ביטוח ישיר איי.די.איי חברה לביטוח בע''מ ואח' נ' דבש ואח'

פסק דין

1.תאונת דרכים התרחשה ביום 24/07/05 בין רכב שבבעלות של התובעת 2 המבוטחת ע"י התובעת 1 ובין רכב, שבבעלות של הנתבע 2 בו נהג הנתבע 1 (להלן – "הנתבע").

התביעה שבפני היא תביעת שיבוב ולהחזר הוצאותיה של התובעת 2 , להשתתפות עצמית. המחלוקת בין בעלי הדין היא בשאלת האחריות לתאונה, על מי מהנהגים היא מוטלת.

המסכת העובדתית:

2.הוכח בעדויותיהם של התובעת 2 והנתבע כי התובעת נסעה בכביש הראשי ואילו הנתבע, נכנס לכביש הראשי מכביש המצוי מימין לצומת בו היה מוצב תמרור שהורה לו לעצור למתן זכות קדימה (עמ' 2 שורות 1-6 , עמ' 3 שורות 28-31).

3.התובעת העידה כי הופתעה מהתפרצותו לכביש של הטנדר בו נהג הנתבע, למרות שמוצב לו תמרור עצור. בתחילת חקירתה העידה כי היא נסעה במהירות של בין 50-60 קמ"ש ובהמשך דבריה אשרה כי אם נרשם בהודעתה למשטרה (ת/2) כי היא נסעה במהירות של 60 קמ"ש, אין היא מערערת אחר הודעתה זו. בעדותה אמרה התובעת כי היא בחנה את תנאי הכביש והתנועה ולא הבחינה ברכבו של הנתבע כי אם עובר לפגיעתו ברכבה בעת, שכבר לא היה בידה למנוע את התאונה למרות ניסיונה לעשות כן.

שדה הראיה שלה היה טוב לפי עדותה והיא לא ראתה את הנתבע נוסע לכיוון הצומת בהיותו בנסיעה מהירה עד לרגע הימצאותו בסמוך לרכבה (עמ' 1 שורות 13-16 ועמ' 2 שורות 25-29). לא היה בידי התובעת לומר היכן היו הנזקים ברכבו של הנתבע הואיל ולדבריה, היא לא בחנה אותם. לאחר החלפת הפרטים בא פונתה לבית חולים לפי עדותה. נזקי רכבה של התובעת הם בחזית הרכב, בהתאם לחוות הדעת של השמאי מטעם התובעת והרכב, הוכרז "כאובדן להלכה" (חוות הדעת צורפה כנספח לכתב התביעה).

4.מנגד , העיד הנתבע על עצירתו בקו העצירה בכביש המצוי מימין לצומת שממנו הוא נכנס לצומת. כניסתו לצומת היתה רק לאחר שבחן את התנועה וראה שהכביש ריק. הוא עבר כבר את נתיב ימין בכביש הראשי והגיע עד לנתיב השמאלי בו ולגינה המצויה שם (עמ' 3 שורות 22-24). הנתבע העיד כי הוא לא ראה את רכבה של התובעת עד להתנגשות בין הרכבים. הוא למד לדבריו על נסיעת התובעת במהירות, מעצמת המכה שכן הוא לא הבחין בה בנסיעתה (עמ' 4 שורות 23-29).רכבו, עצר בגינה לאחר שקיבל מכה בגלגל האחורי מצד שמאל (כאמור בהודעה למבטחת של הנתבע על מיקום הנזק).

דיון ומסקנות:

5. לפי מיקום ואופי הנזקים ברכבה של התובעת, ניתן ללמוד על התנגשות חזקה בין הרכבים שגרמה לנזק כבד לכל רוחב חזית הרכב. סימני המכה, מלמדים על מכה חזקה יותר בצד ימין של הרכב בו החלה הפגיעה לפי נסיבות התאונה על פי העדויות,עם משיכה לצד שמאל בחזית הרכב ( תמונות הרכב שצורפו לחוות דעת השמאי). הנתבע העיד על נזקיו בחלק האחורי של הרכב בגלגל שמאל אך לא הציג תמונות של רכבו על מנת ללמוד מהיכן החלה הפגיעה בחלק האחורי. יחד עם זאת, התובעת לא סתרה את עדותו של הנתבע על פגיעה בחלק האחורי ברכבו שכן בחקירתה, השיבה כי היא לא בחנה את נזקי רכבו. בנסיבות אלו, אני קובעת כי נזקי רכבו של הנתבע הם בחלק האחורי של הרכב מצד שמאל.

