ביטון נ' זנין

פסק דין

1.עניינה של התובענה שלפנינו, שהוגשה ביום 5.12.11, פגיעה נטענת ברכוש המשותף על ידי הנתבע , בבניין ברחוב בר יוחאי 8 בירושלים (להלן – הבניין).

2.על פי כתב התביעה, הנתבע בנה חדר נוסף בדירתו בבניין, שבו מצויה גם דירת התובע, וזאת על חשבון הרכוש המשותף, ללא קבלת היתר, ללא הסכמת השכנים, ומבלי ליידע אותם בדבר ניצול אחוזי הבניה.

בכך, טוען התובע, כי הנתבע מקנה לעצמו זכות קניינית על חשבון שאר הדיירים, תוך רמיסת זכויותיהם.

3.התובע מבקש מתן צו עשה וצו מניעה לבל יעשה הנתבע ברכוש המשותף כבשלו.

עוד מבקש התובע , כי בית המשפט יפסוק לו פיצויים בשל ירידת ערך דירתו, הטרדה ועוגמת נפש, אך מבלי לפרט את הסכום המבוקש.

4.בכתב ההגנה טוען הנתבע כי לא בנה "חדר נוסף" , כטענת התובע, או כל חלק אחר של הבניין.

בתצהיר עדות ראשית מטעמו טוען הנתבע , כי הוא רכש את הדירה ממר מטווי קמנצקי (להלן - המוכר) בשנת 2009, ומכר אותה במהלך שנת 2011 לצבי ועליזה שנאר (להלן – הקונים).

הנתבע הצהיר כי הוא מכר את הדירה לקונים בדיוק באותו מצב כפי שקנה אותה מאת המוכר.

עוד הצהיר הנתבע , כי לפני שרכש את הדירה בדק את התוספת שהוסיף המוכר, והתברר כי היא נבנתה בהיתר (ראה סעיף 6 לתצהירו של הנתבע).

5.התובע, שאיננו מיוצג על ידי עורך דין, ביקש לצרף לתביעה את הקונים , אולם בקשתו נדחתה בהחלטה מיום 20.12.12 מחמת חוסר רלבנטיות.

בית המשפט נהג עם התובע לפנים משורת הדין, בשל העובדה כי איננו מיוצג, ואפשר לו להגיש תצהיר מתוקן (פרוטוקול עמ' 2 מיום 5.6.13) , וביום 25.12.13 התקיימו הוכחות.

6.לאחר עיון בכל כתבי הטענות ושמיעת העדויות - הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

7.טענת הנתבע לפיה המוכר הוא זה אשר הרחיב את הדירה והדבר נעשה בהיתר, לפני שמכר אותה לנתבע במצבה המורחב - לא נסתרה על ידי התובע.

התובע עצמו הודה, בסעיף 12 לכתב התביעה, כי גם הוא הרחיב את דירתו.

סעיף 71ב(ג) לחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969 קובע:

"(ג) בעל דירה שהורחבה ייראה כמי שהסכים להרחבה דומה של כל דירה אחרת באותו בניין".

מכאן, שיש לראות את התובע כמסכים להרחבה שבוצעה על ידי המוכר, בין אם בוצעה בהיתר ובין אם לאו , ובוודאי שלא היה כל מקום להגשת התביעה נגד הנתבע, אשר לא הוא זה שביצע את ההרחבה אלא רכש את הדירה במצבה כפי שהייתה , ואף מכר אותה לקונים באותו מצב.

8.לאור האמור, התביעה נדחית.

על אף שמן הראוי היה להטיל על התובע הוצאות משפט משמעותיות, בשל בזבוז זמנו של בית המשפט ושל הנתבע, אשר אף נאלץ להביא לעדות את אביו, סמיון ז'נין, שערך את הבדיקות בדבר ההיתר בעירייה , וכן את המוכר – לאור העובדה שהתובע לא היה מיוצג, החלטתי לחייב את התובע בהוצאות בסך של 900 ₪ עבור הוצאות העדים (בהתאם להחלטות שבפרוטוקול), וכן בשכר טרחת עו"ד בסכום של 2,000 ₪ , ובסך הכול – סכום של 2,900 ₪.