ביטון נ' בנק הפועלים קריית שמונה 12718

פסק דין

בפניי תביעה להשבת כספים ששולמו לנתבע, הוא בנק הפועלים.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת;

מר ביטון יותם ז"ל , נהרג בטרם עת בתאונת דרכים ביום 17.6.08, (להלן: "המנוח").

בעת מותו היה המנוח בן 25 שנים בלבד, וניהל חשבון בבנק הפועלים הוא הנתבע. בעת פטירתו, היה חשבונו מצוי ביתרת חובה, שנבעה מיתרת חובה בעו"ש ומהלוואה שטרם נפרעה במלואה. עוד אין מחלוקת כי החשבון נוהל בלא ערבים ובלא כל בטחונות.

ביום 25.9.08 שילם התובע את מלוא החוב בחשבון לרבות ההלוואה, בשני תשלומים, האחד בסך של 32,000 ₪, וסכום נוסף של 4,450 ₪, הם הסכומים הנתבעים כעת להשבה.

צו הירושה ניתן ביום 8.12.08 במסגרתו התובע ואשתו כהורי המנוח, הינם יורשיו.

במסגרת הדיון העידו מטעם התובע ,התובע בעצמו ובנו מר אייל ביטון ומטעם הנתבע העיד מר משה יהודה, מי ששימש בזמנים הרלוונטיים כסגן מנהל הסניף. באי כוח הצדדים סיכומו טענותיהם בעל פה. ב"כ התובע הציגה תקציר פסיקה וניתנה לב"כ הנתבע אפשרות להגיש תקציר פסיקה מטעמו, אולם הנתבע בחר שלא לעשות כן.

טענות התובע:

התובע טען, כי לאחר פטירת בנו המנוח, הנתבע החל להטריד אותו בנוגע לחוב ולאחר שאוים כי עליו לפרוע את חוב בנו המנוח, אחרת יידרש לשלם ריביות גבוהות, אולץ לטענתו לשלם את כל החוב של המנוח, תוך שהוא מקבל הלוואה כנגד קרן השתלמות שהייתה לו, ובמועד פרעונה של קרן ההשתלמות נפרעה ההלוואה שנטל.

התובע טוען, כי המנוח לא הותיר אחריו כל נכסים, למעט שני כלי רכב ישנים, שערכם לא עלה על 3,000 ₪ אותם שילם לבנק מזרחי. עוד ציין, כי השקיע בכלי הרכב הללו בשל ערכם הסנטימנטלי, אולם שווים נמוך מאוד.

התובע טוען, כי המנוח לא הותיר אחריו כל רכוש, או נכסים לעיזבון, ובכל מקרה, במועד הרלוונטי כלל לא היה יורש, שכן צו הירושה ניתן מספר חודשים לאחר מכן.

עוד טען, כי הנתבע לא הסביר לו שאינו חייב לשלם, לא הסביר את זכויותיו, וכי החובות אמורים להיות משולמים מנכסי העיזבון, נהפוך הוא, לטענת התובע הנתבע באמצעות מנהל הסניף וסגנו הפחידו אותו ואיימו עליו שעליו לשאת במלוא החוב אחרת יידרש לשלם את החוב בתוספת ריביות.

התובע טוען, כי הוטעה על ידי הנתבע להאמין שעליו לשלם את חובותיו של בנו המנוח, וכי הנתבע ניצל את מצוקתו, כתוצאה מהאבל על מות בנו, ואילץ אותו לפרוע חוב שאינו שלו והוא איננו ערב לו.

לפיכך, עותר התובע לקבל את מלוא הסכומים ששולמו על ידו בחזרה בתוספת פיצויי בגין עוגמת הנפש.

טענות הנתבע:

הנתבע טוען, כי התובע שילם את חובו של בנו המנוח מרצונו, תוך שהוא נוטל הלוואת גישור, בין המועד שבו הגיע לסניף לשלם את החוב לבין מועד פירעונה של קרן ההשתלמות שלו, וזאת על מנת שלא יינזק בגין פירעון מוקדם של קרן ההשתלמות.

הנתבע טוען, כי למנוח היה עסק של קילוף תפוחי אדמה, וכי התובע קיבל לידיו את העסק הפעיל אותו, וקיבל את הכנסותיו.

הנתבע טוען, כי התובע קיבל לידיו את שני כלי הרכב של המנוח.

לטענת הנתבע, התובע התייצב בסניף והודיע כי הוא מבקש להסדיר את יתרת החובה של המנוח בחשבון.