ביטון נ' שלמה כ.א.ל בע"מ

פסק דין

התביעה

התובע, עו"ד דוד ביטון, הגיש תביעה כספית בסך של 12,759 ₪ נגד חברת שלמה כ.א.ל בע"מ – הנתבעת. התביעה כוללת מספר מרכיבים העוסקים במערכת היחסים בין התובע לנתבעת, כפי שאעמוד על כך בהמשך.

בין התובע לנתבעת נכרת חוזה להחכרת רכב, במסגרת הסכם ליסינג מימוני פרטי לתקופה של 30 חודשים אשר עליו חתומים שני הצדדים, על-פיו החכירה הנתבעת לתובע את הרכב, כאשר בתום תקופת החכירה הוצעו לתובע שלוש אפשרויות: (א) רכישת הרכב. (ב) החזרת הרכב לנתבעת. (ג) החלפת הרכב לרכב חדש במסגרת עסקת חכירה חדשה.

טענות התובע

עם סיום עסקת החכירה המצוינת לעיל בחר התובע באפשרות השלישית, לפיה יוחלף רכבו הנוכחי לרכב חדש במסגרת עסקת חכירה חדשה עם הנתבעת. ביום 24.10.11 ביצע התובע הזמנה אצל הנתבעת לרכב חדש מסוג קיה ספורטז, במסגרת החלופה שבחר התובע לעיל (ראה נספח ב' לכתב התביעה).

התובע טוען שבמסגרת העסקה דנן הוא היה זכאי להשתתפות ("סבסוד") בסך של 4,064 ₪, במידה והוא יבצע את עסקת ההמשך. אין התייחסות ספציפית לכך במסמך הזמנת הרכב מהנתבעת (התובע מסתמך על נספח ג' לכתב התביעה אשר בכותרתו רשום – "העברה בנקאית").

בחודש נובמבר 2011 פנתה הנתבעת אל התובע וטענה ש"ברד פגע ברכב הקיה ספורטז' בעת שעשה דרכו על האוניה בדרכו לישראל" (סעיף 8 לכתב התביעה), וכפועל יוצא מכך נמסר לתובע שהזמנתו נדחית למועד עתידי לא ידוע. עוד טוען התובע, כי רכבי הקיה שניזוקו כתוצאה מהברד היו רכבים ששכנו במגרשי היבואן וכי הרכב שהוזמן על ידו, שהיה בבטן האוניה, לא ניזוק כלל.

התובע מציין שהוא פנה אל הנתבעת, אולם הוא זכה לשלל תירוצים, ומבלי שנציגת הנתבעת הודתה בכך שהרכב שהוזמן עבורו לא ניזוק כלל כתוצאה מהברד. בנסיבות כאמור, ביטל התובע את הזמנת הרכב העתידית מהנתבעת ופנה ישירות ליבואן קיה בישראל, על מנת לרכוש רכב זהה, זאת בתנאים כספיים פחות נוחים, לרבות הפסד ה"סבסוד" של הנתבעת.

התובע מוסיף וטוען, כי בעקבות השתלשלות האירועים, בתום תקופת הליסינג, החזיר התובע בתאריך 16.02.12 את הרכב לידי הנתבעת, וזאת ע"י נציג מטעמו (ראה נספח ה' לכתב התביעה). לאחר כשבוע קיבל התובע מכתב מטעם הנתבעת ובו צוין כי "לאחר "בדיקת שמאי", נמצא כי ברכב נמצאו נזקים בסך של 3,689 ₪ (כולל מע"מ), וכי הנ"ל ייגבה מחשבונו ביום 10.03.12" (סעיף 16 לכתב התביעה). כמו כן, מציין התובע כי למכתב הנ"ל לא צורף דו"ח שמאי, אלא מסמך שכונה "דו"ח השבה לקדמות" (ראה נספח ו' לכתב התביעה), אשר בו מצוינים הנזקים של הרכב שהוחזר ושיש לתקנם, כאשר הנתבעת אף גבתה את הסכום האמור אשר היה נקוב במכתבה בגין הנזקים שנמצאו ברכב. בנוסף, התובע מציין שבמידה ועסקת ההמשך הייתה יוצאת לפועל, לא היה התובע מחויב לשלם בעבור הנזקים אשר היו קיימים ברכב עם החזרתו. כחודשיים לאחר שכבר גבתה הנתבעת את הסכום אותו דרשה קיבל התובע מכתב מהנתבעת אשר לו צורף דו"ח שמאי חלקי, אשר גם הוא לטענת התובע לא מלמד על המקור לחיובו בסכום הנ"ל. לטענת התובע, דו"ח השמאי הופק בתאריך 19.03.2012, בעוד שהנתבעת חייבה אותו ביום 27.02.2012 על הנזקים כאמור במכתבה על פי דו"ח השמאי.

