ביטולה נ' מדינת ישראל ואח'
|
ת"א בית משפט השלום תל אביב - יפו |
19233-01-10,42070-02-10,24162-08-10
8.5.2011 |
|
בפני : חנה פלינר |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: |
: |
| החלטה | |
החלטה
מונחת בפניי בקשת המבקשת, נתבעת 2 לחייב את המשיבים, התובעים: עלי מוסטפא; מוסא מוסא; פאון בויצ'ב; להפקיד ערובה בקופת בית המשפט, להבטחת הוצאותיה של המבקשת במידה ובסוף ההליך תדחנה תביעות המשיבים. לבקשה זו צורף תצהירו של מר רועי ליברמן, מנהל המבקשת.
המבקשת מנמקת בקשה זו בכך שהמשיבים הינם עובדים זרים לשעבר, ומתגוררים כעת בבולגריה. המשיבים נמנעו מלציין על כתב התביעה מען כלשהו בארץ, בניגוד לתקנות, וכן אין להם כל רכוש בארץ ואינם מנהלים חשבונות בנק בארץ, כך שאין נכסים לעיקול במידת הצורך. לאור כל אלו, טוענת המבקשת, קיים חשש של ממש שהמשיבים, לכשיחויבו בהוצאות, אם וכאשר תדחנה תביעותיהם, לא ניתן יהיה לאתרם ו/או לגבות מהם את ההוצאות ולהיפרע מהם.
המבקשת מוסיפה וטוענת כי ייפוי הכח מכוחם פועל ב"כ המשיבים, אינם עונים על דרישות החוק היות ולא צוין בהם כי נחתמו בחו"ל, ולאור הפרקטיקה הרווחת בשנים האחרות של הגשת תביעות סרק, כביכול ע"י עובדים זרים לשעבר אשר אינם שוהים בארץ וכלל אינם מודעים לכך שהוגשה תביעה בשמם.
לעניין סיכויי הצלחת תביעות המשיבים טוענת המבקשת, כי לא התקיימו בינה לבין המשיבים יחסי עובד ומעביד. המשיבים הועסקו בפועל ע"י חברה מקבוצת י. צרפתי או רובננקו ושות'. המבקשת מפנה לתלושי השכר שהוגשו כנספח ב' לכתב התביעה. המבקשת טוענת כי עיון בתביעות המשיבים אינו מעלה ראייה לכך שהתקיימו יחסי עובד מעביד, וכן, בהסכם פשרה שנחתם בין עלי ומוסה לבין המבקשת ביום 17.2.10 וכן בהסכם הפשרה שבין בויצ'ב לבין המבקשת, הוסכם והודגש בין הצדדים מפורשות, כי לא נתקיימו יחסי עובד מעביד. ומשכך, טוענת המבקשת כי אין להטיל עליה אחריות בדבר אי חידוש היתרי העסקתם של המשיבים. המבקשת טוענת כי בינה לבין צרפתי נחתם הסכם לפיו צרפתי יספק למבקשת שירותי כוח אדם, כאשר צרפתי תהיה מעסיקתם של העובדים, היינו, בפועל, צרפתי שילמה למשיבים את שכרם, הנפיקה להם תלושי שכר, שילמה עבור הטסתם ארצה והנפיקה להם דוחות נוכחות. המבקשת טוענת כי בזמנים הרלוונטים לתביעה לא היה לה כל מידע באשר להליך חידוש אשרות השהייה של המשיבים. האשרות על פיהן שהו המשיבים בארץ היו על שמה של רובננקו וצרפתי, המבקשת מפנה לנספח א' לתביעת משיב 3, אשרות העבודה. לאור כל אלו טוענת המבקשת, כי סיכויי התביעה להתקבל הנם קלושים עד אפסיים, ולכן קיימת הצדקה לחייב את המשיבים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה של המבקשת.
המשיבים 1-3 מתנגדים לבקשה וטוענים כי אינה עומדת בתנאים הקבועים בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 לשם חיובם בהפקדת ערובה בערכאה ראשונה. המשיבים טוענים כי ההלכה בדבר חיוב בהפקדת ערובה בערכאה הראשונה היא, שזו תיעשה במקרים חריגים בלבד. כמו כן, המשיבים הינם דלי אמצעים ומן הראוי כי בית משפט לא יחייבם בהפקדת ערובה רק מן הטעם כי מחמת עוניים לא יהיה בידם לשלם את הוצאות הנתבע, וזאת על מנת שלא לנעול את שערי בית המשפט באופן גורף בפניהם. המשיבים טוענים כי בחיוב מתן ערובה נפגעות שתי זכויות יסוד: סעיף 3 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ; וזכות יסוד בדבר גישה לערכאות;
לגופא, המשיבים מפרטים את מענם של התובעים 1-3 בחו"ל ובכך טוענים כי אין מניעה שיבצעו הליכים כנגדם.
