ביטול איסור המשטרה על חשוד נגישות לאמצעי התקשורת

השאלה שמעוררת בקשת המשטרה במקרה דנן היא: האם יש לבית המשפט סמכות לקבוע תנאי שחרור בערובה הכוללים איסור על מתן ראיונות לכלי התקשורת, ואם יש בנמצא סמכות כזו – מהם התנאים להפעלתה.

רקע

1. המשיב, עורך דין במקצועו, נחשד על ידי המשטרה בביצוע עבירות של קבלת שוחד ומרמה והפרת אמונים, במסגרת תפקידו כיועץ משפטי בעיריות ראשון לציון ורחובות.

2. עם פתיחת החקירה הגלויה נעצר המשיב. לאחר מספר ימים שוחרר המשיב ממעצרו ונקבעו בעניינו בהסכמה תנאי שחרור בערובה. מראשית הדרך (5.2.2014) כללו תנאי השחרור המוסכמים איסור לשוחח על הפרשה הנחקרת עם כל אדם, לרבות אמצעי התקשורת, ויצוין כבר עתה כי הצדדים עיצבו בעצמם את מכלול תנאי השחרור בערובה בעניינו של המשיב.

3. מקצת מתנאי השחרור המוסכמים, לרבות האיסור לשוחח על הפרשה, עמד בתוקף למשך 60 ימים. תנאים אלה הוארכו מעת לעת בהסכמה, כל פעם לתקופה בת 60 ימים.

4. ביום 17.9.2014 הגישה המשטרה בקשה נוספת להארכת תוקף תנאי השחרור בערובה בעניינו של המשיב ב-60 ימים נוספים. ב"כ המשיב נתנו הסכמתם להארכת כלל התנאים פרט לתנאי האוסר על המשיב לשוחח על הפרשה הנחקרת עם כל אדם, לרבות אמצעי התקשורת.

5. קיימתי שני דיונים בבקשה (ביום 2.10.2014 וביום 21.10.2014). כבר עתה יצוין כי במהלך הדיונים הסכימה המשטרה לוותר על התנאי האוסר על המשיב לשוחח על הפרשה הנחקרת עם "כל אדם", והצדדים מיקדו טענותיהם באיסור לשוחח עם אמצעי התקשורת (להלן – "האיסור שבמחלוקת"). עוד יצוין כי, לאחר ששמעה את הערות בית המשפט, הייתה המשטרה נכונה להגביל מראש את תוקף כלל האיסורים, לרבות האיסור שבמחלוקת, כך שיפוגו באופן סופי ביום 1.2.2015.

תמצית טיעוני הצדדים

6. טענתה הבסיסית של המשטרה היא כי אין להתיר למשיב לשוחח עם אמצעי התקשורת על נושאי החקירה משום שהדבר עלול לשבש את מהלך החקירה. נטען כי חקירת המשטרה בפרשה, המלווה מראשיתה על ידי הפרקליטות, נמצאת עתה בישורת האחרונה. מדי יום נערכות השלמות חקירה. כל ראיון עם המשיב שיתפרסם באמצעי התקשורת עלול להגיע לחשודים ולעדים פוטנציאליים שטרם נחקרו, וכך ישבש את החקירה.

נציג המשטרה, רס"מ שחר לוי, הפנה בטיעוניו לפסק דינו של בית המשפט העליון בע"פ 10994/08 מדינת ישראל נ' תורג'מן (14.5.2009) אשר עסק באיסור על פרסום קלטות חקירה. לדברי נציג המשטרה, האמור בפסק דין זה מסביר כיצד כל פרסום מחדר החקירות יכול להביא לשיבוש ואף עלול להרתיע שורה של גורמים מלמסור עדות.