ביטון נ' אל חררי

פסק דין

1.בין הצדדים נכרת הסכם שכירות, לפיו הנתבע שכר דירת מגורים מהתובעים.

2.בפתח הדיון הודיעו התובעים כי רכיבי כתב התביעה מצומצמים, כך שנותרים הרכיבים הקשורים לנזק למקלחון ולדמי שכירות.

3.לטענת התובעים בכתב התביעה, הנתבע נטש את הדירה והותיר נזקים, לרבות במקלחון וכי חודשיים ימים לאחר מכן הם השכירו את הדירה לאחרים.

4.גרסת התובעים בעניין זה של עזיבת הדירה השתנתה במהלך הדיון. התובע מאשר כי הנתבע פנה אליו מספר ימים לפני עזיבת הדירה והם אף נפגשו והנתבע מסר לתובע באותו מפגש, ביום עזיבת הדירה, 16.09.2010, את מפתחות הדירה.

5.לטענת הנתבע, הוא סבל מהעדר מזגן בדירה ולמרות שבהסכמה הותקן לבסוף מזגן בדירה, תוך קיזוז מתשלומים אשר היה על הנתבע לשלם, הרי שלטענתו מזגן זה היה רק בסלון הדירה, המצנן לא קירר מספיק טוב ולאור החום הוא החליט לעזוב את הדירה ועשה זאת בהסכמה עם התובע.

לטענתו, מדובר בהסכמה מלאה.

לעניין זה התובע מציין מספר גרסאות שונות. ראשית, את הגרסה האמורה בכתב התביעה, לפיה הדירה ננטשה. בדיון מעיד התובע: "אמרתי לו שמבחינתי הוא יכול לעזוב את הבית עם כל הסבל שעברתי איתו. אמרתי לו שאם הוא רוצה הוא יכול לעזוב את הבית. אמרתי לו שיש חוזה ושיעזוב את הבית לפי חוזה".

האמירה כי אמר לנתבע שיעזוב לפי החוזה אינה מתיישבת עם האמירה שאמר לנתבע כי אם הוא רוצה יוכל לעזוב את הבית.

על פי החוזה, לא ניתן לעזוב את הבית לפני תום תקופת השכירות, אלא אם משלמים את כל דמי השכירות.

6.אני מוצא אי בהירות ביחס לטיעוני התובעים באשר לאופן סיום תקופת השכירות.

מנגד, אני מוצא כי לא קמה לנתבע עילה לסיום השכירות טרם תום תקופתה. החוזה אינו מציין צורך בהתקנת מזגן. הנתבע מאשר כי גר בדירה 4 ימים לפני חתימת החוזה ומכאן כי ידע והכיר את הדירה לפני החתימה.

7.מהעדויות שבפניי אני מתרשם כי היתה הסכמה של התובעים לכך שהנתבע יעזוב את הדירה ואולם אני מתרשם כי הסכמה זו באה במצב דברים בו הנתבע הציב את התובעים מול עובדה מוגמרת.

אני סבור כי בנסיבות העניין, ההסכמה האמורה איננה שוללת את זכותם של התובעים לפיצוי בגין סיום תקופת השכירות טרם הגעת מועד הפינוי האמור בחוזה, הואיל ואני מתרשם כי ההסכמה האמורה היתה הסכמה אשר למעשה נכפתה על התובעים במצב דברים בו הנתבע מודיע להם זמן קצר לפני העזיבה כי הוא עוזב את הדירה.

לא ניתן לכנות הסכמה זו כהסכמה של ממש לקיצור תקופת השכירות וודאי שלא ניתן לומר כי הסכמה זו משמעותה גם ויתור על זכות התובעים להמשך תשלום דמי שכירות.

8.בנסיבות העניין, אני סבור כי פיצוי בגין דמי שכירות בגובה של חודש אחד בלבד הינו סביר, בשים לב לכך שקמה חובה על התובעים להקטנת נזקיהם. גובה חודש דמי שכירות הינו בסך 3000 ₪.

9.ביחס לנזק למקלחון – התובעים הציגו הצעת מחיר ביחס להחלפת המקלחון בסך 3207 ₪. לדבריהם, הם ביצעו תיקון זמני בסך של 700 ₪. הנתבע אמר כי היה מוכן לשלם סך 700 ₪ בגין המקלחון.

אין בפניי כל ראיה למהותו של התיקון אשר בוצע ולא הובא להעיד איש המקצוע ביחס למחיר של המקלחון. יש להוסיף כי מדובר במקלחון, כך על פי עדות התובע: "בן 6 – 7 שנים" ובנסיבות העניין, לא הוכח בפניי כי מעבר לסך אשר הוציאו התובעים לתיקונו ואשר הנתבע הסכים לשלמו, 700 ₪, זכאים הם לפיצוי נוסף בגין רכיב זה.

10.בשים לב לכך שהנתבע קיצר את תקופת השכירות, אני סבור כי התובעים זכאים גם לפיצוי בגין הטרחה הנגרמת להם עקב הצורך במציאת שוכר חלופי ואני מעמיד נזק זה בסך 500 ₪.

11.סך הפיצוי והנזקים אשר על הנתבע לשלם לתובעים הינו: 3,000 + 700 + 500 ₪.