ביטול הסכם גירושין פיקטיבי על פי בקשת צד ג'

בפני בית הדין תביעה מצד התובע עו"ד אלמוני, כנגד שני הנתבעים פלוני ופלונית בתביעה לביטול פסק דין לאישור הסכם גירושין שניתן בבית הדין ביום כ"ג סיון תשס"ט (15.6.2009).

התקיים דיון שבו הופיעו התובע וכן הנתבעת פלונית, אך הנתבע פלוני לא התייצב לדיון כנדרש. לאחר הדיון הנתבע פלוני הגיש כתב הגנה מנומק.

התובע, עו"ד אלמוני, במסגרת תפקידו כעו"ד, תובע בתיקי הוצאה לפועל נגד הנתבע פלוני, סכום כולל של 25.000 ש"ח. כמו כן התובע מייצג לקוחות נוספים בהוצאה לפועל, בתביעות נגד הנתבע פלוני בסך כולל של 315.000 ש"ח.

הנתבעים, הם בני זוג עם שני ילדים, שחתמו על הסכם גירושין, שקיבל תוקף של פסק דין בביה"ד בצפת ביום ט' סיון תש"ס (12.6.2000). בהסכם זה נקבע, שהנתבע ישלם מזונות לשני ילדיו בסך 4000 ש"ח. וכן הוסדרו בהסכם זה שאר הנושאים הכרוכים בגירושין.

מאוחר יותר בתאריך ה' חשון תשס"ב (22.10.2001), הנתבעים שינו את תנאי ההסכם, וחתמו בבית הדין על הסכם חדש, שבו האב התחייב בסכום של 6000 ש"ח לשני ילדיו, ובו ביום הצדדים התגרשו בביה"ד.

ביום כ"ג סיון תשס"ט (15.6.2009) הצדדים הופיעו בבית הדין והציגו בביה"ד הסכם חדש, שבו האב התחייב לשלם 5000 ש"ח לחודש, עבור חוב ישן של מזונות ילדים מלפני 13 שנה, שלא נפרעו החל מתאריך 2/1997 ועד 2/2000. וכן נכתב בהסכם זה כי האב ישלם לאם תשלום חד פעמי של 55,000 שקל עבור הוצאות מיוחדות בהן היא נשאה במהלך השנים, וכי הסכום ישולם ב-55 תשלומים שוים של 1000 שקל כדמי מזונות.

את ההסכם הזה התובע מבקש לבטלו. לטענת התובע, ההסכם אינו אלא פיקציה ונחתם למראית עין, וכי כל מטרתו הברחת כספי הנתבע פלוני מנושיו באמצעות הסכם זה. לטענת התובע, ההסכם הוצא במרמה תוך שימוש לרעה בהליכי בית הדין והטעייתו וכן נוגד את תקנת הציבור.

מצד הנתבעים הופיעה הנתבעת פלונית, והגיבה על התביעה באופן עצמאי ללא קשר לנתבע פלוני. טענותיה נטענו הן בכתב ההגנה והן בעל פה, וכדלהלן:

א.      יש לדחות את התביעה על הסף, משום שהתובע הוא צד ג' שאינו שותף להסכם, ואינו יכול לבטל את ההסכם שנחתם מרצונם של שני הצדדים.

ב.      המזונות שולמו לילדים ולא לנתבעת, ואין לפגוע בהם, כי מזונות הילדים קודמים לגביה לפני שאר הנושים.

ג.        ההסכם אינו קנוניה, אלא נחתם בכנות. הרקע לגירושין היה הסתבכות של בעלה לשעבר בחובות רבים שהיא ערבה להם, שגרם למתח רב ביניהם, ולכן התגרשו. אחרי הגירושין האב עבר לעבוד לגור בדרום הארץ, ובשבתות מגיע לכמה שעות כדי לראות את הילדים, ואינו ישן בבית האם. עם זאת האב מכיר בחובתו לילדיו ולכן הסכים לשלם את מזונותיהם בסכומים נכבדים, וכן להחזיר לאם את ההוצאות שהוציאה לבדה עבור הילדים בשנים 1997-2000.

