ביטון נ' יונה ואח'

החלטה

1.על פי תקנה 363(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מתן סעד על פי בקשה לסעד זמני המוגשת לבית המשפט מותנה בהגשת תובענה לסעד עיקרי בתוך שבעה ימים ממועד מתן הצו או בתוך מועד אחר שקבע בית המשפט ומטעמים מיוחדים שיירשמו.

2.על פי הוראת תקנה 370(2) פוקע סעד זמני שניתן במידה והתובענה העיקרית איננה מוגשת במסגרת המועד האמור.

3.במסגרת המקרה דנן, ועל אף שהבקשה לסעד זמני הוגשה ביום 18.12.11, לא הוגשה בעקבותיה תובענה לסעד קבוע. מאחר שהבקשה לסעד זמני צמודה מבחינת מהותה לתובענה לסעד עיקרי, הרי שמקום שבו התובענה לסעד עיקרי איננה מוגשת בגדר פרק הזמן שקבוע בתקנות, דין הבקשה לסעד זמני להימחק, גם אם טרם ניתנה לגביה החלטה.

4.לאור האמור, הרי שהבקשה, כפי שהוגשה, מבלי שהוגשה בעקבותיה תובענה לסעד עיקרי, דינה לפקוע, גם ללא קשר להחלטת המחיקה מיום 22.12.11, שניתנה עקב אי התייצבות הצדדים.

5. ככל שהמבקש מעוניין בכך, ועדיין קיימת לו, לשיטתו, עילת תביעה, הוא רשאי, כמובן, להגיש תובענה לסעד עיקרי ובצידה בקשה לסעד זמני, ככל שהדבר מתאים.

6.לאור כל האמור, דין הבקשה להידחות והיא נדחית בזאת.

7.המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד טבת תשע"ב, 19 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: