ביטול פסק בוררות עקב פגם במינוי בורר חליפי

           בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 18.12.07 בה.פ. 466/07 ובה.פ. 538/07 (כבוד השופט נ' ישעיה), אשר דחה בקשה לאישור פסק בוררות שניתן על ידי עו"ד אמיר פישביין ביום 27.3.07 (להלן - פסק הבוררות) וקבע כי פסק הבוררות יבוטל.

השתלשלות האירועים

1.        בין המבקשת (להלן - החברה) לבין המשיבה (להלן - העירייה) נחתם הסכם לאספקת שירותי פינוי אשפה ופסולת לעירייה כתוצאה מזכייתה של החברה במכרז שאותו פרסמה העירייה בחודש פברואר 1999. החברה החלה בביצוע עבודות האיסוף והפינוי בחודש אוגוסט 1999. לאחר שהתגלעו בין הצדדים מחלוקות בנוגע להסכם האמור, חתמו הצדדים ביום 18.4.04 על שטר בוררות, לפיו הסמיכו את עו"ד אילן בומבך לשמש כבורר שיכריע במחלוקות אלה (בהתאמה - הסכם הבוררות והבורר).

2.        ביוני 2006 הגיעו הצדדים, בסיועו של הבורר, להסדר פשרה לפיו התחייבה העירייה לשלם לחברה כ-1.5 מיליון ש"ח, לחיסול סופי של התביעות ההדדיות ביניהן. תנאי מתלה לתוקפו של הסדר זה היה אישורו על ידי הגורמים הרלוונטיים במשרד הפנים, ומאחר שאישור כאמור לא ניתן בסופו של יום, הסדר הפשרה לא נכנס לתוקפו.

3.        ביום 4 במרץ 2007, עקב מחלוקות שונות שנתגלעו בין הצדדים לבין הבורר, הודיע הבורר על התפטרותו מתפקידו. במקביל, חידשו הצדדים את המגעים ביניהם בניסיון להגיע להסדר, במסגרתם הועלתה הצעה למינוי בורר אחר במקומו של הבורר. העירייה הציעה לחברה מספר בוררים ומתוכם בחרה החברה את עו"ד אמיר פישביין. ביום 12.3.07, שלח עו"ד פישביין מכתב המאשר את הסכמתו לשמש כבורר בסכסוך בין הצדדים והציע רשימת מועדים לקיום ישיבות בוררות.

4.        ביום 14.3.07, קיימו הצדדים ישיבה בנוכחות עו"ד פישביין, כאשר מהותה של אותה ישיבה שנויה במחלוקת בין הצדדים. לטענת החברה, היתה זו ישיבת בוררות ראשונה ואילו לטענת העירייה, היתה זו ישיבת בוררות מקדמית לצורך קביעת התנאים להמשך ניהול הבוררות. מפרוטוקול הישיבה האמורה, שגם מועד עריכתו שנוי במחלוקת, עולה כי היא הופסקה באמצעה.

5.        למחרת הישיבה האמורה, ביום 15.3.07, שלחה העירייה לחברה הצעה להמשך הליך הבוררות בפני עו"ד פישביין, במסגרתה הציעה להגביל את פסיקתו של עו"ד פישביין ב"תקרה" של 1.5 מיליון ש"ח ו"רצפה" של 177,000 ש"ח. ביום 19.3.07 הודיעה החברה לעירייה כי היא דוחה את הצעתה בדבר הגבלת סמכות הפסיקה של עו"ד פישביין ב"תקרה", אולם הביעה את הסכמתה להמשך ניהול הבוררות בפני עו"ד פישביין, מן השלב אליו הגיע הבורר. בהחלטה שניתנה עוד באותו היום, קבע עו"ד פישביין כי "דיון מוקדם" יתקיים במשרדו ביום 25.3.07 וכי הצדדים יעבירו אליו את כל החומר הרלוונטי לצורך הליך הבוררות וכן מקדמה על חשבון שכרו. ביום 21.3.07 שלחה החברה לבורר השני מכתב במסגרתו אישרה את קיומו של הדיון המקדמי שאותו קבע הבורר, הציעה מועדים לקיום ישיבות בוררות, ביקשה לזמן עדים וכן ביקשה ליתן צו לגילוי הצעות המשתתפים האחרים במכרז שאותו ערכה העירייה. עוד ציינה החברה במסגרת המכתב האמור כי בישיבה שהתקיימה בנוכחות הצדדים, "איימו" נציגי העירייה כי במידה שהחברה לא תסכים להגבלת סמכות הפסיקה של הבורר ב"תקרה", הם יפעלו בכל דרך על מנת לפגוע בהליך הבוררות. 

6.        ב-22.3.07 פנתה העירייה בכתב לבורר השני והודיעה לו כי היא אינה מסכימה למינויו כבורר, הואיל והמבקשת לא הסכימה לתנאי המינוי. העירייה ביקשה מן עו"ד פישביין להימנע מביצוע פעולות כלשהן כבורר וטענה כי לא יהיה לפעולות כאלה תוקף משפטי כלשהו משום שטרם נתנה את הסכמתה להליך הבוררות בפני עו"ד פישביין. עו"ד פישביין העביר את מכתבה האמור של העירייה לתגובת החברה, אשר חזרה על עמדתה לפיה הצדדים הסכימו לניהול הבוררות בפניו. עו"ד פישביין קיבל את עמדתה של החברה וכבר באותו היום דחה את בקשתה של העירייה כי יימנע מביצוע פעולות כלשהן כבורר, תוך שהוא מזהיר את העירייה, במכתב מאותו המועד, מהתוצאות האפשריות של אי התייצבותה לישיבת הבוררות שנקבעה, כדלקמן:

"היה ועיריית אופקים תחליט לעשות דין לעצמה ולפרוש מהליכי הבוררות, ו/או לא להופיע לישיבת הבוררות שנקבע [כך במקור - י.ד.] ליום 25.3.07, אשקול מתן פסק דין על בסיס החומר שבפניי, כפי שנמסר לי אתמול על ידי ב"כ האוסף בהתאם להחלטה קודמת שלי."

