ביטון ואח' נ' עיריית קרית - גת ואח'

פסק דין

רקע עובדתי

1.התובעת, ילידת 21.11.89, תלמידת כיתה ד' בבית הספר היסודי הממלכתי על שם "מנחם בגין" בקרית גת, השתתפה ביום 29.3.00 בשיעור מעבדה לכימיה, שהתקיים במסגרת פרוייקט "ניצני מדע", בבית הספר הממלכתי "בן גוריון". הפרוייקט התקיים בשעות אחה"צ. היות ונותר פרק זמן עד תחילת השיעור והמעבדה הייתה סגורה, יצאה התובעת מחוץ לשטח בית הספר וכשביקשה לחזור, החליטה לקצר את מהירות ההגעה למעבדה וטיפסה על גדר בית הספר. תוך כדי הטיפוס על הגדר, נחתכה בכף ידה הימנית מאחת הבליטות המשוננות והחדות שהיו בגדר (להלן: "התאונה"). התובעת ירדה מהגדר כשהיא פצועה ומדממת, ובעקבות הודעת המורה, הוזעק אביה אשר לקח אותה לבית החולים "קפלן" ברחובות. בבית החולים הועברה לטיפול במחלקה לכירורגיית יד.

2.התובעת מייחסת רשלנות לכל אחת מהנתבעות. הנתבעת 1 (להלן: "העיריה"), אשר הייתה אחראית על הקמת מבנים, לרבות גדרות בבית הספר, ועל תחזוקתן השוטפת, התרשלה בכך שלא דאגה להעמיד גדר תקנית העונה על הוראות חוזר מנכ"ל (ת/4).

הנתבע 2 (להלן: "משרד החינוך") אשר היה אחראי ליתן הוראות והנחיות באשר למפרט הטכני המדוייק כיצד יש לגדר מוסדות חינוך, לא אכף ולא פיקח על יישום ההוראות המפורטות בחוזר מנכ"ל (במ/1) ובכך אפשר לעיריה להציב גדר לא תקנית.

הנתבעת 3 (להלן: "תעשידע") אשר הוקמה במטרה להעניק ערכי תעשיה וידע לתלמידים מובחרים בעיר והפעילה לצורך כך את פרוייקט העשרה "ניצני מדע", התרשלה בכך שלא השגיחה על התובעת ולא פיקחה עליה מרגע הגעתה לחצר בית הספר ועד תחילת השיעור.

3.כל אחת מהנתבעות הכחישה את חבותה ובכל מקרה טענה שלתובעת רשלנות תורמת רבתי לקרות התאונה.

נסיבות התאונה

4.על פי עדותה של התובעת באותו יום בסביבות השעה 18:00 אמור היה להערך שיעור מעבדה בכימיה בבית הספר הממלכתי "בן גוריון". לשם כך הועברה קבוצת התלמידים שהשתתפה בפרוייקט ממתחם "תעשידע" לבית הספר, כדבריה:

"כשהגענו למעבדה לא היה אף אחד ששמר עלינו ושתי המורות שהיו במעבדה, סגרו עליהן את הדלת אמרו שהן עדיין לא מוכנות וכאשר הן יהיו מוכנות, יקראו לנו... המורה נעלה עליה את הדלת וכל הילדים התפזרו בחצר בית הספר, אחרי כמה זמן הלכתי למעבדה שהייתה נעולה, דפקתי על החלון והיא אמרה שהיא עדיין לא מוכנה והיא תקרא לנו ובשלב זה חברה שלי ואני יצאנו מתחום בית הספר, טיילנו והכל בהמתנה למעבדה. יצאנו והתרוצצנו וקרה מה שקרה" (פרוט' מיום 25.12.11, עמ' 11, ש' 21-30).

זמן מה לאחר מכן קראה המורה לתלמידים להכנס למעבדה, התובעת אשר רצתה לקצר את זמן ההגעה לכיתה, טיפסה על הגדר וידה "השתפדה" על הקצה החד שלה. יאנה זילברשטיין (להלן: "יאנה") העידה שבדרך כלל מורים מ"תעשידע" השגיחו בהפסקה אך באותו יום לא היה מי שישגיח (פרוט' מיום 25.12.11 עמ' 16 ש' 14-15, 31 ועמ' 17 ש' 1-2)

הנתבעות לא הציגו גרסה מטעמן ועל כן אני מקבלת את גרסת התובעת באשר לאופן התרחשות התאונה.

אחריות העיריה

חובת זהירות מושגית

5.לית מאן דפליג שעל העיריה לעשות את כל הדרוש לשמירה על בטחון הציבור בתחומה. יפים דברים שנאמרו בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פד"י לז(1) 113, 115:

"... בית המשפט מתחשב בצורך להבטיח חופש פעולה מזה ובצורך להגן על הרכוש והגוף מזה. הוא מתחשב בסוג הנזק ובדרכי התרחשותו. הוא לוקח בחשבון את השפעת פסיקתו על דרכי התנהגותם של הבריות בעתיד, הוא שוקל את המעמסה הכספית, אשר תוטל על סוג מסויים של מזיקים או ניזוקים בעקבות החלטתו. שיקולים אלה ואחרים מתאזנים בכור הכרתו השיפוטית של בית המשפט, תוך שהוא שוקלם במאזני צדק, ועל פיהם הוא קובע את היקפה וגבולותיה של חובת הזהירות המושגית".

על הרשות לשקול שיקולים תקציביים ולקבוע סדרי עדיפויות באשר לביצוע פרוייקטים שונים בתחומה (ע"א 862/80 עיריית חדרה נ' זוהר, פד"י לז(3) 757, ע"א 247/55 סרג' עדין בע"מ (בפירוק מרצון) נגד ראש העיר ת"א, יא(2) 1100; ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, לט(1) 113, 130).

על העיריה מוטלת חובת זהירות מושגית כלפי התובעת.

חובת זהירות קונקרטית

6.בבחינת חובת הזהירות הקונקרטית בוחן בית המשפט את יכולתו של האדם הסביר לצפות את התרחשות הנזק: