ביטול צו פיקוח מיוחד המורה למעורב בפעילות בלתי חוקית נגד תושבים פלסטינים

כללי

נגד המערער, תושב יצהר, יליד אוקטובר 1990, הוצא ביום 12.10.08 צו פיקוח מיוחד המורה לו להישאר בתחומי הישוב ביתר עילית, וזאת לתקופה של 6 חודשים. במקביל הוענק למערער היתר כללי לצאת מהיישוב ולשהות בשטח מדינת ישראל.

הערעור

בערעור זה, תוקף ב"כ המערער את חוקיות הצו ומבקש כי יבוטל. לחילופין, עותר הסנגור כי יצומצם אורך הצו.

נימוקי ב"כ המערער נחלקו למספר ראשים. תחילה, טען הסנגור כי יש לבטל את הצו בהיותו מפלה. לדעתו, המפקד הצבאי ורשויות האכיפה באזור נמנעים מלנקוט בצעדים מנהליים נגד אחרים הפועלים בדרכים דומות לאלה המיוחסות למערער, אך ממניעים אידיאולוגיים שונים. כן סבר הסנגור כי הצו נגוע בפגמים נוספים, מאחר שהוצא מבלי שהתקיימו אותם "טעמי בטחון החלטיים" המהווים תנאי בלעדיו-אין להשמת אדם תחת פיקוח מיוחד. לבסוף, ביקש הסנגור כי אבחן בקפידה את המידע המודיעיני, את מהימנותו ואת האפשרויות שעמדו בפני הרשויות לפתוח בהליכים פלילים בגין המעשים המתוארים בו.

נציג מפקד האזור ביקש לדחות את טענות הסנגור ולהותיר את הצו על כנו. לטעמו, מעורבות המערער בהובלה והכוונה של פעילות נרחבת, בלתי חוקית ואלימה, המכוונת נגד תושבים פלסטינים ורשויות הביטחון, מסכנת באופן חמור את ביטחון האזור והסדר הציבורי. נציג המפקד ביקש עוד לדחות את טענת ההפליה, שכן זו נטענה ללא ביסוס עובדתי או משפטי. לטעמו, הרשויות פועלות במגוון הכלים העומדים לרשותן, בראשם הליכים פלילים, נגד כל גילוי של עבריינות, ללא אבחנה בין מניעים. אשר על כן, לא ניתן לדבר על הפליה נגד המערער ונגד המגזר הפוליטי אליו הוא משתייך. לבסוף, הדגיש נציג המפקד הצבאי את מידתיות הפגיעה במערער המצטמצמת בהגבלתו לבית הוריו, אליו הוא קשור ממילא, בהיותו רווק.

אקדמות מילין

הדיון בתיק זה התנהל בהתאם לסדרי הדין שקנו להם שביתה בהליכים בהתאם לסעיף 86 (ה) לצו בדבר הוראות ביטחון, תש"ל -  1970 (להלן: הצו).

כך, במסגרת זו, נשמעה עדותו של נציג שירות הבטחון הכללי, והוגש לעיוני המידע המודיעיני הרלוונטי, אשר סומן לבקשת הסנגור (ש/1). עם זאת, יצוין כי במהלך הדיון דחיתי את בקשת הסנגור להימנע מקיום דיון במעמד צד אחד בו יישמעו הסברי נציגי המפקד הצבאי ושירות הבטחון הכללי. להחלטה זו הגעתי הן לנוכח ההוראה הברורה הקבועה בסעיף 86 (ט) לצו, והן לאחר שהשתכנעתי כי שמיעת הסברים אלה יש בה לתרום רבות לקבלת הכרעה צודקת בערעור. אשר על כן, כמקובל, גם במקרה דנן התקיים הדיון בשני חלקים, הראשון גלוי והשני חסוי ובמעמד צד אחד לגביו נערך פרוטוקול נפרד.

אציין כבר כעת כי לאחר שעיינתי במידע המודיעיני הגעתי למסקנה כי בטחון האזור ובטחון המקורות מונעים כל אפשרות לגלותו אף לא באופן חלקי. 

עוד אציין כי עד שבאתי להכריע בערעור זה לאחר שמיעתו, פורסמה החלטתי בו"ע 1+2+3/08 הכהן ואח' נ' המפקד כוחות צה"ל (החלטה מיום 25.11.08) בה נדונו עיקר הטענות העקרוניות שהועלו ע"י ב"כ המערער בערעור הנוכחי. משכך, אינני מוצא טעם בחזרה על קביעותיי העקרוניות דהתם ואסתפק, על כן, בהפניות הנדרשות.

יתרה מזו, כפי שיובהר להלן, עם תום העיון במידע המודיעיני שעמד בבסיס ההחלטה להורות על הוצאת הצו, ולאחר ששמעתי את הסברי נציגי השב"כ, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל, מן הטעם כי פעילות המערער, ככל שיש בה פסול לא מבוטל, אינה מצדיקה נקיטת סנקציה מנהלית כפי שנקבעה. החלטה זו יש בה ליתר דיון מעמיק ביתר טענות הסנגוריה נגד תוקפו של הצו.

טעמי ביטחון החלטיים

עמדנו לא פעם על הפרשנות המצמצמת שניתנה על ידי ביהמ"ש העליון, ובעקבותיו על ידי בתי המשפט הצבאיים, לנימוק ההכרחי לנקיטת סנקציה מנהלית מן הסוג המוסדר בפרקים ה וה1 לצו בדבר הוראות ביטחון, תש"ל - 1970 (צווי הגבלה, פיקוח מיוחד ומעצר מנהלי), היינו אותם "טעמי בטחון החלטיים" שבלעדיהם אין לצו בסיס.

כך לדוגמה נקבע בעניין  כהנא:

"בית המשפט יאשר את צו המעצר רק אם ייווכח, שהסכנה לבטחון המדינה או לבטחון הציבור היא כה רצינית, שמההכרח להשלים עם הפגיעה בזכותו של העציר להתגונן כראוי ועם ההגבלה על יסודיות הביקורת השיפוטית הנובעת מכך. נראה לי שרק בדרך זו ניתן יהיה לקיים את מטרת החוק ולמצוא איזון מתאים בין המגמות השונות של החוק, שעליהן כבר דובר לעיל" (עמ"מ 1/80  כהנא נ' שר הביטחון, פ"ד לה (2) 253, עמוד 259)

ובדומה בעניין קואסמה:

"הסמכות, שניתנה לשר הביטחון לפי סעיף 2 של החוק, היא סמכות רחבה ויוצאת דופן, מכיוון שהיא מאפשרת שלילת חירות של אדם שלא בדרך הליך משפטי רגיל, ועל-כן יש להשתמש בסמכות זו בזהירות רבה ורק במקרים, שאכן הסכנה לביטחון המדינה ולביטחון הציבור היא רצינית, ואין דרך למנוע סכנה זו אלא על-ידי מעצרו של אדם" (עמ"מ 1/82 קואסמה נ' שר הביטחון, פ"ד לו (1) 666, עמוד 669, וראה עוד מבין רבים עמ"מ 4/94 בן חורין נ' מדינת ישראל, פ"ד מח (5) 329, עמ"מ 4794/05 אופן נ' שר הבטחון, [פדאור (לא פורסם) 05 (14)748]).