ביטול הכרעת דין שניתנה בהעדר הנאשם ולנוכח אי מינוי סנגור

לפניי בקשה במסגרתה עתר הנאשם לביטול הכרעת הדין שניתנה בהעדרו ביום 15.2.09.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות מיום 5.12.08. המדובר למעשה בדו"ח מסוג "הזמנה לדין", אשר נמסר לידי הנאשם במועד רישום הדו"ח ע"י שוטרת, ועל גביו נרשם מועד הדיון.

מכיוון שהנאשם הוזמן כדין ולא התייצב לדיון, הוא הורשע בהעדרו מכח סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב -1982 (להלן- חסד"פ), ולאור עתירת המאשימה לעונש של מאסר בפועל, לא נגזר דינו, הדיון נדחה לטיעונים לעונש ומונה לו סנגור מהסנגוריה הציבורית.

הסנגור טען כי היה על המאשימה לציין את עתירתה לעונש על גבי כתב האישום לאור הוראות סעיף 15א לחסד"פ, כי היה עליה להודיע עתירתה לעונש לפני הכרעת הדין ולא אחריה, וכי לאור העתירה למאסר בפועל היה על בית המשפט להמנע מלהרשיע את הנאשם, ולדחות הדיון לצורך מינוי סנגור.

עוד טען הסנגור, כי הנאשם כופר במיוחס לו, וכי מעיון בחומר החקירה עולה כי קיימות בעיות ראייתיות קשות בתיק.

ב"כ המאשימה התנגדה לביטול הכרעת הדין, לאור העובדה שהנאשם זומן כדין לדיון, לא התייצב, ולא הסביר את סיבת העדרותו, ולאור הוראות סעיף 240 לחסד"פ.

ראשית ייאמר, כי לאור טענותיו של הסנגור לגופו של עניין לגבי הראיות, ולאור החשש שמא ייגרם לנאשם עיוות דין, בהתחשב בין היתר בחומרת העבירה ובחומרת העונש לו עותרת המאשימה, החלטתי כי יש מקום לבטל את הכרעת הדין, לפי הוראות סעיף 130 (ח) לחסד"פ.

עם זאת, לאור חשיבות הטענות שהועלו ע"י הסנגור לעניין היחס שבין סעיף 15א לחסד"פ לבין סעיף 240 לחסד"פ, החלטתי לדון גם בטענותיו האחרות של הסנגור.

במסגרת תיקון 49 לחסד"פ, שהתקבל ביום 19.7.06, נחקק בין היתר סעיף 15א, הקובע כדלקמן :

"(א)(1) סבר תובע כי קיימת אפשרות שיבקש מבית המשפט להטיל על נאשם עונש מאסר בפועל אם יורשע, יודיע על כך התובע לבית המשפט במועד הגשת כתב האישום או במועד אחר לפני תחילת המשפט.

       (2) מסר התובע לבית משפט הודעה כאמור בפסקה (1), יודיע על כך בית המשפט לנאשם ולסניגוריה הציבורית.

  (ב)     על אף הוראות סעיף קטן (א)(1), לא מסר התובע הודעה כאמור באותו סעיף קטן לפני תחילת המשפט, וסבר התובע, לאחר תחילת המשפט, כי נתגלו נסיבות חדשות או נמצאו טעמים אחרים המצדיקים, לדעתו, לבקש מבית המשפט להטיל על נאשם עונש מאסר בפועל, יודיע על כך התובע לבית המשפט ולנאשם בהזדמנות הראשונה.

  (ג)      מסר התובע הודעה לפי הוראות סעיף זה, ימונה לנאשם שאינו מיוצג, סניגור."

בענייננו, עסקינן בעבירה עליה חל סעיף 240 לחסד"פ, הקובע הסדר מיוחד ל"עבירות קלות", בו נקבע בין היתר בסעיף 240 (א) (2) :

"נאשם שהוזמן ולא התייצב בבית המשפט בתחילת המשפט או בהמשכו, יראוהו כמודה בכל העובדות שנטענו בכתב האישום, זולת אם התייצב סניגור מטעמו."

ובסעיף 240 (א) (3) נקבע :

"בית המשפט רשאי לדון נאשם לפי הוראות פסקה (2), שלא בפניו, אם הוא סבור שלא יהיה בשפיטתו על דרך זו משום עיוות דין לנאשם ובלבד שלא יטיל עליו עונש מאסר..."

הרציונאל שמאחורי סעיף 240 לחסד"פ נסקר ארוכות בפסיקה, וברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל, נאמרו בין היתר הדברים הבאים :

"תכליתו של סעיף 240 לחסד"פ הינה ייעול ההליך הפלילי בעבירות קלות. ניתנת במסגרתו אפשרות לנאשם, אם הוא בוחר בכך, שלא להיות נוכח בעת הדיון, כך שזה יתנהל בהעדרו. הדין קובע, שבמקרה כזה יראוהו כמודה בכל העובדות אשר בכתב האישום. שמע, על הנאשם לדעת שאי התיצבות כמוה כהודאה...