ביטול פיטורי עובדי המועצה המקומית ערערה בנגב

1.         בפנינו תובענה אשר הוגשה ע"י התובעים לאחר שפוטרו מעבודתם בנתבעת 2 (להלן:"המועצה") .

            התובעים הגישו בתחילה בקשה למתן סעד זמני , אולם הצדדים הסכימו לאחד את הסעד הזמני עם התיק העיקרי. לאור זאת, הוגש כתב תביעה ולאחריו הוגש כתב הגנה , הצדדים הגישו תצהיריהם, נשמעו עדויות  והוגשו סיכומים. הוסכם כי החומר שהוגש במסגרת הבקשה למתן סעד זמני, ובמסגרת התגובה לבקשה, יהווה חומר ראיות, ובהתאם לכך התייחסו העדים  למסמכים אשר צורפו לבקשה ולתגובה .

            התובעים עותרים לקבלת סעד הצהרתי לפיו ההחלטה לפטרם הינה בלתי חוקית וחסרת תוקף. עוד עותרים הם לסעד המורה לנתבעים להשיבם למקום עבודתם במועצה, תוך תשלום מלוא שכרם וזכויותיהם החל ממועד הפסקת עבודתם במועצה.

2.         התובעים פוטרו מעבודתם לאחר שנחתם מסמך שכותרתו "הסכמות ביניים בעניין תוכנית הבראה מועצה מקומית ערערה בנגב". על מסמך זה חתמו  ראש המועצה , נציג ההסתדרות  ונציג השלטון המקומי (יחד עם הבוררת ) .

הצדדים חלוקים באשר לתוקפו של המסמך דלעיל, וכן חלוקים הם באשר לחוקיות פיטורי התובעים, לרבות בכל הנוגע להליך השימוע ולמניעים שעמדו מאחורי הפיטורים.

להלן נפרט את טענות הצדדים, ולאחר מכן נדון בהן אחת לאחת.

טענות התובעים

3.         כפי שפורט לעיל, הגישו התובעים כתב תביעה. לפיכך, המסגרת של טענותיהם גובשה בכתב התביעה, ולהלן נפרט את הטענות המופיעות שם.

4.         לטענת התובעים, חל על הצדדים הסכם העקרונות מיום 11/11/04 אשר נערך ונחתם בפני בית הדין הארצי לעבודה, וקיבל תוקף של פסק דין. בהסכם עקרונות זה נקבע מתווה לאופן עריכת תכניות הבראה, לרבות נוסח של הסכם הבראה.

הנתבעים פעלו בניגוד להסכם העקרונות, אשר קבע כי יש להעדיף פרישה מוקדמת מרצון או פיטורי עובדים חדשים, עובר לפיטורי עובדים ותיקים.

בנוסף, לא נחתם הסכם מפורט ומחייב כפי שנקבע בהסכם העקרונות. מסמך הסכמות הביניים מהווה רק הסכם ראשוני, ואין לו תוקף מחייב.  

כמו כן, ההסתדרות התנערה ממסמך הסכמות הביניים, לאחר שטענה שהנתבעים העלימו ממנה עובדות מהותיות.

5.         עוד טוענים התובעים, כי לא היתה מעולם כל תלונה המתייחסת לאופן תפקודם במועצה. התובעת 1 (להלן: "התובעת") עבדה במועצה מאז שנת 99 בתפקיד מזכירה. התובע 2 (להלן - "התובע") עבד במועצה בתפקיד מנהל רכש ואספקה מאז שנת 97, וזאת לאחר שנבחר במסגרת מכרז פומבי.

6.         התובע ממלא תפקיד סטטוטורי, ולא ניתנה כל הצהרה בדבר בטלות משרתו.

7.         הליך השימוע לא נערך כדין, טענות התובעים לא נשמעו באמת ובתמים, וההתייחסות אליהן לא היתה עניינית. עסקינן בשימוע למראית עין, בלא דיון ובלא מעורבות של שניים מחברי הוועדה אשר היוו חותמת גומי. חברי הוועדה קיבלו מידע מוטעה והולכו שולל.

לשניים מחברי הוועדה היו אינטרסים אישיים, אשר מנעו מהם את היכולת להחליט באורח ענייני: המזכיר - היה בעל אינטרס אישי בהותרת מקורביו בעבודתם, לרבות אחיו אותו היה צורך לפטר בהתאם לדו"ח הביקורת, הגזבר - היה בעל אינטרס אישי באשר העסקתו הינה בלתי חוקית, ובהתאם לדו"ח הביקורת של משרד הפנים היה צורך להפסיק את העסקתו זה מכבר.  

8.         מסמך הסכמות הביניים אינו מזכיר כלל את שמה של התובעת. ויותר מכך; המסמך קובע כי 10 עובדים בהתאם לדו"ח הביקורת יפוטרו, ושמה של התובעת אינו נכלל בדו"ח הביקורת כמי שמיועדת לפיטורים.

9.         התובעים פוטרו תוך הודעה בת 48 שעות מראש, ומכתב הפיטורים לא כלל התייחסות מפורטת לזכויותיהם.

10.        דו"ח הביקורת מטעם משרד הפנים, אשר קדם למסמך הסכמות הביניים, לא יושם במלואו אלא באורח סלקטיבי. לא פוטרו כל העובדים אותם דרש הדו"ח לפטר, ולו יושם הדו"ח במלואו היה הדבר מונע את הצורך לפטר עובדים נוספים כמו התובעים.