ביטול הסכם זיכיון עקב אובדן אמון

1.         המבקש הגיש תובענה בה עתר בין היתר שבית המשפט יצהיר כי המשיבה (להלן גם: " הרשת"), אינה רשאית להפסיק או לבטל את הסכם הזיכיון בין הצדדים (שיתואר ויוגדר להלן).

            מנגד, הגישה המשיבה תובענה, בה עתרה כי בית המשפט יצהיר כי הסכם הזיכיון הופסק כדין.

2.         המשיבה היא רשת משרדי תיווך. כל אחד מהמשרדים מנוהל באופן עצמאי, תוך שימוש בסימני המסחר והשירות  של הרשת. הרשת מתקשרת עם הזכיינים בהסכמי זכיינות.

            המבקש, יחד עם יוסף צרפתי,  התקשר עם הרשת בהסכם ביום 11.1.79 (להלן " הסכם הזיכיון"). על פי הסכם הזיכיון, החלה תקופת הזיכיון כבר ב-1.4.76. ביום 4.3.79 נחתמה תוספת להסכם הזיכיון.

            בשנת 1994 העביר מר צרפתי את זכויותיו בהסכם הזיכיון למבקש, שהפך לבעל הזכויות היחיד בזיכיון.

3.         המבקש היה מעוניין להעביר את הזיכיון שלו למפעיל אחר. המשיבה בקשה כי ההסכם שייחתם עם הזכיין החדש, יהיה הסכם בעל תנאים שונים מהסכם הזיכיון. בין היתר בקשה המשיבה, כי הסכם הזיכיון החדש יהיה הסכם מוגבל בזמן.

            מנגד, טען המבקש כי הוא בעל זכות קנין בזיכיון, וכי הוא רשאי לכן להעביר אותו לזכיין אחר, שייהנה מאותם תנאים המצוינים בהסכם הזיכיון.

            במקביל, טענה המשיבה כי המבקש מזניח את הזיכיון, וכי הוא אינו מקיים את דרישותיה, החל משנת 2002 ואילך. המשיבה פנתה בכתב למבקש מספר פעמים, ודרשה ממנו לנקוט פעולות הדרושות לפיתוח משרדו. לטענתה, המבקש לא שיתף עימה פעולה. בנוסף, לטענת המשיבה, המבקש לא שילם את דמי הזיכיון במועדם, ולא מסר דיווחים סדירים למשיבה.

            ביום 2.4.03 הודיעה ב"כ המשיבה למבקש על הפסקת הסכם הזיכיון החל מיום 31.12.03.

האם ובאילו תנאים זכאית  המשיבה לבטל את הסכם הזיכיון

4.         השאלה הראשונה השנויה במחלוקת בין הצדדים, ושיש להכריע בה במסגרת התובענה דנן, היא שאלת זכותה של המשיבה לבטל את הסכם הזיכיון.

            המבקש טוען בהקשר זה כי כוונת הצדדים להסכם הזיכיון היתה כי המבקש יהיה ה"בעלים" של הסוכנות שלו, וכי לזכותו יש אופי קנייני. לטענתו, יש לפרש את הסכם הזיכיון כך שלמשיבה תעמוד זכות לבטל את ההסכם רק בתנאים המנויים בס' 18 בו.

            המבקש טוען כי החזקה לפיה הסכם לתקופה בלתי מוגבלת הוא הסכם שניתן לבטל אותו בהודעה תוך פרק זמן סביר מראש - היא חזקה הניתנת לסתירה. המבקש טוען כי לאור מכלול הנסיבות שהוכחו - חזקה זו נסתרה בענייננו.

5.         המבקש טוען כי לא קמה זכות לרשת להודיע על ביטול ההסכם עמו, ועל כל פנים השימוש של הרשת בזכות הביטול לא היה בתום לב.

            המבקש טוען עוד, כי הסכם הזיכיון אינו הסכם הדורש מידת אמון גבוהה בין הצדדים, מה עוד שיחסי האמון ביניהם לא הופרו - והדבר מוכח בין היתר מכך שהרשת הציעה למבקש לחתום איתו על הסכם לתקופה בת 18 שנים.

6.         מנגד, טוענת המשיבה כי הסכם הזיכיון הוא הסכם לתקופה בלתי מוגבלת בזמן, וכי לכן יש לפרש אותו, בהתאם להלכה הפסוקה, כהסכם הניתן לביטול בהודעה של פרק זמן סביר מראש.

            משניתנה הודעה כזו על ידי המשיבה, הרי על פי טענתה - פג תוקפו של הסכם הזיכיון.

7.         ההלכה הפסוקה התייחסה במספר מקרים להסכמים שלא נקצב בהם מועד לסיומם, ולאופן בו ניתן לסיים הסכמים כאלה.

            ברע"א 1516/05 למיט אחזקות בע"מ ואח' נ. מנשה ח. אלישר ואח', נקבע ע"י כב' השופט גרוניס: