ביטול הסכם העברת זכויות במתנה במשק חקלאי ותביעה כספית

 ובעניין: 
ש' ק' התובעת (בתמ"ש 66252-12-15) 
נגד
א' ב'  הנתבע (בתמ"ש 66252-12-15)

בפני שתי תובענות, האחת - תובענה לביטול הסכם העברת זכויות במתנה, במסגרתו העניקה התובעת לבנה, הנתבע, את מלוא זכויותיה במשק חקלאי, והשניה - תובענה כספית בגין כספים שנלקחו לטענת התובעת שלא כדין, ע"י הנתבע.  
העובדות שאינן שנויות במחלוקת:
1. התובעת הייתה עד ליום 5.7.11 חברה באגודה השיתופית במושב ב' (להלן: "המושב") והייתה בעלת הזכויות במשק *** במושב (להלן: "המשק" ו/או  "הנחלה").2. התובעת הינה קשישה כבת 90 ( ר' פרוטוקול מיום 16.02.16 בתיק ה"ט 33516-02-16), עיוורת ואינה יודעת קרוא וכתוב כלל.3. התובעת ובעלה המנוח, אביו של הנתבע, עלו ארצה בשנות ה-50 והקימו את מרכז חייהם במושב. במשך השנים עסקו בחקלאות ובשנת 1986 הפסיקו את פעילותם החקלאית והשכירו את הקרקעות לאגודה השיתופית ובתמורה קיבלו סכומים שונים מהאגודה. לבני הזוג נולדו 8 ילדים, כולם בגירים, אשר עם השנים עזבו את בית ההורים. 4. ביום 17.3.11 נפטר בעלה של התובעת. הנתבע, אשר באותה עת התגורר בארה"ב, הגיע לשבעה לארץ. 5. אין חולק כי במהלך השבעה הועלתה ע"י ילדיה, הבעייתיות במצב החדש שנוצר לפיו אימם תיוותר לבדה בבית. הצדדים חלוקים באשר לאופן בו הועלתה הסוגיה. 6. זמן קצר לאחר השבעה, חזר הנתבע לארה"ב, ולאחר שלטענתו מכר עסק מצליח, שב לישראל עם אשתו וילדיו. עם שובו לישראל, ביום 25.05.11, הנתבע ומשפחתו התגוררו יחדיו בביתה של התובעת במשק, ותחילה שררו יחסים תקינים בין הצדדים. 7. שלושה וחצי חודשים לאחר פטירת בעלה של התובעת, ביום 5.7.11, חתמה התובעת בטביעת אצבע על המסמכים שונים בפני עו"ד מ' – הן מסמכים הנוגעים למינוי הנתבע כבן ממשיך והן מסמכים הנוגעים להעברת זכויות במשק לנתבע, ללא תמורה. במקביל חתם הנתבע בפני עו"ד מ' על מסמכים שונים לשם ביצוע שתי הפרוצדורות. מסמך נוסף עליו חתם באותה העת, הינו התחייבות לאפשר לאימו, לגור במשק למשך כל חייה, להמשיך ולטפל באימו כל חייה ולדאוג לכל מחסורה וזאת גם לאחר מינויו כבן ממשיך ו/או העברת הזכויות במשק על שמו (להלן: "מסמך ההתחייבות"). 8. במסמך ההתחייבות צויין כי התובעת תהא רשאית לחזור בה מהתחייבויותיה למינוי הנתבע כבן ממשיך ו/או העברת הזכויות ללא תמורה, במידה ולא יעמוד בהתחייבותו זו. 9. לאחר החתימה על המסמכים האמורים, ביקש הנתבע לשפץ את בית המגורים במשק, ולשם כך אף נטל הלוואת משכנתא מהבנק. הצדדים חלוקים בדבר השימוש שנעשה בכספי המשכנתא. 10. ביום 13.07.11 התקבלו בסוכנות מסמכי העברת הזכויות, וביום 05.09.11 הועברו בספרי רמ"י מלוא זכויותיה של התובעת בנחלה – ע"ש הנתבע. 11. במהלך השיפוץ התגוררה התובעת בקרוואן במושב, כאשר הנתבע ומשפחתו התגוררו בקרוואן סמוך. בתום השיפוץ, בחודש פברואר 2013,  שבו התובעת, בנה ובני משפחתו לבית. בשלב זה, קרי- כשנה ושבעה חודשים לאחר החתימה על מסמכי העברת הזכויות ומינוי הבן הממשיך, וכשנה וחמישה חודשים לאחר שהועברו הזכויות, התערערו יחסי הצדדים. 12. בין הצדדים התגלע סכסוך הן לגבי כספים, שלטענת התובעת היו בבית ונלקחו על ידי הנתבע הן לגבי חפציה האישיים של התובעת, אשר לטענתה הושלכו אגב השיפוצים חרף היותם בעלי ערך סנטימנטלי רב עבורה, והן בהתייחס לשיפוץ עצמו. 13. בחודש אוגוסט 2014 עזב הנתבע עם בני משפחתו את הבית, ועבר להתגורר בירושלים.

התביעה לסעד הצהרתי:
טענות התובעת: 14. הנתבע ניצל לרעה את מצבה הנפשי הקשה בעקבות מות בעלה וחרדתה להיוותר לבד. כן ניצל את עובדת היותה עיוורת והחתים אותה על עסקאות שונות תוך הטעייתה, מבלי שנתן לה את המידע הרלבנטי הדרוש ומבלי שהקריא כלל המסמכים שנחתמו תוך הסברת משמעותם. 15. התובעת סברה כי חתמה על מסמכים למינוי הנתבע כבן ממשיך כאשר בדיעבד התברר לה שחתמה גם על מסמכי העברת זכויות, תוך הטעייתה. 16. חתימתה על ההסכם נעדרת תוקף משפטי עקב פגם בכריתה, ונוכח חוסר תום ליבו של הנתבע ומצגי השווא שהציג בפניה. 17. התובעת מבחינתה מינתה את הנתבע לבן ממשיך בלבד, והתנהגותו המחפירה של הנתבע, וכן הרעת מצבה הכלכלי והבריאותי, מקנה לה את הזכות לבטל את ההסכם ולהחזיר לה את מלוא זכויותיה.18. לטענתה הזכות לביטול ההסכם עומדת לה בין אם מדובר בהתחייבות לתת מתנה ובין אם מדובר במתנה שהושלמה, שכן הן חוזה העברת הזכויות בנחלה והן המינוי כבן ממשיך, הינם חוזה על תנאי לפיו הנתבע יטפל באמו וידאג לצרכיה עד סוף ימיה, ומשעזב הנתבע את ביתה פסק התנאי מלהתקיים, דבר אשר מאפשר לתובעת לחזור בה. 19. הנתבע היה שרוי במצב כלכלי קשה בארה"ב, ובכל תקופת מגוריו אצל התובעת נתנה לנתבע ומשפחתו כספים שלא הוחזרו ואילו הנתבע לא קיים ולו במעט את מסמך ההתחייבות, אך נשאר עם מלוא הזכויות בנחלה. הנתבע שיפץ את הבית בניגוד לעמדתה, נטל כספי הלוואת משכנתא כאשר בחלקם בלבד השתמש לצורכי השיפוץ וביתרה – לצרכיו האישיים שלו ושל משפחתו. כשגילתה בתום השיפוץ שנטל ממנה כספים והשליך חפצים בעלי ערך סנטימנטלי רב יחסיהם התערערו, עד שהנתבע עזב באוגוסט 2014 במפתיע עם בני משפחתו. 20. טעמים אלה, לטענת התובעת, מצדיקים ביטול הסכם העברת הזכויות. 
טענות הנתבע:21. לטענת הנתבע במהלך השבעה על מות אביו, האם ביקשה ממנו לחזור לארץ להתגורר עימה והיא תעביר לו את הזכויות במתנה. הנתבע מכר את עסקיו בארה"ב, ועבר להתגורר עם משפחתו בביתה הרעוע של האם. התובעת היא זו אשר שינתה את יחסה לנתבע ומשפחתו בעקבות השיפוץ וטענה כי לקח ממנה כספים מה שאף גרם לסכסוך בינו לבין אשתו. לאחר שלא יכלו לשאת את התנהגות התובעת – עזבו את הנחלה. 22. התובעת חתמה על כל המסמכים הנדרשים הן בסוכנות היהודית והן במנהל מקרקעי ישראל לשם העברת הזכויות בנחלה על שמה, לאחר פטירת אביו. 23. לטענתו, לאחר העברת הזכויות אל התובעת, הצדדים היו מעוניינים להעביר הזכויות על שם הנתבע אך לא ידעו אם לנקוט בדרך של מינוי הנתבע כ"בן ממשיך" או בדרך של העברת זכויות. 24. לשם קבלת מידע באשר למשמעות כל אחת מהאפשרויות הנזכרות לעיל, לקח הנתבע את התובעת לסוכנות היהודית, שם הוסבר לה, כשהנתבע מחוץ לחדר, את משמעות מינוי בן ממשיך ומשמעות העברת זכויות בנחלה בעודה בחיים. 25. הנתבע טען כי הגורם העיקרי בשיקולי התובעת והנתבע היה שיפוץ בית המגורים בנחלה, כאשר הרצון לשפץ בא מצידה של האם ולשם קבלת המשכנתא, היה צורך בהעברת הבית על שמו. 26. הצדדים חתמו בפני עו"ד מ' על מסמכים בשני המסלולים- בן ממשיך והעברת זכויות. כאשר התברר כי לא ישופץ ביתה של התובעת במסגרת פרויקט שיקום השכונות, החליטו הצדדים לפנות למסלול העברת זכויות. 27. גם מסמך ההתחייבות, אותו טוען הנתבע כי הוא אשר ביקש הכנתו מעו"ד מ', נוסח באופן הכולל את שתי האפשרויות – בן ממשיך והעברת זכויות, כאשר ההסבר על משמעות המסמכים נעשה כשהנתבע היה מחוץ לחדר. לפיכך, טען כי התובעת חתמה מרצונה תוך ידיעה לעניין מהות ההסכם.28. אין המדובר בחוזה על תנאי אלא במתנה עם התחייבות בצידה אשר אינה מביאה לכדי בטלות הסכם המתנה. ומכל מקום, אף אם מדובר בחוזה על תנאי או חוזה עם תנאי מפסיק הרי שהתנהגות התובעת היא שהובילה לכך שהנתבע נאלץ לעזוב עם משפחתו את הבית. 
המידע הרלבנטי העולה מעמדת רשות מקרקעי ישראל והסוכנות היהודית: 29. יצויין כי תיק זה נידון לכתחילה בפני מותב אחר, ובשל שינויים בסדרי עבודת בית המשפט הועבר לידון בפניי לשם שמיעת ההוכחות. 30. בשלב זה –ביום 10.11.16 הוריתי על צירופם של רשות מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית ומושב ב' (האגודה השיתופית) להליך.31. מטעם האגודה לא הוגש כתב הגנה, אולם מכתב ההגנה שהוגש מטעם רשות מקרקעי ישראל, עולות העובדות הבאות: ע"פ הנטען עקב פטירת בעלה של התובעת, הועברו בספרי הרשות ביום 14.6.11 כל הזכויות בנחלה *** במושב ב' על שמה של התובעת.32. בחודש יולי 2011 פנה הנתבע אל הרשות בבקשה להעביר את הזכויות בנחלה על שמו מכח הסכם העברה ללא תמורה, וביום 5.9.11 הזכויות בנחלה הועברו על שם הנתבע. 
