ביטוח ישיר-איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ נ' דן

פסק דין

מונחת בפני תביעת שיבוב שעניינה בתאונת דרכים.

רקע:

ביום 30.08.07 ארעה תאונת דרכים בין שני כלי הרכב נשוא התביעה (להלן: "התאונה").

על מנת לסבר את האוזן, בגין תאונה זו הגישה מבוטחת התובעת תביעה בגין הפסדיה בבית המשפט לתביעות קטנות וביום 18.6.2008 ניתן פסק-דין (להלן: "פסק-הדין בתביעות קטנות").

הנתבע הגיש בקשה לביטול פסק הדין בתביעות קטנות, אך הבקשה נדחתה, לא הוגש ערעור, ופסק-דין זה נשאר על כנו.

עתה בפני תביעת שיבוב, בו התובעת, שהינה המבטחת, נכנסת לנעליה של המבוטחת.

העיד בפני עת/1 (להלן: "עת/1") שהינו נהג רכב המבוטח אצל התובעת (להלן: "רכב התובעת"), כמו כן העיד הנתבע (להלן: "הנתבע") שהינו נהג המונית (להלן: "המונית").

עיקר טענות הצדדים:

לטענת ב"כ התובעת, עת/1 נסע בנתיב השמאלי מבין שלושה נתיבים, ועת שהיה מרווח בין שני כלי רכב שהיו בנתיב האמצעי, "חתך" הנתבע מהנתיב הימני, וכאשר היה בניצב פגע ברכב התובעת.

לשיטתה, גרסת עת/1 הייתה עקבית ומהימנה, ועדיפה על פני גרסתו של הנתבע, משכך יש לקבל את התביעה במלואה.

באשר לנזקים הנטענים, התובעת מבקשת לוותר על סעיף ההוצאות השונות.

לטענת ב"כ הנתבע, הנתבע נסע מימין לרכב התובעת, וכאשר רכב התובעת היה בנתיב השמאלי סטה לפתע ימינה ופגע ברכבו.

כמו כן, לשיטתו, הנתבע הוא אדם פשוט ואין להיתפס בצורה זו או אחרת לדרך הצגת דבריו.

לגישתו, בהתאם לפסק הדין בתביעות הקטנות מי שנהגה ברכב בזמן התאונה היא אשתו של עת/1, ולא עת/1.

לא זו אף זו, אין לקבל את חוו"ד השמאי מטעם התובעת, הואיל ולא ניתנה הזדמנות לנתבע להגיש חוו"ד נגדית.

לאור האמור מבקש לדחות את התביעה.

דיון והכרעה:

ראשית, השאלה הצריכה לענייננו בתיק דנן – מי אחראי לקרות התאונה, וגרסתו של מי מהנהגים עדיפה?

בקליפת אגוז, במשפט האזרחי השתרש הכלל – "המוציא מחברו עליו הראיה" (משנה בבא קמא ג' יא). דהיינו, כאשר פלוני תובע את אלמוני, מוטלת עליו החובה להוכיח בראיות כי אכן אלמוני חייב לו.