ביטון ואח' נ' יודובסקי ואח'

פסק דין

א.מבוא וטענות הצדדים

1.התובע בתביעה הראשית מר דוד ביטון הינו אזרח ישראלי העוסק בתחום יזמות מקרקעין (להלן: "התובע" ו/או "מר ביטון"), ובעל הזכויות בנכס ברח' סוקולוב 56 בהרצליה (להלן: "הבניין").

2.הנתבע בתביעה הראשית והתובע בתביעה שכנגד מר אבי יודובסקי הינו קבלן בניין במקצועו (להלן: "הנתבע" ו/או "מר יודובסקי").

3.התובע והנתבע התקשרו בהסכם בכתב ביום 2.6.08. ההסכם צורף כנספח ת/1 לכתב התביעה המתוקן (להלן: "ההסכם"). עפ"י ההסכם, מר יודובסקי צריך היה לבנות בבניין 22 יחידות משרדים. בעבור עבודות השיפוץ והבנייה, התחייב מר ביטון לשלם למר יודובסקי סכום של 520,000 ₪. הצדדים בין היתר חלוקים ביניהם אם סכום זה כלל מע"מ בחלקו, במלואו, או שמא בכלל לא.

4.עפ"י ההסכם, היה אמור הנתבע להתחיל את עבודות השיפוץ ביום 15.7.08 ולסיימן ביום 1.1.09. הנתבע אכן החל עבודתו במועד שנקבע 15.7.08.

5.לטענת התובע, מר יודובסקי התנהל בעצלתיים, לא סיפק די עובדים מטעמו, ברוב שעות היום לא היה נוכח במקום ולא פיקח על העבודות כנדרש. פועל יוצא מהתנהלות זו, במקום לסיים את עבודות השיפוץ ביום 1.1.09, סיים הנתבע באופן בלתי שלם את העבודות ב-1.6.09, היינו באיחור של כ-5 חודשים מהמועד המיועד.

לטענת התובע, איחור זה גרר אחריו נזק כספי בתשלומי ארנונה, מיסי וועד בית ודמי שכירות לאותם חודשים, סכום זה הוערך ע"י התובע ב- 80,000 ₪ (ראה סעיף 10 לכ' התביעה המתוקן).

6.עוד טוען התובע, כי כבר בחודש ספטמבר הודיע הנתבע לתובע, לאחר שהועבר אליו סך של כ-190,000 ₪ כי הוא בקשיים כלכליים של תזרים מזומנים, ולפיכך התבקש התובע להקדים לו את התשלומים לפני השלב בו הוא צריך לשלם. התובע התנה זאת בקבלת שיקים לביטחון מאת הנתבע. כעבור זמן ובסביבות חודש ינואר 2009, סיים התובע לשלם את חלקו בתמורה עפ"י ההסכם, ומאידך העבודות לא הסתיימו. הפועלים איימו להפסיק לעבוד, והנתבע הודיע לתובע כי איננו יכול להמשיך בפרויקט מחמת חיסרון כיס. בלית ברירה, שילם התובע לפועליו של הנתבע וכן עבור ציוד וחומרי בניין בסכום כולל נוסף של 310,000 ₪ מעבר לתמורה הנקובה בהסכם (ראה סעיף 11 לכ' התביעה המתוקן).

7.התובע מבקש מביהמ"ש לפסוק כנגד הנתבע את הסכומים הבאים:

א. 310,000 ₪ בגין תשלום ביתר מעבר לתמורה החוזית.

ב. 50,000 ₪ בגין עבודות שטרם הושלמו.

ג. 15,000 ₪ בגין שכר ראוי לתובע עבור עבודתו בנכס במשך 3 חודשים.

ד. 451,000 ₪ בגין איחור במסירה (החישוב נעשה עפ"י אובדן דמי שכ"ד + תשלום ועד + תשלום ארנונה).

ה. לחילופין, סך של 260,368 ₪ בגין איחור במסירה (הבנוי על פיצוי מוסכם של 500 $ ליום X 137 יום = 68,500 $).

8.בכתב ההגנה המתוקן, טען הנתבע כי התובע תיקן את תביעתו רק לאחר שהנתבע חשף בפני ביהמ"ש, כי כנגד התובע התנהלו הליכים בביהמ"ש לעניינים מקומיים, הוצא כנגדו צו להפסקת בנייה ביום 29.6.09, עקב שימוש חורג ובניית דירות במקום משרדים.

9.עוד טוען הנתבע, כי שיק ע"ס 30,000₪ מסר הנתבע לתובע כבר עם חתימת ההסכם לצורך הבטחת קיום ההתחייבות החוזית. מר יודובסקי טוען, כי ההסכם מיום 2.6.08 בוטל בהסכמת הצדדים בחודש אוג' 2008 או בסמוך לכך. הנתבע טוען כי נפל קורבן להטעיה ו/או לתרמית ו/או לחוסר תשומת לב מצד התובע, הציג לו מצג שווא, ונתן לו להבין כי מדובר בעבודות סטנדרטיות (עמ' 12 לכ' ההגנה).

10.עוד טוען הקבלן מר יודובסקי, כי כל העיכוב לא נוצר אלא מחמת התנהלותו הקלוקלת של התובע, שלא סיפק תוכניות עבודה. התוכנית היחידה עליה נאלץ הנתבע להתבסס היתה כתב כמויות ותרשים כללי של 22 משרדים שצורף להסכם (סע' 15 לכ' ההגנה). כך גם עוכבה התקדמות העבודה מחמת אי מסירת תוכנית אינסטלציה מפורטת, אישור קונסטרוקטור וכד'.

11.הנתבע טען, כי בשלב המו"מ עובר לחתימת ההסכם, הצעת המחיר שנתן לתובע הינה בסך של 850,000 ₪. התובע הפעיל לחצים ו"מכבש של שכנועים" (סע' 18.2 לכ' ההגנה), דבר שיצר הסכמה של הנתבע לסכום הנקוב בהסכם. כבר באוג' 2008, מיד עם תחילת העבודה, הובהר לתובע כי לא ניתן להמשיך בהסכם ולעמוד בהתחייבות לאור המועדים והסכומים שננקבו בו, ולפיכך סיכמו הצדדים בע"פ כי ההסכם בטל. התובע יישא בכל ההוצאות לפועלים, לקבלני משנה, ולציוד, והנתבע יעבוד ללא שכר כמפקח עד לסיום העבודות.

12.עוד לטענת הנתבע, התובע סחט ממנו שלוש המחאות ע"ס 120,000 ₪ כל אחת בטענה כי לא יעביר תשלומים ומשכורות לפועלים, אותם הכיר הנתבע מזה שנים והם ראו בו אחראי לתשלום שכרם (סע' 18.6 לכ' ההגנה). כמו כן, לטענת הנתבע, התובע הסב שלא כדין את שיק הביטחון בסך 30,000 ₪ למר יעקב סבן, וזה הוגש לביצוע בלשכת הוצל"פ.