33. מכתב ההגנה שהוגש מטעם הסוכנות, עלו העובדות הבאות: 34. הזכויות בנחלה נרשמו תחילה על שם התובעת ובעלה המנוח. במשך השנים החלו התובעת ובעלה בהליכי מינוי בן ממשיך במשק, אולם כל פעם הופסק ההליך על ידם.35. ביום 28.2.11 פנה עו"ד כ' במכתב לסוכנות בבקשה לקבל טפסי מינוי בנם של התובעת והמנוח מר י' ק' כבן ממשיך בנחלה (בהקשר זה יוטעם כי בכתב הגנה שהוגש מטעם הסוכנות, נכתב בטעות כי בטפסי המינוי נרשם הנתבע כבן ממשיך, אולם במכתב אשר צורף כנספח 1 לכתב ההגנה, רשום שמו של הבן א' ק', אחיו של הנתבע, כמי שהוריו היו מעוניינים למנותו כבן ממשיך). 36. ביום 26.4.11 פנה מר פ', מזכיר המושב, במכתב לסוכנות בבקשה להעברת הזכויות בנחלה מהמנוח לתובעת, אגב פטירת המנוח.37. ביום 30.5.11 שלחה הסוכנות הודעה על מסירת הנחלה על שם התובעת, וביום 14.6.11 אושרה ההעברה ברשות מקרקעי ישראל.38. ביום 3.7.11 חתמה התובעת במשרדי הסוכנות על חוזה התיישבות. באותו היום מסרה נציגת הסוכנות לתובעת מכתב הסבר בדבר מינוי בן ממשיך בנחלה וכן מכתב הסבר בדבר העברת הזכויות בנחלה.39. ביום 7.7.11 המליצה האגודה ותנועת המושבים לאשר את קבלת הנתבע כמועמד לנחלה. וביום 13.7.11 התקבלו במשרדי הסוכנות מסמכי העברת הזכויות מהתובעת לנתבע, לרבות אישור האגודה לביצוע ההעברה.40. ביום 5.9.11 אישרה רשות מקרקעי ישראל את העברת הזכויות בנחלה מהתובעת לנתבע.41. ביום 10.12.12 פנה הנתבע לסוכנות בבקשה לרישום שעבוד על המשק.42. ביום 4.11.15 פנתה התובעת באמצעות ב"כ במכתב לסוכנות במסגרתו טענה כי הולכה שולל על ידי הנתבע בהליך העברת הזכויות בנחלה. 43. הן רמ"י והן הסוכנות היהודית, ציינו כי אין להן כל עמדה בסכסוך המשפחתי, והותירו את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט.
דיון והכרעה:
זכות בר הרשות בנחלה:44. כידוע, זכויותיו של חבר אגודה בנחלה, הינן זכויות של בר רשות, אשר יונקות את חיותן מהסכם המשבצת אשר על פיו ומכוחו שוכרת האגודה את משבצת הקרקע של המושב מבעליה, רשות מקרקעי ישראל. לעניין אופיה של הזכות, ר' ע"א 1662/99 חיים נ' חיים, פ"ד נו(6)295. 45. חרף אופייה של הזכות, שהינה זכות אישית שאינה קניינית, היא ניתנת עקרונית להעברה, הכל בהתאם להוראות הסכם המשבצת הרלבנטי, שכן אופיה וגדריה של הזכות, הינם בהתאם להסכמת הצדדים בהסכם המשבצת. העברתן של זכויות אלו ע"י חברי האגודה, בין בחיים ובין לאחר פטירתם, כפופה להוראות הסכם המשבצת ולהסכמת בעלת הקרקע, רשות מקרקעי ישראל.46. במקרה של העברת זכויות בחיי המתיישבים, חדלים המתיישבים מלהיות בעלי הזכויות במשק לאחר ההעברה. להבדיל, במקרה של העברה לאחר מות המתיישב, מדובר בהעברת משק עתידית, כאשר ההורים המתיישבים קובעים בחייהם את זהות ה"בן הממשיך". 47. כאמור, אין מחלוקת, כי ביום 5.7.11 נחתמו ע"י התובעת והנתבע בפני עוה"ד מ', הן מסמכי העברת זכויות במתנה והן המסמכים הנחוצים לשם מינוי הנתבע כבן ממשיך. 
