ביטון נ' והבה ואח'

פסק דין

בפני תביעה לפיצויים בגין פגיעה ברכב.

ביום 12.11.09, בעת ששני הצדדים, תובע והנתבע 1 המתינו בצומת הרחובות יגאל אלון ורח' נפחא להתחלף האור ברמזור, פגעו הרכבים זה בזה. בעקבות פגיעה זו, מאשימים הצדדים, זה את זה, באחריות לפגיעה.

לטענת התובע, בצומת המדוברת, שני נתיבים, כאשר השמאלי מיועד לפניה שמאלה ולהמשך נסיעה ישר ואילו הימני מיועד להמשך נסיעה ישר בלבד. לטענתו, הוא עמד ברכבו בנתיב השמאלי יותר, המיועד הן לנסיעה ישר והן לפניה שמאלה, ואילו רכבו של הנתבע, עמד לצידו, בנתיב הימני, המיועד לנסיעה ישר בלבד.

כאשר התחלף האור ברמזור, ביקש התובע להמשיך בנסיעה ישר, אולם אז, ביקש הנתבע לפנות שמאלה מהנתיב אשר איננו מתיר זאת וכך פגע ברכבו של התובע. זו גרסתו של התובע.

גרסתו של הנתבע, שונה לחלוטין. הנתבע, איננו מכחיש את תיאור הצומת כפי שתאר התובע, אולם לטענתו, כלל לא עמד לצידו של התובע, בנתיב הימני, כי אם עמד באותו נתיב בדיוק כאשר אף הוא ממתין להתחלף האור ברמזור בכדי לפנות שמאלה. לשיטתו, כאשר פנה שמאלה, נהג התובע בחוסר זהירות וניסה לעקוף אותו מימין. עקב זאת, טוען הנתבע, נגרמה הפגיעה ברכב התובע.

בנסיבות אלו, טוענים הנתבעים, כי אין כל אחריות לנתבע ויש לדחות את התביעה. בנוסף, כופרים הנתבעים בתחשיבי הנזק של התובע.

במהלך הדיון אשר התקיים בפני, העיד התובע ומסר את גרסתו להתרחשות הארועים. בנוסף, לתובע העידו שתי עדות נוספות מטעמו, כל אחת בנפרד וללא נוכחות האחרת, ומסרו את גרסתן להשתלשלות הארועים. שתי העדות הללו, היו ברכב אשר עמד מאחורי רכבו של התובע ולפי עדותן, הבחינו כיצד הנתבע פונה שמאלה מהנתיב הימני וכיצד הוא פוגע ברכבו של התובע. עדותן אפוא, תומכת בגרסת התובע.

בכתב ההגנה, בסעיף 4, טען הנתבע, כי הפגיעה התרחשה כאשר התובע האיץ בעת פניה שמאלה וניסה לעקפו מימין. בעת עדותו בפני מאידך, טען הנתבע ביחס לתובע, כי כאשר פנה שמאלה "ההגה ברח לו לכיוון שלי". עדותו של הנתבע בפני, איננה מתיישבת עם גרסתו בכתב ההגנה. אין בכתב ההגנה כל שריד לגרסה בדבר "בריחת ההגה".

זאת ועוד, למרות ההכרות המוקדמת שבין התובע לבין העדות מטעמו, לא מצאתי כל סיבה לפקפק בעדותן אודות התרחשות האירועים.

ועוד יצויין, כי קשה להבין כיצד ארעה הפגיעה, אם מקבלים את גרסת הנתבע לפיה שני הרכבים עמדו באותו נתיב. במצב שכזה, צריך היה התובע להאיץ במהירות שיא כדי לעקוף את הנתבע ולהגיע בתוך מטרים ספורים לחזית רכבו. לא הוצגו בפני ראיות אשר תאפשר קבלת גרסה זו. מאידך, גרסת התובע להשתלשלות הארועים, הגיונית בהרבה, אם אכן שגה הנתבע ופנה שמאלה מנתיב שאיננו מיועד לכך. או אז, אכן בהחלט אפשרית אותה פגיעה אשר סימניה ניכרים בתמונות אשר הוצגו בפני.

מתוך מכלול הראיות והעדויות כאמור לעיל, אני מעדיף את גרסתו של התובע וקובע כי הנתבע אחראי לפגיעה נשוא התביעה.

אשר לנזק הנתבע, הרי שתחשיבי הנזק יתמכו בחוו"ד שמאי וכוללים את תחשיבי הנזק של השמאי ואת שכ"ט השמאי.

למעט טענה כללית ביחס לנזקים אלו, לא נחקר התובע כלל על תחשיבים אלו ולא מצאתי כל הצדקה לפקפק בתחשיבי הנזק של השמאי מטעם התובע, מה גם, שתחשיבי נזק אלו אינם גבוהים במיוחד ולא נראים בעיני כמופרזים.

התובע, הוסיף לתביעתו, רכיב נוסף של אובדן ימי עבודה, נסיעות, עוגמת נפש וטרחה.

לא הובאו ע"י התובע ראיות לתמיכה בטענה לנזק ישיר בגין אובדן ימי עבודה, ברם, תביעה בסך כולל של 500 ₪ בלבד בגין רכיב זה ולאחר שעל פניו אין ספק כי התובע נצרך להקדיש זמן לטיפול ברכבו אחרי הפגיעה – הינה תביעה סבירה בעליל.

אשר על כן, אני מקבל את התביעה במלואה ומחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 3,027 ₪.

בנוסף, ישאו הנתבעים בהוצאות התובע בגין הגשת תביעה זו בסך של 500 ₪.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 יום מהיום.

ניתנה והודעה היום י"ד אב תש"ע, 25/07/2010 במעמד הנוכחים.