ביטון נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית אשר הוטלה על המבקש לאחר שנמדד עם מכשיר מסוג ממל"ז כאשר הוא נוהג במהירות של 147 קמ"ש וזאת ממרחק של 177.1 מטרים.

לאחר שהופחתו 5 קמ"ש (בהתאם להילכת עטייה לוי) יוחסה למבקש מהירות של 142 קמ"ש בכתב האישום ורשיונו נפסל ע"י קצין משטרה למשך 30 יום.

ב"כ המבקש טען כי אין בידי המדינה ראיות לכאורה או לפחות מתקיים מצב של כרסום מהותי באיכותן.

ביחס לטענה זו הפנה לבדיקות שביצע לכאורה השוטר המודד בתחילת המשמרת ובסיומה בהתאם להן לא נרשמה תוצאת בדיקת התיאום (נרשם רק כי היא בוצעה בכביש 25 על עמוד תאורה) וכן לא נרשם מה תוצאת בדיקת הכיול (נרשם רק כי המהירות היא 0 וכי המרחק הוא 060.0).

בנסיבות אלו, נטען כי חסרות למדינה שתי בדיקות מתוך 4 שהן חובה לצורך קביעה וביסוס של תקינות המכשיר המודד.

לצורך חיזוק טענותיו, הפנה להחלטה בתיק ת 1636/09 שם זוכה נאשם מסיבה זהה במצב של אין להשיב לאשמה, החלטה לגביה לא הגישה המדינה ערעור.

המדינה מצידה טענה כי די בראיות שבידיה כדי לבסס מצב של ראיות לכאורה בתיק.

התביעה טענה כי במשטרה מצוי יומן בדיקות נוסף אשר יכול לתמוך בתקינות הבדיקות ובשלב זה המדינה אינה צריכה להציגו.

עוד נטען כי ניתן ללמוד מעצם קיום הבדיקות כי לו התוצאה לא היתה תקינה לא היה השוטר עובד כלל עם הממל"ז.

שקלתי הייטב את טענות הצדדים ובחנתי את הראיות על רקע פסיקת בית המשפט העליון.

בבש"פ 6732/10 מדינת ישראל נגד שגיב שלום, קבע בית המשפט העליון לאחרונה את הדברים הבאים:

"על מנת לקבוע כי התגבשו ראיות לכאורה, די שיימצא כי קיימות ראיות

גולמיות שיש בהן פוטנציאל לקשור את המשיב לעבירות המיוחסות לו. לטעמי,

בהתחשב בבדיקות הכיול השגרתיות, שלדברי המדינה, מתבצעות לממל"ז אחת למספר

חודשים וכן לפני ואחרי כל משמרת, ובהינתן פסיקתו של בית משפט זה עד כה באשר

לאמינות הבדיקה במכשיר הממל"ז, ניתן לקבוע כי ראיות לכאורה כאמור קיימות

בענייננו."

החלטה זו של בית המשפט העליון ניתנה בהקשר של היעדר תעודת כיול למכשיר המודד כאשר ברקע החלטה ברורה של בית המשפט המחוזי לפיה בהיעדר תעודת כיול לא ניתן לבסס הרשעה.

ב"כ המבקש לא טען בתיק זה (ככל הנראה בעקבות החלטת בית המשפט העליון) ולו מילה ביחס לכיול המכשיר.