מתנה או התחייבות ליתן מתנה:48. סעיף 2 לחוק המתנה תשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק המתנה"), קובע כי מתנה נגמרת בהקניית דבר-המתנה על-ידי הנותן למקבל תוך הסכמה ביניהם שהדבר ניתן במתנה. הקניה משמעותה העברת הנכס ו/או הבעלות עליו לידי המקבל והיא מסמלת את סוף הליך המתנה. כן תוזכר הוראת סעיף 6 לחוק המתנה, לפיה הבעלות בדבר-המתנה עוברת למקבל במסירת הדבר לידו, או במסירת מסמך לידו המזכה אותו לקבלו, ואם היה הדבר ברשות המקבל - בהודעת הנותן למקבל על המתנה, כשאין בדין הוראה אחרת. 49. בהתאם לפסיקה כאשר מדובר במשקים חקלאיים, ככלל יש לראות במינוי "בן ממשיך" או בהסכמי מתנה משום התחייבות לעסקה במקרקעין שאינה מושלמת עד אשר מוסדר הרישום בסוכנות וברשות מקרקעי ישראל. הטעם לכך הוא שהגם שמדובר בזכות אובליגטורית (בר רשות, שימוש או חכירה), הרי שעבירותה מוגבלת מכוח חוזה החכירה/הרישיון החל על המשבצת (ר' הפסיקה שהובאה בהרחבה ע"י חברי כב' סגן הנשיא השופט אסף זגורי בתה"ס (נצרת) 47590-04-13 ש.נ נ' א.נ.ב.מ (11.05.2014). מנגד ר' הדברים שנפסקו בתמ"ש (טב') 18518-11-11 תובעים נ' נתבעים (01.01.2013), מפי חברתי כב' השופטת ג'מילה ג'בארין כליפה, שם נקבע כי מאחר שהזכויות של התובעת במשק היו זכות של בר רשות שהינן זכויות אובליגטוריות, יש לבחון את הסכם המתנה לפי דיני המיטלטלין ולא לפי דיני המקרקעין). 50. במקרה זה, מדובר בעסקת מתנה מוגמרת, נוכח החתימה על הסכם העברת הזכויות, כאשר העברת הזכויות לנתבע נרשמה בסוכנות ואושרה במינהל מקרקעי ישראל, והוא זה אשר רשום כבעל הזכויות בנחלה. 

מהותו של הסכם המתנה:51. הסכם מתנה הינו חוזה חד צדדי שבו התחייבות של צד אחד בלבד, המשתכללת על ידי הצעה וקיבול. בהתאם לפסיקה, על הסכם מתנה חלים הדינים הקבועים בחוק המתנה וכן הדין הכללי של חוזים בנושאים שלא הוסדרו בחוק המתנה, באשר לאופן כריתת החוזה ובטלותו.52. כמו בכל חוזה, גם לשם השתכללות חוזה המתנה, נדרשת גמירות דעת. המבחן לקיומה של גמירות הדעת הוא ככלל אובייקטיבי, כלומר -  האם בנסיבות שנוצרו, היה אדם סביר לומד מן ההצעה שהופנתה אליו על כוונה ליצור יחסים משפטיים (לעניין זה ר'  ע"א 6296/05 פנינה כהן נ' עזבון המנוחה בקשי כתון ז"ל (5.8.07)  וההפניות הרבות שם). ככלל, הדגש הינו על גילויה החיצוני של ההסכמה ולא על הכוונות או המחשבות המלוות אותה (ג' שלו דיני חוזים- החלק הכללי, לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי (2005), עמ' 173). 53. יחד עם זאת,  בהתאם לפסיקה, בהסכם מתנה יש לתת משקל מוגבר לרצונו של נותן המתנה. בעניין זה נפסק בע"א 6296/05 הנ"ל, כי כשעסקינן בהסכם מתנה, אינטרס ההסתמכות של הניצע - מקבל המתנה - אשר זוכה ככלל למעמד בכורה, מפנה את מקומו במידה מסוימת לשם מתן משקל מוגבר לרצונו של נותן המתנה, זאת בשים לב למהותו של חוזה המתנה כחוזה חד צדדי, אשר המקבל הוא הנהנה העיקרי, אם לא היחיד, ממנו. כן נפסק כי במקרה של פער בין כוונתו הסובייקטיבית למצג האובייקטיבי של המעניק, יהיה זה מוצדק להגן על אינטרס ההסתמכות של מקבל המתנה רק כאשר המצג האובייקטיבי של כוונת המעניק הוא ברור וחד משמעי. לפיכך, נקבע, כי יש לדקדק בהתחקות אחר רצונו של נותן המתנה, שהוא, להבדיל, ה"ממית" או ה"מחיה".54. מהאמור לעיל, עולה כי כללי הפרשנות החלים על חוזים דו-צדדיים, חלים גם בחוזים מסוג זה. אלא שבחוזים ממין זה יש ליתן משקל כבד יותר לכוונת הצד המתחייב על פני כוונת הצד המקבל. מוקד הבחינה מופנה, אם כן, לרצון נותן המתנה, בענייננו – לתובעת. 55. כמו כן, כבכל חוזה – חלים אף על חוזה המתנה עקרונות כלליים של יושר ותום לב, הן בשלב קיום החיובים הנובעים מהחוזה והן בשלב הטרום חוזי. 