לעניין סיכויי התביעה טוענים המשיבים- אכן, תנאי להטלת ערובה על תובע הינו סיכויי התביעה קלושים. המשיבים משיבים כי שאלת התקיימות יחסים אלו כלל לא נוגעת לסוגיה המשפטית הנתונה לדיון בתיק זה ואינה יכולה לתרום בבירור התביעה. הסוגיה העיקרית הינה האם התרשלה המבקשת כלפי המשיבים שעה שלא הסדירה להם היתרי העסקה, האריכה אותם, והציגה בפני המשיבים מצג שווא. שאלה נוספת העולה היא האם המבקשת הפרה חובה חקוקה המוטלת עליה לפי חוק עובדים זרים, תשנ"א-1991 בכך שהעסיקה את המשיבים שלא כדין. המשיבים טוענים כי על אף הסכמי הפשרה שנחתמו, אין בכך על מנת להעיד כי לצורך חוק עובדים זרים אין לראות במבקשת מעסיקתם. המשיבים מוסיפים וטוענים כי בתלושי השכר של המשיבים רשום ברחל ביתך הקטנה כי עבדו המשיבים באתרי בנייה של המבקשת, והיא אף הייתה "לקוח פיזי" של חברת י. צרפתי השקעות ונכסים בע"מ. המבקשת עצמה אינה מכחישה בסעיף 22 לכתב ההגנה. לטענה כי אשרות העבודה של המשיבים הוצאו על שם צרפתי, משיבים כי בהתאם לחוזר 11/03 בזמנים הרלוונטים לתביעה חל איסור מוחלט על המעסיקים להשתמש בשירותי כוח אדם. לטענה בדבר ייפוי הכח, משיבים המשיבים כי תביעותיהם הוגשו מכוחם של ייפויי כח כלליים במסגרתם הוסמך משרדה של ב"כ המשיבים לייצגם בכל עניין.
הכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה לה סבורני כי דין הבקשה להתקבל.
ההלכה היא, (ראה פסק דין בע"א 2877/92 אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר בע"מ, פ"ד מז(3), עמ' 850 המצורף לתשובת המשיבים) כי על מנת לא להכביד על תובעים חסרי אמצעים ולאפשר גישה לבית המשפט יפעיל בית משפט שיקול דעתו באשר לאופן הבטחת ההוצאות.
עוד נקבע בפסיקה כי: "אחת המטרות המרכזיות של הפעלת התקנה 519 לתקנות היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שהתביעה הינה בעלת סיכויי הצלחה קלושים. עם זאת, אין הכוונה להכביד יתר על המידה על מגישי תובענות, ולהגביל את יכולת הגישה לבית המשפט לאותם תובעים אשר לאל ידם לספק דרישה כספית זו של בית המשפט בקלות יחסית. על-כן מצווה בית המשפט לנהוג בנושא זה במתינות ולהפעיל את שיקול-דעתו בדבר אופן הבטחת הוצאות המשפט בסבירות "(ראה רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ [1], בעמ' 650).ב
עם זאת, צודק ב"כ המבקשת בתשובתו לתגובה כאשר הפנה לדברים הנוספים שנאמרו בפס"ד אויקל הנ"ל: " תקנה 519 אינה מפרטת, כיצד יש להפעיל את שיקול הדעת האמור, אך בפסיקה נתגבשו כמה כללים, שיש בהם, בלי להיות ממצים, כדי להדריך את בית המשפט לגבי השימוש בשיקול דעתו, כגון: כאשר מתגורר בחוץ לארץ, והנתבע,אם יזכה בהוצאות, יתקשה משום כך לגבותן, ואין בידי התובע נכסים הנמצאים בארץ ושמהם יוכל הנתבע להיפרע, או כאשר התובע לא המציא את מענו כנדרש לפי תקנה 9(2)" . ראו בעניין זה גם רע"א 3601/04 לין וינצ'ון נ' מדינת ישראל-מנהלת ההגירה (פורסם במאגרים) אשר צורף לתשובת המבקשת.
במקרה שלפנינו אין מחלוקת שמדובר בתושבי חוץ; כתובתם של התובעים לא פורטה בכתבי הטענות אלא בתגובה בלבד, ומלמדת על כתובת בחו"ל בלבד; לא פורטו כל אמצעים העומדים לרשות התובעים, בוודאי לא נכסים הנמצאים בישראל. לא ירדתי לסוף דעתו של ב"כ המשיבים בתגובתו, (סעיפים 16,18) אשר טוען כי מדובר בחיוב ערטילאי עתידי – בוודאי שמדובר בחיוב עתידי תיאורטי שאין כל וודאות שיוטל, אולם במידה ויוטל, יש מקום להבטיחו, ולכך בדיוק נועדה תקנה 519 הנ"ל.
לגבי סיכויי התביעה – אין מקום לדון בשלב זה האם התקיימו יחסי עובד מעביד אם לאו (במאמר מוסגר, אם סוברת המבקשת שזו העילה, הרי בימ"ש זה נעדר סמכות לדון בה) ומהם סיכויי התביעה. על פניו לא ניתן לקבוע כי תביעה זו משוללת סיכוי, אולם לא די בכך כדי לאזן את השיקול המכריע – היות התובעים תושבי חוץ ללא כל נכסים בישראל.
לפיכך, ועל מנת לאזן בין זכות התובעים לפנות לערכאות ומאידך להבטיח את היכולת של המבקשת להפרע את הוצאותיה, במידה והתביעה תדחה, יש להורות על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות משפט, אם כי במשורה.
לכן, הנני מחייבת כל אחד מהתובעים להפקיד סך של 7,500 ₪ במזומן או ע"י מתן ערבות בנקאית, סך הכל יש להפקיד בתיקים המאוחדים סכום של 22,500 ₪, וזאת תוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה.
ביצוע ההפקדה הינו תנאי להמשך ההליך.
המזכירות תשלח עותק מההחלטה לצדדים בדואר.
ניתנה היום, ד' באייר תשע"א, 08 מאי 2011, בהעדר הצדדים.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|