ביטון נ' מדינת ישראל ואח'

החלטה

עניינה של התביעה שלפנינו בדרישת התובעת לקבל תשלום שכר עבודה וזכויות נוספות מתחום משפט העבודה המגן, בכל הקשור לתקופת הכשרתה לתפקיד בסניף משרד הרישוי בנצרת עילית, ועבודתה בו, לרבות בגין סיום העסקתה, כאשר הפלוגתא המרכזית היא - מי היתה מעסיקתה של התובעת באותו זמן, מדינת ישראל או עיריית נצרת עילית, ככל שאכן נקשר קשר של עובד-מעביד בין התובעת לבין מי מהנתבעות, בתקופה הרלבנטית, שכן, בחודשים האחרונים קיבלה את שכרה מחברת ג.ש.ש. בע"מ.

מתחילת ההליך שמענו על קיום תביעה דומה, שהתנהלה בבית-הדין בנצרת [46435-06-11, מריאנה לאונור דהן - משרד התחבורה ועיריית נצרת עילית (להלן: עניין דהן)], וכבר בישיבה הראשונה לפני, ביום 9.9.12, הזכיר ב"כ התובעת, כי ניתן פסק-דין בעניין דהן, ביום 28.1.12, וטען, כי ראוי שהעירייה תנהג בהתאם לאמור בפסה"ד בעניין דהן, מאחר שלא הגישה ערעור עליו.

עמדת העירייה היתה, מלכתחילה - על אף שכתב ההגנה הראשון היה כללי ולאקוני ביותר - כי עניינה של גב' דהן שונה, עובדתית, מעניינה של התובעת ועל כן, לדעתה, יש מקום לנהל את ההליך הנוכחי; זו היתה עמדתה גם לאחר ישיבה נוספת של דיון מוקדם, ביום 30.12.12, בה כבר העליתי תהיות באשר להתנהגות העירייה. במועד שנקבע להוכחות, 14.7.12, העלה ב"כ התובעת, לראשונה, טענה של "השתק פלוגתא", בעקבות פסה"ד בעניין דהן, וביקש שאותם ממצאים פוזיטיביים, שנקבעו בעניין דהן ועליהם לא ערערה העיריה - יחייבו גם כאן ולאורם ייחתך גם ההליך הזה.

המדינה הצטרפה לטענות התובעת, בעניין השתק פלוגתא, וטענה, כי מתקיימים במקרה זה כל ארבעת התנאים הנדרשים להחלת הכלל:

א) הנושא הנדון הינו אותו נושא מבחינה עובדתית ומשפטית;

ב)הנושא בהליך הראשון נדון כבר ע"י הצדדים;

ג)בית המשפט הכריע בנושא במפורש או במשתמע;

ד)ההכרעה בפלוגתא היתה חיונית לצורך פסק-הדין בהליך הראשון.

ב"כ העירייה ביקשה וקיבלה אפשרות להשיב לטיעונים אלה בכתב. בסיכומיה, העלתה טענות של שיהוי וחוסר תום לב - אותן ניתן לדחות מיד. התובעת, אמנם, העלתה טענה מפורשת, של השתק פלוגתא, רק בדיון האחרון, אולם, זאת - לאחר שמתחילת ההליך כאן היא טענה לקשר בינו לבין עניין דהן ולאחר שניתנה לעירייה, פעם אחר פעם, הזדמנות לשקול את עמדתה וזו הובהרה לבסוף רק עם הגשת תצהיריה, ביום 7.5.12, דבר שאיפשר לצדדים האחרים, רק אז, לראות כיצד מבקשת העירייה לאבחן בין עניין דהן לבין המקרה שלפנינו, וראו - שהיא מסתמכת על עדויות של אותם שני עדים שהעידו מטעמה בביה"ד בנצרת, וגרסתם, במיוחד בכל הקשור ליחסי העיריה מול המדינה - לא התקבלה. משכך - אין לבוא בטענות על "שיהוי", אף אם ניתן היה להעלות את הטענה לפני ישיבת ההוכחות, וודאי שאין לדבר על פעולה "בחוסר תום לב"; נראה, כי "הפוסל - במומו פוסל".

גם הטענה, כי המדינה רק הצטרפה לטענות התובעת ומעצמה לא העלתה כל טיעון כזה, אין בה כדי למנוע קבלת הטענה - אם מתקיימים כל התנאים שנקבעו בפסיקה לשם קבלתה.

