ביטול צו פיקוח מיוחד בהעדר סכנה מוחשית ומיידית המחייבת את הרחקת המערער

כללי

ביום 24.12.06 ציווה מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה והשומרון על נתינת המערער תחת פיקוח מיוחד, זאת במסגרת הסמכות המוענקת לו בסעיף 86 לצו בדבר הוראות ביטחון, תש"ל - 1970 (להלן: הצו). על פי צו זה נדרש המערער להתגורר בישוב מעלה אדומים ולא לצאת מתחומי ישוב זה אלא בהיתר המפקד הצבאי, וזאת החל מתאריך 4.1.06 ובמשך 3 חודשים.  בד בבד, קבע מפקד כוחות צה"ל 'היתר כללי' המתיר למערער לצאת מחוץ לתחום הישוב מעלה אדומים לתחום מדינת ישראל. 

משצו זה לא הניח את דעתו של המערער, ומשהשגה נגדו נדחתה ע"י המפקד הצבאי, הגיש, באמצעות ב"כ, את הערעור הנוכחי ובו פירט שורה של טענות המחייבות, לדעתו, ביטול הצו.

בפתח הדיון הוגשה לעיוני פרפראזה גלויה ובה פורטו ע"י נציגי המפקד הצבאי הנסיבות להוצאת הצו. וכך מופיע במסמך זה:

"הנדון, יליד, 1976 מתגורר במקום מבודד באיזור הר ברכה. מאופיין כמי שאוחז באידיאולוגיה קיצונית אשר מבוססת על שנאת ערבים. הנדון השתתף, בין השאר, בעימותים עם ערבים באיו"ש אשר במהלכם נגרם נזק לרכוש; כמו כן, לקח חלק באירועים אלימים המגלמים סיכון לגופו של אדם.

                 הוצאת הצו נבעה מצורך בטחוני מובהק ומטרתה לנטרל מסוכנות מצד הנדון לשלום הציבור ובטחונו בדגש על בטחון האיזור."

יצוין, כי הדיון בפניי נחלק לשני חלקים. תחילה, שמעתי את טיעוני הצדדים כאשר בחלק זה אף ניתנה הזדמנות לב"כ המערער לחקור את נציג השב"כ. בהמשך, עיינתי, במעמד צד אחד, בחומר המודיעיני שעמד בבסיס החלטת המפקד הצבאי להורות על הוצאת הצו. כן הוצג בפניי מידע רלוונטי שהתקבל מאז הוצאת הצו ועד הדיון.

אומר מיד כי שוכנעתי שלא ניתן לחשוף פרט כלשהו מן החומר המודיעיני האמור, זאת לבל ייפגע ביטחון האזור ואף ביטחון מקורות המידע. על כן, ייוותר המידע האמור חסוי.

טיעוני הצדדים בערעור

ב"כ המערער עמד בטיעוניו על הקושי הטמון בניהול הגנה ראויה נגד צו מנהלי, אשר טעמו ויסודו הראייתי חסויים לעיני המתגונן.

כן פירט הסנגור בהרחבה את נסיבותיו האישיות הקשות של המערער שהשתחרר לפני כשנתיים מריצוי מאסר בן  10 שנים בגין רצח אזרח ערבי, לו היה שותף בהיותו קטין. הסנגור מנה את הסתבכויותיו של המערער לאחר שחרורו, תוך שהסביר כי אלה נבעו, ככל הנראה, מהשפעת המאסר בשנות התבגרותו החשובות. כך ציין הסנגור, לדוגמא, את התיקים הפליליים שנפתחו נגד המערער, ואף את העובדה כי נישואיו לא עלו יפה. לדברי הסנגור, קשיים אלה החלו באים על פתרונם כאשר המערער עבר להתגורר באזור השומרון בישוב ברכה, שם הוא זוכה למעקב וסיוע של עובדת סוציאלית (הוגש מסמך בעניין). לדעת הסנגור, המערער נמצא בשלבי שיקום אשר עלולים לרדת לטמיון כתוצאה מהרחקתו ממקום מגוריו. כן ציין הסנגור את העובדה כי גם מקור פרנסתו של המערער ייפגע בעקבות הרחקתו, מאחר שלאחרונה עובד אצל קבלן שיפוצים באזור השומרון.

על כך הוסיף הסנגור כי המערער כופר מכל וכל בכוונה לבצע מעשים אסורים כלשהם אשר הייתה עשויה להצדיק את תוצאת הצו. הסנגור מסר כי מרשו אף לא הוזהר ע"י שרות הביטחון הכללי, וכי אין לזקוף לחובתו את עברו, שכן, שילם את חובו לחברה.

דעת הסנגור הינה, על כן, כי צו זה הוצא ללא בסיס, כאשר המערער אינו מציב סכנה כלשהי לא לרכוש ולא לאדם, בניגוד לאשר נטען בפרפראזה הגלויה. כן ציין הסנגור כי על ביהמ"ש לבחון בצורה מעמיקה את המידע המודיעיני, מהימנותו, האם מתייחס למעשים שהתרחשו בתקופה האחרונה וסבירות הצו באופן כללי, בהתאם לפסיקת ביהמ"ש הגבוה לצדק. לבסוף, ביקש הסנגור כי ביהמ"ש יורה, אם קיימת הצדקה לכך, שהמערער ייחקר.

ב"כ המפקד הצבאי ביקש להותיר את הצו על כנו. ב"כ המפקד הטעים כי בעניינו של המערער נעשה שימוש באחד האמצעים הפחות פוגעניים אשר בסמכות המפקד לנקוט בהם, וזאת על מנת לקדם פני סכנה הנשקפת מן המערער באופן אישי. לדעת ב"כ המפקד, נוכח מהות הצו ותקופתו, יש לקבוע כי עומד הוא במבחן המידתיות.

המסגרת הנורמטיבית

סמכותו של המפקד הצבאי להזדקק לאמצעים מנהליים נגד תושבי האזור, מקורותיה בס' 78 לאמנת ג'נבה הרביעית, אשר נקלט אל תחיקת הביטחון בס' 86 לצו בדבר הוראות ביטחון, תש"ל 1970. סמכות זו לצוות על פיקוח מיוחד, הינה אחת משורת הסמכויות המנהליות, בהן מוסמך המפקד הצבאי לעשות שימוש עפ"י הצו (אודות העיגון הנורמטיבי לסנקציית הפיקוח המיוחד ותיחום המגורים במשפט הבינלאומי והפנימי, ראה בהרחבה בג"ץ 7015/02 עג'ורי נ' מפקד כוחות צה"ל, תק-על 2002(3) 1021 וכן ו.ערעורים 5/06 שוורץ נ' מפקד כוחות צה"ל).

אין חולק, כי בסקאלת האמצעים העומדים למפקד הצבאי, הפיקוח המיוחד אשר נקבע במקרה הנוכחי אינו מן האמצעים החמורים ביותר.

יחד עם זאת, עלינו לזכור כי הליך מנהלי, כגון זה שננקט נגד המערער, הינו חריג באופיו, שכן במסגרתו נפגעות זכויותיו של הפרט. ביהמ"ש העליון עמד על אופיו המיוחד של הליך זה, כאשר קבע בעניין עג'ורי:

"נקודת המוצא העקרונית הינה, כי הוצאתו של אדם ממקום מגוריו והעברתו הכפויה למקום אחר פוגעת קשות בכבודו, בחירותו ובקניינו. ביתו של אדם אינו רק קורת גג לראשו אלא גם אמצעי למיקומו הפיזי והחברתי של אדם, של חייו הפרטיים ויחסיו החברתיים."