הנתבע פלוני טען בכתב ההגנה כי דמי המזונות נקבעו לרווחתם של הילדים ולא היתה מניעה שהוא יחייב עצמו בהם במסגרת ההסכם.

יש לברר שתי שאלות מקדמיות:

האם התובע מוסמך לתבוע את ביטול החוזה שנעשה בין הנתבעים בלבד, בעוד התובע הוא צד ג' שאינו שותף להסכם. והאם יש סמכות חוקית לבית הדין לדון בתביעה החורגת מנושא המעמד האישי, העוסקת בתביעה ממונית שבין צד ג' ובין הנתבעים.

ביחס לשאלה הראשונה אנו קובעים כדלהלן: גם אם התובע אינו שותף להסכם שנחתם בין הנתבעים, הרי מאחר שההסכם בין הנתבעים פוגע בתובע שהוא צד ג', עומדת לו הזכות, הן מהפן ההלכתי, והן מהפן החוקי - לתבוע את ביטול ההסכם הפוגע בו.

ביחס לנושא הסמכות יאמר כדלהלן - אמנם הבקשה שבפנינו, הבאה על ידי צד שלישי להליך הקודם בענין הגירושין, חורגת ממקרה רגיל שבו לאחר הגט בא אחד הצדדים, ומבקש לבטל את הסכם הגירושין. על פי המצב המשפטי הקיים, בית הדין מוסמך לדון בבקשת בעל-דין לבטל פסק דין שניתן בעבר על ידי בית הדין, כשם שלכל טריבונל שנתן פסק הדין מקורי, נתונה הסמכות לדון בביטולו או בשינויו. ראו דבריו של הנשיא שמגר בע"א 442/83 קם נ' קם שבו נכתב -

"גם משניתן פסק-דין המאשר הסכם, הרי אם הוכח, שמאז הינתנו חל שינוי מהותי בנסיבות, וכי יהיה זה בלתי צודק להשאירו על כנו, ניתן לפתוח את העניין מחדש. פסק הדין מבוסס על מערכת נסיבות מסויימת, הקיימת בעת הינתנו ועם שינוי הנסיבות באופן מהותי עלול המשך קיומו של פסק הדין להפוך לבלתי צודק ... כשם שניתן לפתוח מחדש פסק-דין רגיל למזונות, שניתן על יסוד הכרעתו העניינית של בית המשפט, כשמשתנות הנסיבות שינוי מהותי, כן ניתן לפתוח פסק-דין, גם אם הוא ניתן בהסכמה. פסק-דין, שניתן בהסכמה, אין לפתחו אלא במקרים נדירים, וזאת בשל אופיו ההסכמי. ודאי שניתן לפתחו, אם הצדדים השאירו פתח לכך, במפורש או במשתמע... אך גם אם לא היתה זו כוונת הצדדים, מכוחו של בית משפט לקרוא תניה כזו לתוך ההסכם, וזאת מאחר שיש לראות את ההסכם כמכוון למערכת עובדות ונסיבות מסוימת, כפי שהיתה בעת כריתת החוזה... מגמת היסוד היא האיזון בין שני אינטרסים, הינו בין אינטרס הסופיות של פסק הדין לבין האינטרס, שלא ישאר על כנו פסק-דין, שאכיפתו הפכה, עקב שינוי נסיבות, לבלתי צודקת לחלוטין".

על פסק דין זה חזר השופט חשין ב-בג"צ 6103/93 סימה לוי נ' ביה"ד הרבני הגדול בירושלים פ"ד מח(4), 591.

אילו היתה שאלה דומה עולה בבית המשפט האזרחי, ברי שבית המשפט היה מוסמך לדון בבקשת צד שלישי לבטל הסכם בעניני משפחה שניתן לו תוקף של פסק דין, ובלבד שהיא תוגש בתובענה עצמאית (כפי שנעשה כאן), וה"ה ביחס לבית הדין הרבני בנושאים הנתונים לסמכותו.