילת תביעה או סיכויי ערעור. הפסיקה קבעה כי בבוא ביהמ"ש לבחון תנאים אלה, עליו לבצע איזון בין התכליות העומדות מאחורי התנאים הנזכרים:

"נדרש איזון ראוי בין שני התנאים, שלו מספר תכליות: מחד, ניתן משקל לזכות הגישה של בעל דין לערכאות גם כאשר אין הוא בעל אמצעים כספיים לכך; בצד ערך זה ניתן משקל גם לאינטרס הציבורי במניעת הליכי סרק, המכבידים על מערך ההליכים בבתי-המשפט, מביאים לבזבוז משאבים ציבוריים, ולפגיעה בלתי מידתית בצדדים מתדיינים המוטרדים לריק לבית המשפט (בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר (1990) וכן ראה: עע"א 5268/08 חיים מהרבנד נ' שירות בתי הסוהר (2008))