ביטון נ' אטיאס

פסק דין

בפני תביעה להשבת כספים אשר שילמה התובעת לנתבע במסגרת עיסקת שכירות דירה.

התובעת טוענת כי הנתבע הציג עצמו כבעליה של דירה ברח' מורדי הגיטאות בקרית אתא , בבניין חדש אשר זה עתה נבנה. התובעת טוענת כי ביקשה לשכור את הדירה מעם הנתבע , אלא שהנתבע הטעה אותה באשר לנתוני הדירה האמורה. כך למשל, טוענת התובעת כי הנתבע הבטיח לה מעלית אשר תופעל בבניין מס' ימים לאחר כניסתה לדירה ואף מתן טופס 4 לקבלן, סמוך למועד כניסתה לדירה , אשר יאפשר שימוש במערכת המיזוג המצויה בדירה.

התובעת אשר נוכחה לדעת כי לא ניתן יהא לעשות שימוש במעלית וכי אין טופס 4 המאפשר הפעלת המזגן בדירה, ביקשה לבטל את ההתקשרות עם הנתבע ולקבל את הסך של 400 ₪ כמו גם שטר ביטחון חתום בידי ערב ע"ס 20,000 ₪ אשר מסרה לנתבע. הנתבע סירב להשיב את האמור מכאן תביעת התובעת.

הנתבע טען כי התובעת רצתה בדירה נשוא ההתקשרות , על אף העדרו של טופס 4 והעדר המעלית. הנתבע טען כי ביטול העיסקה מצידה של התובעת גרם לו להפסד כספי שכן דחה מעוניינים נוספים בדירה , הדבר גרם לו לטרחה וכעת עליו לפרסם את הדירה מחדש.

משום כך, מבקש הנתבע לדחות את התביעה.

הצדדים העידו בפני והביאו ראיותיהם.

מטעמה של התובעת העידה היא עצמה והיא שבה על האמור בכתב התביעה. עדותה לא נסתרה אף באמצעות חקירה נגדית. התובעת ביקשה להסב שימת לב בית המשפט לפלט שיחות טלפון , אשר העיד כי דווקא היא זו אשר התקשרה אל הנתבע , כטענתה בכתב התביעה.

מטעמו של הנתבע העיד הוא עצמו ומחקירתו הנגדית עולה כי הבנין בו מצויה הדירה כלל לא קיבל אישור לאיכלוס מטעמה של עיריית קרית אתא וכי כלל לא הוסדר בו כל נושא השימוש במעלית, השימוש בחשמל והשימוש בגז. הנתבע הכחיש כי לא יידע בכך את התובעת.

כאשר עומת הנתבע עם פלט השיחות אשר מעיד כי התובעת היא זו אשר התקשרה עימו ולא כאמור בכתב ההגנה, התחמק ממתן תשובה ישירה וטען כי דיבר עם התובעת עשרות פעמים טלפונית בהקשר לעיסקה זו.

לאחר ששמעתי העדויות ועיינתי במכלול הראיות המצויות בתיק, נחה דעתי כי יש לקבל את התביעה.

אין ספק בליבי, כי לו היתה התובעת יודעת מראש שבמועד כניסתה למגורים בדירה נשוא ההתקשרות בין הצדדים, לא ינתן עדיין טופס 4 ואין לדעת אף מתי ינתן, לא היתה מתקשרת כלל בעסקה עם הנתבע, שהרי הדבר מהווה סכנה של ממש לביטחון המתגוררים בנכס. יתרה מזו, לא ברור לי כיצד זה, בידיעה ברורה כי אין טופס 4 לבנין כולו, ביקש הנתבע לערוך את העסקה עם התובעת. הדבר מהווה מצג שוא והטעיה ברורה ועדותו המתחמקת של הנתבע בעניין זה, ממנה ניתן להתרשם כי לא פרש את מלוא הנתונים בפני התובעת עת התקשר עימה בעסקה לשכירות הדירה, מאששת ומחזקת עניין זה.

בנסיבות אלו, כלל לא עומדת לנתבע הזכות לדרוש הותרתם של שטר הביטחון וכספי התובעת בידיו ואין לו להלין על ההוצאות שנגרמו לו , אשר מניה וביה כלל לא הוכחו , אלא על עצמו בלבד.

משכך קבעתי , אני עושה שימוש בסמכותי בהתאם לסעיף 60(א)(2) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד 1984 ומורה על ביטולה של העיסקה בין הצדדים.

אני מורה לנתבע להשיב לידיה של התובעת את הסך של 400 ₪ אשר קיבל הימנה, כערכם ביום 25/2/10 (מועד ההתקשרות בין הצדדים) וכן מורה לנתבע להשיב לידיה של התובעת, בלא דיחוי את שטר הביטחון ע"ס 20,000 ₪ עליו חתום הערב מטעמה של התובעת.

כן, אני מחייבת את הנתבע בהוצאות התובעת בסך של 1000 ₪.

הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ז' טבת תשע"א, 14 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: