ביטול הכרעת דין שבטלה כתב אישום מחמת טענה מהצדק עקב כאוס תכנוני

ההליך שבפני :

בפני ערעור המדינה, הועדה המחוזית לתכנון ובניה (להלן: "המערערת") על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט ד.פיש) שניתן במסגרת ת.פ 4420/04 אשר אוחד עם ת.פ 4427/04 ועם ת.פ 4436/04, לפיו זיכה ביהמ"ש את הנאשמים (להלן: "המשיבים") מעבירות של בניה ושימוש במקרקעין בלא היתר, אי קיום צו הריסה ואי קיום צו הפסקת פעולות, בניגוד לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965 (להלן "חוק התכנון והבניה" או "החוק") לאחר שקיבל טענת "הגנה מן הצדק" שנטענה על ידם. 

ביהמ"ש קמא קבע, כי העמדה לדין בעיר הכרמל הפכה להיות שרירותית, ובהעדר מדיניות תכנון מובנת אין בסיס המאפשר הפעלת שיקול דעת סביר בהעמדה לדין. במצב זה, המשך הליכים פלילים מהווה התעמרות בנאשמים. על כן, קבע ביהמ"ש קמא כי האנרכיה בפיתוח, אזלת היד של המדינה במתן פיתרונות תכנון, העדר האכיפה והשרירותיות בהעמדה לדין מעמידים לנאשמים הגנה מן הצדק.

הרקע העובדתי וטיעוני הצדדים:

המשיב 3, הנאשם בת"פ 4427/04, הואשם כי הקים, בסמוך לדלית אל כרמל, שני מבני מגורים בשטח של כ- 178 מ"ר כל אחד, ללא היתר ובניגוד לתוכנית. בגין הבניה הנ"ל, הורשע המשיב בת"פ 6957/96 בבנייה ללא היתר והוטל עליו צו הריסה. משלא מילא אחר הוראת הצו ולא הרס את המבנים, הורשע באי קיום צווי הריסה ושימוש במבנים ללא היתר במסגרת ת.פ 6412/0 והוטל עליו להרוס את המבנים ומשלא מילא אחר הוראה זו הוגש כתב האישום בעבירה של אי קיום צו ביהמ"ש, בעבירה של שימוש ללא היתר ועבירה של סטייה מתוכנית. זה כתב האישום נשוא ההליך שבפני ובגין אלו זוכה כאמור.

המשיבים 2-1, הנאשמים בת.פ 4420/04, הואשמו כי בנו מבנה דו קומתי המיועד לשמש למגורים ללא היתר ובסטייה מתוכנית ביחס למבנה מגורים בשטח של כ- 170 מ"ר המצוי באזור המוחרקה בדלית אל כרמל. בגין הבניה הנ"ל הורשעו הנאשמים בת"פ 4682/01 והוטל עליהם, בין היתר, צו הריסה. משלא מילאו אח ר הוראות צו ההריסה הוגש כתב האישום בגינו זוכו (4420/04).

המשיבים 4-5, הנאשמים בת.פ 4436/04, הואשמו בבניית בית מגורים ללא היתר בשטח של כ- 160 מ"ר בסמוך לעוספיא. למשיב 5 יוחסה גם עבירה של ביצוע עבודות בניה בניגוד לצו הפסקה שיפוטי ובניגוד לצו מניעת פעולות במקרקעין שהוטלו עליו במסגרת ב"ש 2342/02. המשיב 4 הורשע בת.פ 3369/02 בגין בניית שלד ללא היתר והוצא לו צו הריסה מותלה וצו איסור שימוש. משלא מילא אחר הוראות צווים אלו וביצע עבודות של גמר בניית הבית הוגש נגדו כתב האישום בת"פ 4436/04 בגינו זוכה.

המערערת טוענת כי החלטת ביהמ"ש קמא לזכות את המשיבים מחמת הגנה מן הצדק נבעה ממסקנות מוטעות אליהן הגיע ביהמ"ש קמא. לטענתה, המסקנות העובדתיות בדבר המצב התכנוני בעיר הכרמל העומדות ביסוד פסק הדין נקבעו על רקע תשתית עובדתית חלקית, שמבוססת בעיקרה על ראיות שהוצגו מטעם הנאשמים. זאת לאחר שבית המשפט קמא דחה את בקשת המערערת לזמן לעדות את מתכנן מחוז חיפה (להלן: "מתכנן המחוז"), לפי סעיף 167 לחוק סדר הדין הפלילי, על מנת שיבהיר בפני בית המשפט את המצב התכנוני לאשורו. לטענת המערערת שגה ביהמ"ש קמא בפרשנותו את סעיף 167 ובהחלטה לדחות את בקשת המערערת לזמן את מתכנן המחוז. לטענת המערערת בלא עדות מתכנן המחוז לא היה בפני ביהמ"ש מידע מוסמך.

כן טוענת המערערת, כי שגה ביהמ"ש קמא בקבעו כי " למרות שמדובר ביישובים וותיקים, אין להם תכניות בניה ופיתוח מעודכנות הנותנות מענה לסוגיות חיוניות כגון הרחבתם לקליטת הגידול באוכלוסיה והתקנת תשתיות מודרניות" לטענת המערערת הכרעת ביהמ"ש קמא מתעלמת מתוכניות רבות שאושרו בשנים האחרונות ואשר מייעדות שטחים נרחבים בעיר הכרמל למגורים, לתעשייה, למבני ציבור וליעודים נוספים, באופן שיש בו כדי להפריך מהיסוד את הקביעות  בדבר " ריק תכנוני", " שיתוק מערכות" ו" כאוס תכנוני" בעיר הכרמל.

