ביטון נ' הפניקס חברה לביטוח בעמ ואח'

פסק דין

תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 5/1/10 .

לטענת התובע במועד הנקוב , בעת שעצר בפקק תנועה, פגע בו רכב הנתבע 2 מאחור וגרם לרכבו לנזק. לטענת התובע, הוא פנה – באמצעות סוכן הביטוח שלו – אל הנתבעים , אלו אישרו הנזקים אשר נגרמו לרכבו ומשכך, רק לאחר קבלת האישור כאמור, ביצע התיקון ברכבו. בנסיבות האמורות, לטענת התובע , האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע 2 ומשכך עליו ועל מבטחת רכבו – הנתבעת 1, לשפותו ביחד ולחוד, בגין הנזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מהתאונה כנתמך בחוות דעת השמאית מטעמו מיום 9/8/10.

לטענת הנתבעים – אמנם הנתבע 2 פגע ברכבו של התובע מאחור ואולם, הפגיעה ארעה בשעה שכלי הרכב התקדמו בפקק תנועה וזאת במהירות של לא יותר מ- 10 קמ"ש. לטענת הנתבעים, כפועל יוצא מהפגיעה כאמור לא נגרם לרכבו של התובע נזק כלשהו. לטענת הנתבעים- הנתבע 2 מעולם לא אישר את הנזק אשר נטען על ידי התובע, אלא שמשפנה אליו התובע הוא הפנה אותו לחברת הביטוח שלו ותו לא. יתרה מכך, לטענתם, התובע לא הציג תמונות של הנזק הנטען ,בדיקת המומחה מטעמו נעשתה לאחר תיקון הרכב בפועל ואף זאת , שבעה חודשים מיום התאונה - באופן השולל קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין הנזקים הנטענים. בנסיבות האמורות, הרי שלטענת הנתבעים, התובע לא הוכיח קיומו של קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים לבין התאונה ומשכך, דין תביעתו להדחות.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע וכן, סוכן הביטוח שלו – מר קטלן צחי והפחח שלו מר שמעון קורן והנתבע 2.

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ,את עדויותיהם ואת הראיות בתיק , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לדחות את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". הנטל החל על התובע בהקשר זה הינו להוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעתו- דהיינו את האירוע , את האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירע לו כפועל יוצא מכך וקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע .

בהקשר לנטל השכנוע נקבע מפורשות בפסיקה כי :

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו"

[ רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981]

   וכן, בע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי, פד"י מט' (4) 221-239:

"..תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מעוינות.....בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים"

מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני – אמנם אין מחלוקת בשאלת התרחשות התאונה אלא שהמחלוקת מתמקדת בשאלה האם אמנם נגרם לתובע , כפועל יוצא מהתאונה, הנזק הנטען על ידו. הנני סבורה כי התובע כשל מהוכחת הנזק כאמור וקשר סיבתי בינו לבין התאונה.

ראשית- אין עוררין כי רכבו של התובע נבדק על ידי שמאי מטעמו רק ביום 9/8/10 , דהיינו כשבעה חודשים לאחר התאונה ואף זאת רק לאחר שבוצע תיקון לרכב ומבלי שהנזק לרכב תועד בצילומים טרם ביצוע התיקון. בהקשר זה טען התובע כי התעכב בביצוע הבדיקה הואיל ונזקק לטיפולים פיזיוטרפים כפועל יוצא מהתאונה. דא עקא, שעיון באישורים הרפואיים אשר צירף התובע מעלה כי הטיפולים כאמור הסתיימו כבר בחודש פברואר ומשכך, אין בהם בכדי להצדיק עיכוב של ששה חודשים נוספים בפניה לבדיקת המומחה.

זאת עוד, התובע טען כי הפחח מטעמו בדק את הרכב מיד לאחר התאונה ורק תיקן אותו בשלב מאוחר יותר. אלא, שטענתו זו נשללה מיני וביה, על ידי הפחח אשר העיד כי בדק את הרכב כשבועיים בלבד לפני מועד תיקונו – דהיינו , גם הפחח ראה את הרכב כחצי שנה לאחר התאונה וזאת, בניגוד לטענה ולפיה ראה את הרכב מיד לאחר התאונה.

זאת אף זאת, התובע טען כי לא נזקק לבדיקה מיידית הואיל והנתבע 2 אישר בפני פקידת סוכן הביטוח שלו את הנזקים הנטענים- מנגד טען הנתבע כי כל שעשה הוא הפניית הפקידה לחברת הביטוח שלו. בהקשר זה, התובע לא העיד את הפקידה אשר דיברה אמנם עם הנתבע ומשכך, טענתו זו הינה בגדר עדות מפי השמועה ותו לא. יתרה מכך, לא הוכח בפני כי הועברו לחברת הביטוח של התובע נתונים בדבר היקף הפגיעה טרם התיקון ובהקשר זה אקשה- כיצד ניתן היה להעביר נתונים כאמור כאשר אין עוררין כי אפילו הבדיקה באמצעות השמאי נעשתה רק לאחר ביצוע התיקון בפועל?!

לאור האמור ,משחלף פרק זמן ארוך של למעלה משבעה חודשים ממועד התאונה ועד למועד הבדיקה – ומשלא הוצג כל תיעוד מזמן אמת או מסמוך למועד התאונה בדבר הנזק , הנני קובעת כי נותק הקשר הסיבתי בין הנזק הנטען לבין התאונה וכי התובע לא הרים את הנטל להוכחת קשר סיבתי כאמור.

אשר על כן הנני דוחה את תביעתו של התובע . לאחר ששקלתי ולפנים משורת הדין החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.