ביטון נ' שלמה חברה לביטוח

פסק דין

ביום 14.10.10 אירעה תאונת דרכים בין רכבה של התובעת ורכבה של הנתבעת (להלן : "התאונה").

לטענת התובעת, התאונה אירעה לאחר שעצרה לפני כניסה לכיכר, ונהג הנתבע פגע בה מאחור.

לטענת הנתבעת, התאונה אירעה בשל העובדה שהתובעת בלמה בפתאומיות את רכבה. בנוסף, טוענת הנתבעת, כי נזקי הרכב המפורטים בחוות הדעת מטעם התובעת, לא נגרמו כתוצאה מהתאונה, אלא מאירועים קודמים. לטענתה רכב הנתבעת פגע קלות ברכב התובעת מאחור בהיותם עומדים ישר זה אחר זה, ולא מצד שמאל, במקום בו מצויים נזקי הרכב, דבר המעיד על כך שנזקי הרכב לא נגרמו כתוצאה מהתאונה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, במסמכים המצורפים להם, בתמונות שהוגשו על ידי הצדדים ושמעתי את העדים לתאונה, הגעתי למסקנה כי נהג הנתבעת אחראי לתאונה, אולם לא הוכח כי נזקי הרכב נגרמו כתוצאה מהתאונה.

נהג הנתבעת פגע ברכב התובעת מאחור ועל כן הוא אחראי לתאונה. בהתקרבו לכיכר, היה עליו לצפות כי הרכב שלפניו יעצור והעובדה כי פגע ברכב מעיד על כך שהוא לא שמר מרחק ושלא פעל לפי הוראות תקנה 49 לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961.

עם זאת, מצאתי להעדיף את גרסת הנתבע והעדה מטעמו, כי נזקי הרכב המפורטים בחוות הדעת שהוגשה מטעם התובעים, היו קיימים עובר לתאונה ולא נגרמו מהתאונה.

נהג הנתבעת העיד כי לאחר התאונה היו המכוניות "בצורה ישרה, ממש אחת אחרי השניה". בנוסף העיד, כי בעת שיצא מרכבו לאחר קרות התאונה, הבחין שברכב התובעת ישנם נזקים קודמים בצידו השמאלי-אחורי:

"ראיתי על הפנס השמאלי שלה שהוא שבור ויש עליו סלוטייפ, ביקשתי ממנה לפתוח את הבגז', היא לא הסכימה וזהו. היא טוענת שמהמכה שלי שברתי לה את הטמבון, ששברתי לה את הפנס. אני זוכר שהמכוניות היו בצורה ישרה, ממש אחת מאחורי השנייה". (עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 5-7).

עוד העידה מטעם הנתבעת אשתו של נהג הרכב, אשר למרות היותה אשת נהג הנתבעת ובעלת אינטרס, מצאתי את עדותה מהימנה ובין היתר בשל הפרטים הרבים שמסרה בעדותה, והתרשמותי כי עדותה לא היתה מגמתית. ואלה היו דבריה:

"נסענו בנסיעה ממש איטית, לקראת לעצור, כשהיא פתאום בלמה ואנחנו עמדנו מאחוריה וממש התנגשנו בה בנשיקה, כי נסענו ממש לאט...(עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 19-20)".

"...עמדנו בחוץ, אני ראיתי שם דבק כמו של המלחמות מסביב לטמבון ואיפה שהפנס. כששאלתי אותה מה זה היא אמרה לי זה שום דבר, זה שריטה. אין שום דבר מתחת. לפי מה שאני יודעת לשריטה לא שמים דבק, לכל אחד יש שריטות". (עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 24-27).

מנגד, התובעת לא זכרה פרטים רבים אודות התאונה ולא ידעה לומר אם רכב הנתבעת פגע בה באופן ישר או בזווית כלשהי:

"אני לא יודעת איפה הוא פגע בי, אני הסתכלתי קדימה...זה יכול להיות גם ישר וגם יכול להיות משמאל וגם מימין, אני לא ראיתי...

ש: כשיצאתם מהרכב, איך הרכבים עמדו?

ת: כשאני ירדתי מהרכב הייתי מאד לחוצה. לו היתה ילדה עם חום. אני ירדתי כולי רועדת.

ש: איך עמדו הרכבים?

ת: אני לא זוכרת, כולם אמרו לנו זוזו הצידה. אני לא יודעת איך הרכב עמד. אני רועדת. הרכב היה מאחורי, אני לא יודעת איזה זווית." (עמ' 1 ש' 21 – עמ' 2 ש' 4).

בנוסף העידה כי "כל הטמבון נכנס פנימה", דבר שאינו מתיישב עם נזקי הרכב כפי שעולה מחוות דעת השמאי ותמונות נזקי הרכב:

"ש. הוא אמר לך לפתוח את הבגז'?