ביטון נ' טי.ג'י.אי. הדרך שלי בע"מ ואח'

פסק דין

פסק הדין ניתן בתביעה כספית בסך של 175,800 ₪ שהגיש התובע נגד הנתבעים בגין "אי קיום הסכם שנכרת בין הצדדים, הטעית התובע, הצגת מצגי שווא וגרימת נזק".

טענות התובע

בנק דיסקונט (להלן "הבנק") פתח בהליכי הוצל"פ נגד התובע. עו"ד זהבית ברזילי שייצגה את התובע הגיעה להסדר עם הבנק שלפיו כנגד תשלום סך של 35,000 ₪ ייסגר תיק ההוצל"פ נגד התובע. בטרם חתימת הסכם הפשרה הנ"ל קיבל התובע שיחה טלפונית מנתבעת 1 שהציגה את עצמה כחברה המתמחה בתביעות הוצל"פ. נתבעת 3 שהציגה את עצמה כעו"ד וסמנכ"לית, פגשה את התובע שהגיע לנתבעת 1 יחד עם אחיו, מר ביטון שלמה. נתבעת 3 והגב' טלי שדה שעבדה אף היא בנתבעת 1 שכנעו את התובע כי לא רק שלא יצטרך לשלם דבר לבנק, אלא אף יתבעו את הבנק וידאגו לקבל כספים עבור התובע, ואף טרחו להצביע על כך שעו"ד ברזילי התרשלה בעבודתה. בהמשך לכך חתם התובע על הסכם שכר טרחת עו"ד בנתבעת 1 בפני נתבעת 3 – הסכם המופנה כלפי נתבע 2 בלבד. כן הייתה דרישה לעזוב את עו"ד ברזילי עוד באותו יום ולשלם שכר טרחת עו"ד לפי ההסכם. שכר הטרחה שולם ונתבעת 1 הוציאה קבלה זמנית בגינו. הטיפול לא היה טוב והנתבעים לא עמדו בהתחייבותם שהתובע לא יצטרך לשלם דבר. במקום זאת הודיע נתבע 2 לתובע כי הצליח לקבל הצעה לסגירת התיק תמורת 80,000 ₪. התובע עזב את נתבע 2, ובסופו של דבר הצליח להגיע להסדר עם הבנק שלפיו ישלם 72,000 ₪ לצורך סגירת תיק ההוצל"פ.

הסכום הנתבע בכתב התביעה כולל סך של 33,000 ₪ ששולם בגין שכ"ט עו"ד, סך של 37,000 ₪ שהוא ההפרש בין הסכום שהיה על התובע לשלם לפי ההסדר שאליו הגיעה עו"ד ברזילי (35,000 ₪) לבין הסכום ששילם התובע בפועל (72,000 ₪), סך של 5,800 ₪ בגין שכר טרחתו של רו"ח ציון טל וסך של 100,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

טענות הנתבעים בכתב ההגנה

יש למחוק את נתבעים 1 ו-3 מכתב התביעה בהעדר יריבות מולם, שכן הסכם שכר טרחת עוה"ד נתחם בין התובע לבין הנתבע 2 בלבד. כמו כן יש למחוק את התביעה נגד נתבע 2 משום שההסכם עצמו קובע כי אין להחזיר סכום כלשהו ששולם בגין שכ"ט עו"ד, אין ראיות המבססות הסדר על סך 35,000 ₪, ועל כן אין גם עילה לתבוע פיצוי בגין עוגמת נפש.

לגופו של עניין, החוב בתיק ההוצל"פ נבע מפסק דין שניתן נגד התובע בשנת 2001 והגיע לסך של 411,838 ₪. התובע אמנם היה מיוצג על ידי עו"ד זהבית ברזילי קודם לכן, אך לא היה מרוצה ממנה. התובע חתם על הסכם שכר הטרחה עם נתבע 2, בוצע טיפול, והתובע אף נכח בישיבה שהתקיימה עם עו"ד טל מרום. הבנק דחה הצעה ראשונית לשלם 40,000 ₪ בלבד והסכים בשלב מאוחר יותר לקבל 70,000 ₪ במזומן בתנאי שישולם עד סוף שנת המס, אולם התובע הודיע כי אין באפשרותו לשלם סכום זה באותה עת. בשלב מאוחר יותר הגיע נתבע 2 להסדר עם הבנק לתשלום 80,000 ₪ במזומן לסגירת התיק, אולם התובע לא הסכים לכך, ובחר לטפל בתיק באמצעות גורם אחר. לעניין התביעה שהוגשה בגין שכרו של רואה החשבון בסך של 5,800 ₪, התובע צירף קבלה בגין הקמת אתר אינטרנט, ועל כן יש לדחות תביעה זו על הסף. כן יש לדחות את התביעה שהוגשה בגין עוגמת נפש.