על אף שנראה, כי רב הדמיון בין עניין דהן לבין ענייננו, ורוב טענות העירייה, לגופה של הטענה המשפטית, אינן מקובלות עלי - החלטתי, כי יש מקום לאפשר לעירייה לנהל את ההליך, בגבולות צרים, ולו נוכח טענתה העובדתית, כי בעניין דהן נדונה רק "תקופת הכשרה", בעוד שהתובעת שלפנינו עבדה, לאחר הכשרה של כ-7 חודשים, בסניף משרד הרישוי בנצרת במשך 4 חודשים, באמצעות חברת כח-אדם, ויש, לכאורה, הבדל בין הסיטואציה שלה לבין מצבה של דהן, שעברה רק תקופת הכשרה ולא עבדה, בפועל, לאחר מכן. זאת, מבלי שיהא בכך כדי להצביע על המשקל שיש לתת לטענותיה של העירייה, בקשר לתקופה קצרה זו, ומידת הסיכוי שיתקבלו.

אני ערה לכך, שהתובעת שלפני לא היתה צד להליך בעניין נצרת, אולם, אף ב"כ העיריה מודעת לקביעה בפסיקה, כי - טענת השתק, הנטענת על-ידי צד שלא היה צד להתדיינות המקורית, אינה נדחית רק בשל עובדה זו, אלא, יש לקבל טענות כאלה "במקרים נדירים" [ס' 12 סיכומיה]. מקרה מתאים לכך הוא המקרה שלפני, שכן, התקיימו תנאים המתאימים להחלת "השתק פלוגתא":

א)הקביעות בעניין דהן - בקשר לזהות המעביד במהלך תקופת ההכשרה שעברה גב' דהן, כמו גם התובעת שלפני, במשרד הרישוי בחיפה, כהכנה לעבודה בסניף משרד הרישוי בנצרת, בהתאם להסכמות בין העיריה לבין המדינה - הינן באותו נושא, מבחינה עובדתית ומשפטית, שאמור להידון לפנינו;

ב)המחלוקת בין העיריה לבין המדינה כבר נדונה, שם - והיה לעיריה יומה בביה"ד בנצרת, בעניין דהן, שכן, את הגנתה יש ללמוד מהאמור בתצהיריה וחקירת עדיה, ולא מחקירת התובעת או עדי המדינה. אין רבותא בכך שלא חקרה אותם, כשגרסתה נבחנה ונדחתה;

ג)בית-הדין בנצרת הכריע במפורש - שהעיריה היא המעסיקה בתקופת ההכשרה, הן על יסוד מסמכים שהוחלפו בין העיריה לבין המדינה והן מאחר שההכשרה "גרידא" התבצעה במשרד הרישוי בחיפה רק משום שלא היה מקום אחר להכשיר עובדים לעבודה במשרד הרישוי. ההתדיינות הסתיימה בקביעת ממצאים פוזיטיביים, ביחס לשאלה שבחלוקת, טענות העיריה בנושא נדונו לגופן והממצאים לא נובעים מהיעדר הוכחה;

ד)ההכרעה בפלוגתא, מי היתה המעסיקה של העובדת, שהוכשרה בחיפה לעבוד בסניף משרד הרישוי בנצרת, בעקבות סיכום בין מנכ"ל העיריה, דאז, לבין משרד התחבורה, היתה חיונית לצורך פסק-הדין בהליך הראשון, ובהקשר זה - אין נפקא מינא, שהתובעת שלפני לא היתה צד לאותו הליך, שכן, מכתבי הטענות והתצהירים שלפני עולה, כי אף היא עברה הכשרה, במשך 7 חודשים, בדיוק בהתאם לאותו סיכום.

משכך, אין מקום לדון שוב בשאלה - מי היתה המעסיקה בתקופת ההכשרה, כאשר גב' דהן עברה את הכשרתה בעקבות הסכם, בין העיריה לבין המדינה, שהוא זהה להסכם שהביא להכשרת התובעת. ברם, צודקת העירייה בטענתה, כי בפסק-הדין בעניין דהן לא נדון המעמד של מי שעברה את ההכשרה לעבודה בסניף משרד הרישוי בנצרת, בתקופה החורגת מתקופת ההכשרה, בה נטען לפנינו, כי הצטרף גורם נוסף לתמונה, חברת כח אדם - ג.ש.ש. בע"מ, אשר לטענת התובעת היא גורם פיקטיבי, אבל, יש לאפשר לעיריה לנסות לשכנענו אחרת.

אשר על כן - ההליך ימשך לפנינו, בישיבה הקבועה ליום 8.9.13, אבל, בגבולות שהותוו, קרי - נקודת המוצא תהא הפלוגתא הפסוקה, שהעיריה היא שהיתה מעסיקתה של התובעת בתקופת ההכשרה, ותיבחן רק השאלה - מי היתה מעסיקתה בעת שעבדה, בפועל, בסניף משרד הרישוי בנצרת עילית; בהתאם - הצדדים ייערכו לחקירות קצרות, של כחצי שעה, סה"כ, לכל עד.

כפי שנקבע בעבר - שאלת ההוצאות, בגין הליכי הביניים, תובא בחשבון עם מתן פסק-דין.