6. בהתאם לתמרור שהוצב מימין לצומת, היה על הנתבע לבחון היטב את תנאי הכביש בטרם כניסתו לצומת. רק לאחר שווידא כי אין רכב הנוסע לכיוון הצומת בכביש בו נסעה התובעת, היה בידו להיכנס לצומת. אילו היה הנתבע מביט שמאלה כגרסתו, היה מבחין ברכבה של התובעת נוסע לעברו, ולו גם ממרחק. הנתבע לא טען בכתב ההגנה ובעדותו הראשית כי שדה הראייה שלו לא היה טוב. לפיכך, גם אם התובעת נסעה במורד הכביש כפי שהעיד הנתבע בחקירתו הנגדית, לא הוכח כי היה בכך כדי לפגוע בשדה הראייה שלו.

יתירה מכך, גם אם התובעת נסעה במהירות גבוהה מהמותר לגרסת הנתבע, היה עליו להימנע מכניסה לצומת, בהתאם לתמרור 37 ב. וליתן לה את זכות הקדימה.

הנתבע העיד כי הוא הבחין ברכבה של התובעת רק בקרות ההתנגשות. מכאן אני למדה כי הוא לא חזר להביט שמאלה עובר לכניסתו לצומת ולא התאים את נסיעתו לנסיעתה של התובעת לעברו, למרות חובתו לעשות כן.

לפיכך, אני קובעת כי הנתבע לא בחן כנדרש את תנאי הכביש בטרם כניסתו לצומת.

7.מעוצמת הפגיעה ברכבה של התובעת ניתן ללמוד על כניסתו של הנתבע במהירות לצומת וזאת כאמור, מבלי שבחן היטב את התנועה בטרם כניסתו לצומת ותוך כדי נסיעתו בה. בנסיבות אלו הוכח כי האחריות לתאונה, מוטלת על הנתבע 1.

8. למרות זאת, בהתאם למיקום הנזק ברכבה של התובעת, קרי: בחזית הרכב ובהיעדר ראייה על קיום נזקים בחלק הקדמי ברכבו של הנתבע כי אם בדופן שמאל אחורית, אני קובעת כי לתובעת רשלנות תורמת לתאונה. היה על התובעת, להתאים את מהירות נסיעתה לאור הימצאותו של הנתבע מימין לצומת וכניסתו לצומת. אילו האטה את נסיעתה, היה בידה להקטין את נזקיה. על פי תנאי הכביש והוצמת בהתאם לעדויות, היה בידי התובעת להבחין מעט קודם לכן לקות התאונה ברכבו של הנתבע המתפרץ לעברה, אף שלא היתה בידו הזכות להיכנס לצומת.

זכות קדימה של התובעת, אינה זכות מוחלטת כי אם זכות יחסית ואין להשתמש בה ב"עיניים עצומות". לפיכך היה על התובעת להיות ערה לנעשה בכביש ולהמשיך בנסיעה רק אם ברור לה כי ביכולה לנסוע ללא הפרעה (ראו: ע"א 553/73 שלמה אליהו נ. סלם חנחן, פד"י כ"ט (2), 341, 342).

לפיכך, אני קובעת כי לתובעת 2 רשלנות תורמת בשיעור של 10%.

9.בהתאם לראיות שהוגשו ע"י התובעים להוכחת תשלומיהם והוצאותיהם עקב התאונה אני מחייבת את הנתבע 1 שנהג ברכב ואת הנתבע 2 בהיותו הבעלים על הרכב, ביחד ולחוד, בתשלום פיצוי לתובעים, ביחד ולחוד, לפי החלוקה בין התובעים של התשלומים כמפורט בכתב התביעה, בדבר גובה ההשתתפות העצמית. בהתאם לשיעור האחריות, גובה החיוב הוא בסך כולל של 28,326 ₪ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה ממועד התאונה ועד יום התשלום בפועל.

10. אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, בתשלום הוצאות משפט לתובעת 1 וכן בשכר טרחת עו"ד בסך 3,000 ₪.