תצהירים, חקירות וסיכומים

התובע ערך תצהיר עדות ראשית בתמיכה לתביעה וכן הוגשו תצהיריהם של מר שלמה ביטון, מר שמעון ביטון ועו"ד זהבית ברזילי. התובע חזר בתצהירו על טענותיו הנ"ל. מר שלמה ביטון הצהיר בין היתר כי נכח יחד עם אחיו התובע בפגישה אצל נתבעת 1 ביום 10/6/10, שם נתבעת 3 הציגה את עצמה כעו"ד, והובהר לתובע כי לא יצטרך לשלם דבר, אלא אף יתבעו את הבנק. כמו כן תמך שלמה ביטון בגרסת התובע לגבי נסיבות החתימה על גבי הסכם שכר טרחת עוה"ד. מר שמעון ביטון הצהיר כי היה נוכח בעת שעו"ד ברזילי הציעה לשלם לבנק 35,000 ₪. עו"ד ברזילי הצהירה בין היתר כי למיטב זיכרונה, סכום ההצעה שהציעה לבנק היה נמוך בהרבה מסכום החוב בתיק ההוצל"פ.

נתבע 2 הגיש תצהיר עדות ראשית שבו חזר על טענותיו הנ"ל. לא הוגש תצהיר של נתבעת 3.

עו"ד זהבית ברזילי ומר שמעון ביטון לא התייצבו לדיון ההוכחות, ובעקבות זאת ביקש ב"כ התובע למשוך תצהירים אלה מהתיק.

בדיון ההוכחות העידה עו"ד טל מרום שזומנה לעדות מטעם התובע, ולאחר מכן נחקרו בחקירות נגדיות התובע עצמו, מר שלמה ביטון והנתבע. בתום הדיון סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה.

דיון

התביעה להשבת 37,000 ש"ח

התובע לא הוכיח כי עו"ד זהבית ברזילי אכן הגיעה להסדר מוגמר שלפיו התובע ישלם 35,000 ₪ לבנק לסילוק מלוא סכום החוב בתיק ההוצל"פ.

עו"ד טל מרום שייצגה את הבנק נחקרה על ההצעות של עו"ד זהבית ברזילי וכשנשאלה האם אכן הייתה הצעה לסיים את התיק תמורת 35,000 ₪, השיבה: "אני זוכרת שההצעות שלה לא אושרו" (עמ' 6 ש' 12-13) וכן הוסיפה כי "אני זוכרת שכל ההצעות שלה נדחו כי היו נמוכות. סכומים לא זוכרת" (עמ' 6 ש' 24-25). כן עלה כי מר חיים אשכנזי שהיה הגורם המוסמך מטעם הבנק אשר טיפל בהצעות להסדר לא הוזמן להעיד, אלא רק עו"ד טל מרום הנ"ל, שהייתה עורכת דין חיצונית של הבנק.

התובע אישר כי אין בידיו מסמך המעיד על הסדר עם הבנק בסך של 35,000 ₪ (עמ' 11 ש' 19), והוסיף כי הוא גם אינו יודע מדוע עו"ד ברזילי לא ציינה בתצהירה שהציעה לבנק הסדר בסכום הנ"ל. בתצהירה של עו"ד זהבית ברזילי אכן אין כל התייחסות להצעה בסך של 35,000 ₪, והיא אף לא התייצבה לדיון ההוכחות. לאור זאת, יש לדחות את טענת התובע כי הבנק עמד להגיע עמו להסדר על סך 35,000 ₪ וכי הנתבעים התערבו וטרפדו הסדר זה. מכאן שיש לדחות את התביעה לקבלת סך של 37,000 ₪ בגין ההפרש שבין 35,000 ₪ לבין 72,000 ₪ כמפורט לעיל.

התביעה להשבת שכ"ט עו"ד בסך של 33,000 ש"ח

לטענת התובע, נתבעת 1 פנתה אליו בעניין קבלת שירותים הנוגעים לטיפול בתיק ההוצל"פ נגדו, תחילה באמצעות טלמרקטינג. עדותו של התובע בעניין זה לא נסתרה. נתבע 2 העיד כי איננו יודע אם נתבעת 1 פנתה לתובע טלפונית, היות שהוא לא עוקב אחר השיחות, והוסיף כי בנתבעת 1 היו 28 עובדים והוא לא יודע מה עושה כל אחד כל הזמן. בהמשך לפניות מטעם נתבעת 1, התייצבו התובע ואחיו, מר שלמה ביטון במשרדי נתבעת 1. במהלך דיון ההוכחות העיד מר ביטון כי בפגישה זו פגשה אותם נתבעת 3 ואמרה "אני עו"ד. אני סמנכ"לית של המקום". התובע נשאל האם ראה מה כתוב על דלת חדרה של נתבעת 3 והשיב שלא ראה (עמ' 17 ש' 15-18). נתבע 2 העיד כי הוא שימש כדירקטור בנתבעת 1, היה הבעלים שלה והיה מודע למה שעשתה נתבעת 3 בחברה. כמו כן הוסיף נתבע 2 כי נתבעת 3 מעולם לא הציגה את עצמה בתור עורכת דין, ובשלט שעל דלתה כתוב "סמנכ"לית".