7.        ביום 25.3.07 חזרה העירייה על טענותיה במכתב שנשלח לעו"ד פישביין, ולפיהן הוא נעדר סמכות לדון בסכסוך בין הצדדים הואיל והיא טרם נתנה את הסכמתה למינויו כבורר חליף. העירייה לא התייצבה לישיבה שהתקיימה באותו היום ועו"ד פישביין ניהל את הישיבה בהעדרה. במהלכה של הישיבה הציגה החברה את טענותיה וראיותיה בפני עו"ד פישביין. כעבור יומיים, ביום 27.3.07, נתן עו"ד פישביין את פסק הבוררות, במסגרתו קיבל את תביעתה של החברה, חייב את העירייה לשלם לה סך של כ-4.5 מיליון ש"ח, בתוספת ריבית והצמדה ודחה את התביעה שכנגד שאותה הגישה העירייה. בפסק בוררות משלים שניתן ביום 8.4.07, חייב עו"ד פישביין את העירייה לשלם לחברה סך נוסך של 317,000 ש"ח.

ההליכים בבית המשפט קמא

8.        לאחר שניתן פסק הבוררות, עתרה החברה לבית המשפט קמא בבקשה לאישורו (ה.פ. 466/07). בתגובה, הגישה העירייה בקשה לבטל את פסק הבוררות (ה.פ. 538/07, להלן - בקשת הביטול).

9.        במסגרת בקשת הביטול טענה העירייה כי יש לבטל את פסק הבוררות ממספר טעמים כדלקמן: מן הטעם שלא היה הסכם בוררות תקף בין הצדדים ולפיכך מתקיימת עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(1) לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן - חוק הבוררות); מן הטעם שפסק הבוררות ניתן על ידי בורר שלא נתמנה כדין ולפיכך מתקיימת עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(2) לחוק הבוררות; מן הטעם שעו"ד פישביין פעל ללא סמכות ולפיכך מתקיימת עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(3) לחוק הבוררות ומן הטעם שלא ניתנה לה הזדמנות נאותה לטעון את טענותיה או להביא את ראיותיה ולפיכך מתקיימת עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(4) לחוק הבוררות.

10.      בית המשפט קמא קבע כי העירייה אמנם נתנה את הסכמתה למינוי עו"ד פישביין, אולם התנתה את הסכמתה זו בקביעת גבולות לסכומים אותם יהיה מוסמך עו"ד פישביין לפסוק לחובתה. לפיכך, קיבל בית המשפט קמא את טענת העירייה לפיה עו"ד פישביין ניהל את ישיבת הבוררות ונתן את פסקו בחוסר סמכות ולפיכך מתקיימת עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(2) לחוק הבוררות.

11.      בנוסף, קבע בית המשפט קמא כי ישיבת הבוררות מיום 25.3.07 נועדה לצורך "דיון מוקדם" ואולם בפועל התקיימה במועד זה ישיבת הוכחות ושלב ההוכחות אף הסתיים באותו יום, וזאת מבלי שהעירייה כלל נכחה בישיבה. נקבע כי בנסיבות אלה העירייה לא הופיעה לדיון מקדמי ולא לישיבת הוכחות ומכיוון שלא ניתנה לה הזדמנות להציג את טענותיה וראיותיה, הרי שמתקיימת עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(4) לחוק הבוררות. לבסוף, קבע בית המשפט קמא כי התקיימה במקרה דנן גם עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(6) לחוק הבוררות, אולם לאור המסקנות והתוצאות אליהן הגיע, ציין כי "מתייתר הצורך לדון בה [בעילת הביטול לפי סעיף 24(6) לחוק הבוררות - י.ד.] בפירוט".

12.      לאור כל האמור לעיל, הגיע בית המשפט קמא לכלל מסקנה כי יש לבטל את פסק הבוררות לאחר שקבע כי התנהלותו של עו"ד פישביין ואופן ניהול הבוררות על ידו גרמו לעירייה נזק ועיוות דין, המצדיקים את ביטול הפסק בהתאם להוראת סעיף 26(א) לחוק הבוררות. בית המשפט קמא לא דן בשאלה האם התקיימו עילות הביטול הנוספות שהעירייה טענה להן.

           מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

נימוקי הבקשה

13.      התערבות בפסקי בוררות. לטענת החברה, תכליתה של בקשת רשות הערעור הינה ביטול פסק דינו של בית המשפט קמא והחזרת פסק הבוררות על כנו, באופן המתיישב עם ההלכה לפיה אין להתערב בפסקי בוררות אלא במקרים חריגים. לטענתה, החלטתו של בית המשפט קמא הרחיבה את גבולות ההתערבות השיפוטית בפסקי בוררות והבקשה מעוררת שאלות עקרוניות בדבר אמות המידה להתערבות בפסקי בוררות, נטל ההוכחה הנדרש בבקשת ביטול, התנאים הנדרשים לשם גיבוש הסכמה תקפה בנוגע לזהותו של בורר חליף ועוד.