ביטון נ' פלאפון תקשורת

פסק דין

1.מכתב התביעה, שהוגש ביום 11.3.13, עולה כי בין הצדדים התנהל הליך קודם, בתיק 34850-12-12 (להלן - ההליך הקודם).

2.במסגרת ההליך הקודם, נחתם בין הצדדים הסכם פשרה לפיו הנתבעת תזכה את התובע בסכום חד – פעמי של 1,000 ₪ כולל מע"מ, כאשר התשלום יישלח אל הגב' אנה ברנס, שהיא בעלת המינויים נשוא ההליך הקודם (להלן – הסכם הפשרה).

3.הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין ביום 15.1.13.

4.בתביעה שלפנינו, טוען התובע כי הסכם הפשרה הופר על ידי הנתבעת, והיא המשיכה לגבות מחשבונו סכומים בניגוד להסכם הפשרה.

לטענת התובע, מדובר כעת בתביעה לאכיפת חוזה שנחתם בין הצדדים, שהנתבעת מפרה, ועל כן הוא זכאי לסעד בהתאם לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"ג – 1973.

5.הנתבעת הגישה בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין.

לטענתה, התובע מנסה לחזור בו מן ההסכמות שאליהן הגיעו הצדדים במסגרת ההליך הקודם , שקבלו ביטוי בהסכם הפשרה ,אשר קיבל כאמור תוקף של פסק דין.

6.הואיל והתובע הסכים שבית המשפט ייתן פסק דין בתביעה דנן על סמך החומר שלפניו, ללא קיום דיון – ניתנה החלטה ברוח זו ביום 11.7.13.

7.לאחר בחינת כל טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת מעשה בית דין מן הנימוקים המפורטים להלן.

8.משקיבל הסכם הפשרה שהושג בתיק 34850-12-12 תוקף של פסק דין ביום 15.1.13 -

מנוע התובע לתקוף את הסכם הפשרה, הואיל ועל פי הפסיקה תקיפה כזו מותרת אך רק באותו מקרה בו יצביע התובע על פגם מהותי, היורד לשורשו של עניין, בכריתת ההסכם נשוא הפשרה.

הואיל והתובע לא הצביע על פגם כאמור – דין תביעתו להידחות על הסף מחמת מעשה בית דין.

9.עיון בהסכם הפשרה מעלה, כי התובע נטל חלק בניסוחו, ואף הוסיף הערה בכתב ידו.

בנסיבות אלה, לא ניתן לומר כי ההסכם נכרת "בטעות" או שהייתה "הטעיה" , במובן חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973.

נראה שהתובע חתם על הסכם הפשרה מרצונו החופשי, ותוך גמירות דעת מלאה, ואין הוא יכול כעת להתכחש להסכם הפשרה.

לפיכך, אני קובעת כי דין התביעה להידחות על הסף.

10.על אף שבנסיבות העניין מן הראוי היה להטיל על התובע הוצאות משפט משמעותיות – הרי לאור הסכמתו לחסוך זמן דיוני בבית משפט, אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.