ביטול אישפוז כפוי ושחרור לאלתר של קשישה ניצולת שואה לפי חוק לטיפול בחולי נפש

פסק דין

בפניי ערעור על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית אשר דחתה ערר שהגישה המערערת נגד הוראת אשפוז כפוי שהוציא הפסיכיאטר המחוזי ביום 1.7.14.

הערעור הוגש ביום 6.7.14 וקבעתי אותו לדיון היום, בשל הדחיפות העולה מתוכנו ואבהיר כי לאחר עיון במסמכים, אני מודה לב"כ המשיבים שנתנה הסכמתה בפתח הדיון לשחרורה של המערערת לאלתר.

אבהיר כי, לא אקבע קביעות בנושא איזוקה של המערערת, שכן אין בפניי את מלוא הנתונים, לרבות עמדתם של המעורבים ישירות בנושא, שכן, לא ידוע מה הייתה עמדת הנציגים הרשמיים אשר פעלו לביצוע הוראת האשפוז המקורית.

אך חשוב להדגיש, כי בתיק זה לא התקיימו, כפי שמפורט בערעור תנאים הכרחיים, ככל שמדובר באשפוז כפוי לפי החוק לטיפול בחולי נפש ומיותר להזכיר, סעיף מרכזי וחשוב, שלעיתים נשכח על ידי הצדדים הרשמיים ואני מתייחס לסעיף 35 לחוק, המדבר על זכויותיו של החולה ואני מוסיף לצד חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

החוק לטיפול בחולי נפש מיועד לחול על חולי נפש ובמקרה זה, אין ראיות להיותה של המערערת חולת נפש. חשוב להבהיר כי מעולם עד לאירועי תיק זה, לא נזקקה המערערת לשירותים בתחום זה וכמובן, שגם לא הייתה מאושפזת בעברה.

אמנם החוק נועד לבצע איזון בין האינטרס הציבורי וההגנה עליו מול האינטרס וכבודו של כל אדם. במקרה זה, בעקבות שיחה טלפונית בין רופאת משפחה לבין המערערת, מצאה עצמה המערערת, מאושפזת בהוראת אשפוז כפוי עד לרגע זה.

אני סבור כי דווקא האינטרס הציבורי, מחייב שחרור לאלתר, תוך הדגשה לרשויות השונות כי יש להקפיד לגבי זכויותיו של כל אדם ולא ייתכן כי על סמך אמירה שאני מאמין כי נאמרה באותה שיחה טלפונית, יבוצע אשפוז כפוי.

חובה היה להיפגש עם המערערת, לשמוע את דבריה, לבצע הליך של בירור רפואי מתאים ואולי גם בירור עובדתי, שכן הרקע לאותה אמירה לאותה שיחה, היא טענה עובדתית שלא נבדקה באשר לשכניה של המערערת.

עוד אוסיף כי, גם אם מתעורר חשד כי יש צורך בבחינת אשפוז כפוי, יש לבצע איזונים ולפעול במידתיות ולזכור כי קיימות בחוק אפשרויות להגיע לתוצאות כפי שיכולות להואיל גם למי שמסכן את עצמו ואני לא קובע כי זה המקרה, ראו למשל אפשרות של בדיקה לא כפויה לפי סעיף 7 לחוק הנ"ל.