עוד טוען התובע, כי קיימות סתירות בין דו"ח השמאי לבין דו"ח ההשבה לקדמות, ובין שניהם ל"טופס החזרת הרכב" (ראה נספחים ה' ו - ט', וכן דו"ח השמאי שהוצג בדיון).

טענות הנתבעת

הנתבעת מאשרת כי התובע נקשר עימה בהסכם לחכירת רכב למשך שלושים חודשים, ולאחר שהציעה לתובע, עם סיום תקופת ההסכם, שלוש אפשרויות, בחר התובע באופציה בה הוא ציין – החזרה של הרכב וביצוע עסקת המשך חדשה במסגרתה יוזמן רכב חדש. לאור האמור ולבקשת התובע הזמינה הנתבעת לתובע את רכב חדש מהיבואן.

הנתבעת מציינת שבהתאם לנהליה רק לאחר שהרכב שהוזמן מגיע לישראל על הלקוח (התובע בענייננו) לשלם את המקדמה על הרכב, מכאן שחוזה החכירה החדש בין הצדדים אמור להיכנס לתוקף רק לאחר העברת המקדמה האמורה.

כאמור, רכבים מסוג קיה, מהדגם שהוזמן על ידי התובע, נפגעו וניזוקו כתוצאה מברד. היות והתובע לא שילם את סכום המקדמה עבור הרכב אותו הוא הזמין, הרכב כאמור נלקח על-ידי היבואן ונמסר ללקוח אחר ששילם את המקדמה. נציגי הנתבעת הודיעו על כך לתובע והציעו לו מספר אפשרויות לחכירת רכבים אחרים מאותה קטגוריה. עוד טוענת הנתבעת כי התובע הוא זה שבחר לבטל את עסקת ההמשך איתה.

הנתבעת טוענת שעם החזרת הרכב שהיה בחזקת התובע נתגלו ברכב נזקים, לפיכך היא פעלה בהתאם להוראת סעיף 46 להסכם החכירה שנחתם בין הצדדים. הרכב נבדק על ידי שמאי מטעם הנתבעת, כאשר הנזקים ברכב הוערכו בשיעור של 3,460 ₪, לא כולל מע"מ (ראו דו"ח השמאי שהוגש בדיון).

כמו כן, הנתבעת מוסיפה שעל פי סעיף 47 להסכם החכירה היה רשאי התובע למנות שמאי מוסכם על הצדדים שיחווה דעתו באשר לנזקים כאמור. נטען שהתובע נמנע מלעשות כן. עוד מדגישה הנתבעת כי גם אם עסקת ההמשך הייתה יוצאת לפועל, במידה וסבורה הנתבעת שהנזקים ברכב שהוחזר אינם תולדה של בלאי סביר, היא ממנה שמאי שמעריך את שווי הרכב בהתאם.

דיון והכרעה

לאחר בחינת כתבי הטענות מטעם הצדדים, העדויות, הראיות והמוצגים, נחה דעתי שדין התביעה להתקבל – בחלקה.

במסגרת עסקת ההמשך שהוצעה לתובע – החלפת רכבו הנוכחי ברכב חדש – ידע התובע ואף השיב על כך בחקירתו הנגדית, שחוזה רכישת הרכב החדש נכנס לתוקפו ברגע שהרכב מגיע לארץ ומרגע שתשלום המקדמה עבורו מתקבל אצל הנתבעת (עמ' 5, ש' 31) – על כל הכרוך והמשתמע מכך.