ביטול החלטת ועדה פסיכיאטרית לאשפוז כפוי

ערעור על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית (להלן: "הוועדה") מיום 8.6.16, אשר החליטה להאריך אשפוז המערער בשבועיים נוספים .

כאן המקום להקדים, כי במקור הוגש הערעור על החלטת הוועדה מיום 5.6.2015, אשר החליטה להאריך אשפוז המערער בשבוע עד ליום 12.6.2016. לפי  שתום המועד הינו בחג  השבועות, מועד בו הוועדה אינה מתכנסת, הזדרזו הגורמים הרפואיים לכנס וועדה נוספת ביום 8.6.2016.

במהלך הדיון, סברתי כי אין להיתפס לשיקולי פרוצדורה ולהורות על מחיקת הערעור המקורי כמבוקש על ידי המשיבים. לשיטתי, לפי שמדובר בזכויות יסוד, יש לדלג על המשוכה הפרוצדורלית ולדון בערעור על החלטת הוועדה מיום 8.6.2016 נוכח העובדה כי הצדדים היו ערוכים ומוכנים לכך ממילא.

העובדות הצריכות לעניין

1. ביום 20.5.16 התקבל המערער במחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים על שם שיבא בתל השומר.
2. המערער הגיע לבית החולים מלווה על ידי אמו ובני משפחה נוספים בשל, מה שהוגדר "שינוי התנהגותי חד".
3. עם קבלתו, הוא גילה אי שקט קיצוני, הוכנס לחדר ביטחון, הורה לאנשי הביטחון ולרופאה לצאת מהחדר ובהמשך "הכה בידו של אח" שהתקרב אליו.
4. בבדיקה גילה אי שקט פסיכומוטורי, התקשה לשמור על קשב (דיסטרקאבילי), רוגזני והפרעות קשות בהלך החשיבה עד רפיון אסוציאטיבי.

עוד נמצא כי העורר מבטא מחשבות שווא של יחס ורדיפה.

1. בשל מצב פסיכוטי מאני אשר גרם לפגיעה ניכרת בבוחן המציאות ובכושר השיפוט, הגיע הצוות הרפואי למסקנה כי המערער מהווה סכנה פיזית מיידית  לסביבתו ומשכך הוצאה עבורו הוראה לאשפוז כפוי דחוף.
2. ביום 22.5.16 דחתה הוועדה ערר שהגיש המערער.

ביום 26.5.16 האריך הפסיכיאטר המחוזי את האשפוז הכפוי בשבוע נוסף.

ביום 29.5.16 דחתה הוועדה, פעם נוספת, ערר שהגיש המערער והאריכה את אשפוזו הכפוי עד ליום 5.6.16.