גמירות דעת ונטל ההוכחה: 56. תנאי יסודי ליצירת חוזה הוא גמירת דעתם של הצדדים להתקשר זה עם זה בחוזה המסויים. מקום שהצדדים לא הגיעו לידי גמירת דעת, לא יוכל בית המשפט ליצור אותה בדיעבד (ג. שלו, שם, בעמ' 172). 57. גמירות הדעת של צד להסכם, הכרחית על מנת שההסכם המשתכלל יהא בר תוקף (ר' בעניין זה סעיפים 2 ו-5 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973) (להלן: "חוק החוזים"). על בית המשפט לבחון אם במועד החתימה על ההסכם גיבש כל אחד מהצדדים לו את גמירות הדעת הנדרשת לשכלולו, אשר צריכה להיות מכוונת להתקשרות מסוימת עם צד מסוים. כאמור לעיל, הדגש בענייננו צריך להיות על גמירות דעתה של התובעת כמעניקת המתנה. 58. בהתאם להלכה הפסוקה, הכלל הוא כי אדם החותם על מסמך משפטי, מוחזק כמי שקרא אותו והבין את תוכנו וכי חתם עליו לאות הסכמתו בייחוד כאשר מדובר במסמך מהותי ביחס לנכסיו (ע"א 1513/99 דטיאשוילי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ). עוד נפסק כי המבקש לסתור חזקה זו צריך להוכיח את גירסתו בראיות פוזיטיביות כאפשרות קרובה (ר' ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו (12.06.00)) 59. במקרה זה, התובעת הינה אישה קשישה, כבת 90, עיוורת שאינה יודעת קרוא וכתוב. כמו כן במקרה דנן חתמה התובעת על הסכם, שמשמעו העברת מלוא זכויותיה במשק לבן אחד מתוך שמונת ילדיה. אין חולק כי מדובר בהחלטה בעלת משמעות כלכלית רבה המשליכה על בני משפחה נוספים של הצדדים. כמו כן, התובעת חתמה על ההסכם בסמוך לפטירת בעלה לאחר שנותרה להתגורר בגפה במשק. עובדה נוספת שאינה שנויה במחלוקת הינה כי התובעת הוחתמה בו זמנית על שני מסמכים בעלי משמעות משפטית שונה. בהתקיים כל אלה, סבורני כי החזקה האמורה נסתרת. 60. לטעמי עובדות אלה, מצדיקות את היפוך נטל הבאת הראיה בסוגיית גמירות הדעת, תוך העברתו על מי שמבקש לקיים את הסכם העברת הזכויות – קרי על הנתבע. משמעות הדבר הינה, כי הנטל מוטל על הנתבע להוכיח כי התובעת הבינה את המסמכים עליהם חתמה, לרבות הבנת ההבדל בין החלופות, ורק אם יעלה בידו להוכיח זאת – חוזר הנטל לאם להוכיח קיומה של עילה לביטול העברת הזכויות. 61. בעניין זה ר' הדברים שנפסקו בתמ"ש (ת"א) 34340/01 סעדה זגיר נ' זכריה זגיר (11.10.2004), שם נידון עניינה של אם קשישה, אשר ביקשה להצהיר על בטלות העברת זכויותיה בדירת מגוריה ללא תמורה לנתבע, בנה. בית המשפט קיבל את התביעה וקבע כי יש לבטל העברת זכויות של אדם קשיש לאחד מילדיו, תוך נישול האחר, אם זו נעשתה שלא מתוך רצון חופשי ועצמאי, אלא מתוך ניצול גילו המופלג וחולשתו, כמו גם תלותו. עוד נפסק כי כאשר המעביר הוא קשיש, וקיימת תלות יסודית שלו באדם אחר, הרי שנטל הראיה להוכיח שהעברת הזכויות תקפה, רובץ על כתפי מי שמבקש לקיימה, ולא על המבקש לבטלה. 62. ואולם, גם אם ייאמר כי נטל הראיה  מוטל לכל אורך הדרך על התובעת, בהיותה ה"מוציא מחברו", ממכלול הראיות שהובאו בפני, יש לקבוע כי התובעת עמדה בנטל להוכיח קיומה הטעיה באופן המקנה לה זכות לביטול החוזה, הכל כפי שיפורט להלן: