ביטול התחייבות לעסקת מקרקעין - האם תביעה חוזית או תביעה במקרקעין לעניין ההתיישנות?

העובדות הדרושות לענייננו :

בפני בקשת הנתבע, אליאס מנסור, לסילוק התביעה שהוגשה נגדו על הסף, מחמת התיישנותה.

המשיבים, מישל ואנג'ליק תאברי, הגישו את התובענה העיקרית לבית משפט זה ביום 6/9/07, ובמסגרתה עתרו לקבלת שני סעדים: סעד הצהרתי שעניינו ביטול התחייבות לעשות עסקה במקרקעין, אשר נערכה ביום 15/7/97 בין המשיב מס' 1 לבין המבקש (להלן: "ההתחייבות") ביחס לדירת מגורים בנצרת (להלן: "הדירה"), וביטול הערת אזהרה שנרשמה לטובת המבקש מכוח אותה התחייבות; וכן סעד כספי, אשר הועמד על סך של 100,000 ש"ח.

במסגרת ההתחייבות האמורה, התחייב המבקש לרכוש את הדירה מהמשיבים תמורת תשלום סך של 40,000$ (דולר ארה"ב).

לטענת המשיבים, המבקש לא עמד בהתחייבות שנחתמה בין הצדדים ולא שילם להם את מלוא התמורה בגין הדירה כפי שסוכם, ובנוסף לכך, על אף שהפר את ההתחייבות - כך לטענתם - רשם ביום 21/6/06, מכוח אותה התחייבות, הערת אזהרה לטובתו. אי לכך, הם עותרים במסגרת תביעתם להורות על ביטול ההתחייבות ומחיקת הערת האזהרה שנרשמה על שם המבקש וכן מבקשים לחייב את המבקש בתשלום דמי שימוש ודמי שכירות ראויים בגין תקופת מגוריו בדירה.

לתובענה שלפני קדמה תביעה בסדר דין מקוצר שהגישו המשיבים כנגד המבקש ביום 19/9/06 בבית משפט השלום בנצרת לסילוק יד ולפינוי המבקש מן הדירה (ת.א. 5339/06), תביעה אשר נמחקה בהחלטת בית משפט השלום (כב' השופט קולה) מיום 3/7/07, לבקשת המשיבים - הם התובעים שם בפני ביהמ"ש השלום.

טענות הצדדים :

בראש ובראשונה טוען המבקש כי תובענה זו אינה ראויה להיות מוגשת כתובענה לסעד הצהרתי לביטול התחייבות, וכי למעשה מדובר בתביעה לקבלת סעד כספי שבמרכזה מחלוקת לגבי תשלום מלוא התמורה בגין הדירה.

כן טוען המבקש כי דין התביעה להידחות מחמת התיישנותה, כיוון שממועד החתימה על ההתחייבות ועד להגשת התובענה חלפו למעלה מ-10 שנים, מכאן שהתביעה הוגשה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות").

המבקש טוען כי התובענה דנא הוגשה במתכונתה הנוכחית כמסווה, בכדי להתגבר על חלוף תקופת ההתיישנות, וכן מוסיף וטוען כי במהלך השנים לא קיבל כל הודעה על ביטול ההתחייבות, דבר המחזק את טענתו לפיה המחלוקת בין הצדדים הינה מחלוקת כספית גרידא, ולפיכך, חלה על התביעה תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 5(1) לחוק ההתיישנות, העומדת על 7 שנים בלבד.

עוד טוען המבקש כי דין התביעה להידחות גם משום השיהוי הבלתי סביר בהגשתה, בייחוד לנוכח העובדה שהמשיבים ו/או מי מטעמם מעולם לא פנו אליו בכל דרישה לביטול ההתחייבות או תשלום יתרת התמורה, אלא להיפך - המשיב הבטיח לו פעמים רבות לפעול להסרת העיקולים והשעבודים הרובצים על הדירה ולהעביר את הדירה על שמו.

מאידך, לטענת המשיבים, דין הבקשה להידחות.

המשיבים טוענים כי בקשתו של המבקש לדחיית התביעה על הסף כוללת מספר טענות ונימוקים, בניגוד להחלטת בית המשפט מיום 11/3/08 במסגרתה נקבע כי המבקש רשאי להגיש בקשה רק בטענת ההתיישנות, וכבר מטעם זה דינה להידחות.

כן טוענים המשיבים כי לבקשה לא צורף תצהיר בתמיכה לטענות העובדתיות הכלולות בה, כנדרש בתקנה 241(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ( להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), וכי הבקשה לא נתמכת במסמך אובייקטיבי וכל כולה מבוססת על גרסה שהעלה המבקש בעל פה.

באשר לטענת המבקש בכל הקשור למהות הסעד הנתבע בכתב התביעה, טוענים המשיבים כי טענה זו חסרת בסיס ודינה להידחות על הסף, כיוון שהמשיבים הם בעלי הסמכות לבחור את הסעד המבוקש על ידם, ולא המבקש.

באשר לטענת ההתיישנות, טוענים המשיבים כי לתובענה דנא קדמה תביעה בסדר דין מקוצר בבית משפט השלום בנצרת (ת.א. 5339/06) - על יסוד אותה עילה ואותה מסכת עובדתית - ותביעה זו נמחקה בהחלטה מיום 3/7/07 וחודשה בפני בית משפט זה ביום 6/9/07 (כחודשיים בלבד לאחר מכן) ולפיכך, בהתאם להוראות סעיף 16 לחוק ההתיישנות הקובע כי לאחר שנמחק הליך רשאי התובע לחדשו בתוך שנה ממועד המחיקה - דין טענת ההתיישנות להידחות.

יתירה מכך, לטענת המשיבים, טענת ההתיישנות לא הועלתה ע"י המבקש בהזדמנות הראשונה - במסגרת ההליך בבית משפט השלום - וגם מטעם זה דינה להידחות.

כן טוענים המשיבים כי מדובר ב"תובענה במקרקעין", אשר תקופת ההתיישנות החלה עליה היא 25 שנים ולא 7 שנים, כנטען בבקשה, ולפיכך התובענה לא התיישנה.

בהקשר זה טוענים המשיבים כי העובדה שהמבקש לא שילם במהלך השנים את מלוא התמורה בגין ההתחייבות, איננה הופכת את התביעה במהותה לתביעה כספית, כי אם רק מותירה בידי המשיבים את האפשרות לתבוע סעד נוסף של דמי שימוש ראויים בנכס ביחס לתקופה בה החזיק המבקש בדירה שלא כדין.