כן טוענת המערערת כי שגה ביהמ"ש קמא בהחלטתו לקבל טענת הגנה מן הצדק ולזכות את הנאשמים. המערערת טוענת כי קביעה זו של ביהמ"ש קמא עומדת בסתירה להלכה הקיימת בדוקטרינת ההגנה מן הצדק, ויש בה כדי לחתור תחת תכלית דיני התכנון והבניה, באופן העלול לפגוע במאמצי אכיפת החוק. המערערת טוענת כי מחדליה ואי אכיפת החוק ע"י הוועדה המקומית אינם יכולים למנוע מהוועדה המחוזית לנקוט הליכים נגד תושבי העיר הבונים מחוץ לתחום התכנון המאושר במסגרת תכניות מתאר ארציות, וכי אין יסוד למסקנת בית משפט קמה לפיה, העובדה שהוועדה המחוזית אינה מצליחה להוציא לפועל ולבצע צווי הריסה מחמת קושי בקבלת סיוע משטרתי, מובילה לתוצאה של ביטול כתבי האישום מעיקרא .

עוד טוענת המערערת, כי אילו היה יסוד לקביעות ביהמ"ש קמא במישור העובדתי, בדבר המצב התכנוני בעיר הכרמל, הרי שלא היה בכך כדי להצדיק שימוש בדוקטרינת ההגנה מן הצדק.

כן טוענת, כי אף אם היה יסוד לקביעותיו של בית המשפט קמא במישור העובדתי דהיינו, בטענה הנוגעת להעדר תכנון בעיר הכרמל, הרי שלא היה בכך כדי להקים למשיבים הגנה מן הצדק מהטעם שעיכובים בהליך התכנוני אינם יכולים להביא לביטול של הוראות הדין ולהכרה בפרקטיקה של עשיית דין עצמי החותרת תחת דיני התכנון והבניה.

לטענת המערערת חומרת העבירה נעוצה בכך שמדובר בבניה מחוץ לתחום תכנית מאושרת ומחוץ למרחב התכנון, ואף בשטחים שאין כל כוונה לשלבם בשטח השיפוט של עיר הכרמל. הבניה באזורים שטרם תוכננו, שבחלקם אינם מיועדים לפיתוח, יוצרת אילוצים ומסכלת אפשרות לתכנון עתידי מיטבי. ולשם המחשת האמור, הודגש כי המשיב 3 בחר לבנות שני מבנים על תוואי כביש עוקף המוגדר כדרך אזורית שתוכנן כדרך גישה לעיר.

עוד טוענת המערערת כי פסק הדין בביהמ"ש קמא כלל אינו מתייחס למיקום המבנים והסתפק באמירה כללית ללא ביסוס כי הנאשמים עשו מצידם מאמצים " לרצות את מערכת התכנון".

בסיכומו של דבר מבקשת המערערת, לבטל את ההחלטה בדבר זיכוי המשיבים מחמת הגנה מן הצדק, ולהחזיר את הדיון לביהמ"ש קמא, על מנת שימשיך את הדיון בבירור אשמת המשיבים.

המשיבים טוענים כי עיר הכרמל מצויה בכאוס תכנוני . 60% - 80% מהבתים בנויים ללא היתר ואין תשתית תכנונית שתאפשר להם הגיש בקשות להיתר. לטענת המשיבים הנסמכת על עדות ראש העיר בביהמ"ש קמא, תושבי עיר הכרמל נשלחים ע"י נציגי הוועדה מקומית להקים בתים ללא היתר ולאחר הבניה הונחו שלא להרוס את הבתים מהטעם שהליכי התכנון יקודמו.

לטענת המשיבים, לא ניתן לבחון את עניינם של המשיבים במנותק מן המצב התכנוני בעיר הכרמל  מהטעם שמצבם הינו תוצאה ישירה של המצב התכנוני הלקוי. לטענתם, משרד הפנים לא הצליח להביא ליצירת מתווה לפיתרון המצב התכנוני הכאוטי על אף שבחמש השנים שקדמו לאיחוד הרשויות, הוחלפו מטעם משרד הפנים ארבעה רשאי וועדה מקומית של רכס הכרמל.  כן טוענים המשיבים, כי דווקא קיומו של פסק הדין של ביהמ"ש קמא, הוא שיכול להביא למפנה. 

המשיבים סבורים כי לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט קמא באשר לבקשה לפי סעיף 167 לחסד"פ, לטענתם, זהו ניסיון "להבריח בדרך האחורית נתונים עובדתיים אחרים לכאורה".

המשיבים טוענים כי בחינת השיקולים להבאת ראיות נוספות אינה עומדת במבחנים שנקבעו בפסיקה. עפ"י המבחן הראשון - עדותו של מר קולמן היא בגדר ראיה  שהייתה בהישג ידה של המערערת בעת הדיון בפני ביהמ"ש קמא וכי המערערת כלל לא הופתעה מטענת ההגנה מן הצדק בשל כאוס תכנוני בעיר הכרמל, וכבר בישיבות הראשונות משנטענה טענת ההגנה מן הצדק נתבקש תיקון כתה"א באופן של הוספת עדת תביעה נוספת.